שו"ת רב פעלים, חלק ב, חושן משפט א׳Responsa Rav Pealim, Volume II, Choshen Mishpat 1
א׳שאלה. נשאלתי ממעלת הב"ד יכב"ץ, ב' מורשים באו לדון בפני שלשה דיינים הקבועים בעיר, ואחר שדנו את הדין וכתבו וגילו דעתם בפסק הלכה, עמד המורשה האחד וביזה בדברים את דיין הראשון, ואותו הדיין הכהו וסטר אותו שתי סטירות, ואח"ז נולד דבר אחד באותו ענין שצריכין אותם הב"ד לעיין בו, ולהורות לאותם המורשים פס"ד להלכה, וזה המורשה אשר ביזה והיכה טוען, כיון שהוא ביזה הדיין והכהו נעשה שנאה ביניהם ושונא פסול לדון, ולכן אינו רוצה שישב אותו הדיין הראשון אשר הכהו באותו הדין, והמורשה השני טוען דאין זה בכלל דין שונא, ועוד עתה יהיה חוטא נשכר כי זה טוען כך כדי להאריך פסק אותו ענין דניחא ליה בהכי מכמה סיבות, ועל זאת יודיענו מעכ"ת הסכמת דעתו בדבר זה ושכמ"ה:
1
ב׳תשובה. ידוע הוא שאפילו בשונא גמור, דעת מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו דינו דין, וכמ"ש הגאון חיד"א ז"ל בברכ"י סי' ז' סוף ס"ק י"ח ע"ש, ובהיכא דיש שנים דנים עמו מצינו פלוגתא בין האחרונים, מיהו בנ"ד אין אנחנו צריכין להאריך בזה, כי בנ"ד אין לזה דין שונא, דהא כתב מור"ם ז"ל בסי' ז' סעיף ז' המנדה את חבירו בשביל שזלזל בכבודו יכול לדונו אח"כ מאחר שאינו שינאו, ומפורש הטעם בלבוש ז"ל שאין זה נקרא שונא אלא שמענישו על פקרותו ע"ש, והכי משמע נמי מתשובת רבינו מאיר ז"ל שהביאו הכנה"ג בסי' ב' הגה"ט אות י"ד קהל שתיקנו כל מי שיחרף הדיין יתן קנס כו"כ לדיין, כל דיין שהוא מתכוין להקניט לבע"ד כדי שיחרפנו ויטול קנס הרי זה ניטה אחרי הבצע והוא שנוי, אבל אם לא כיון הדיין להקניטו וחרפו, מותר לו לדיין ליטול הקנס ע"כ, והובאה תשובה זו בתשובות רש"ל ג"כ ע"ש, משמע כי מצד זה שחרפו וקנסו אינו נכנס בדין שונא, וכן כאן בנ"ד שבזהו קצת בדברים, ועי"כ הכהו הדיין אין זה בכלל שונא:
2
ג׳ועוד איכא טעמא רבא בנ"ד לסתור טענה זו של המורשה מכח המנהג הידוע פה עירינו מדורות שלפנינו וגם עתה מעשים בכל יום, שמזדמן הרבה פעמים דבע"ד מחרף את הדיין מן הדיינים הקבועים בעיר ואין הדיין ההוא מסתלק מאותו הדין מכח טענה דשונא, ולא נשמע בשום פעם שיטעון אדם טענה כזו בשביל דבר זה ויתכן דנהגו כסברת האומרים כיון דיש שנים אחרים עמו שלא חרפם, מצי אותו דיין לדון לכתחלה את הדין עם השנים שעמו, או יתכן דנהגו שלא יוכל שום אדם לטעון טענה כזו אפילו אם חירף כל הדיינים ועשו בו משפט כתוב חרם וכיוצא. והנה נידון השאלה עדיף טפי כי המורשה הוא שחירף את הדיין ואח"כ הכהו ולא חשדינן לדיין שיפסיד ממונו של בע"ד בשביל שנאתו עם המורשה, ועל כן אין שומעין לטענה זו והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:
3
