שו"ת רב פעלים, חלק ב, אבן העזר ל״דResponsa Rav Pealim, Volume II, Even HaEzer 34
א׳שאלה. נשאלתי מן הב"ד יכב"ץ, אשה שיש לה תכשיטין שהם נצ"ב שהם מהנדוניא שלה שנתחייב בה הבעל בשטר הכתובה, אם בעלה יוכל להכריחה שתמכור התכשטין ותניח המעות במשכנתא בשמה כדי שיעלה מהם ריוח ולא יהיו בטילות בכדי, ואת"ל שיכולה לעכב באומרה שתרצה להתקשט בהם במועדים, וגם כשיזדמן איזה שמחה של נשואין ומילה וכיוצא אצלה או אצל משפחתה, הנה אם היא כבר מכרה החפצים, ועתה הם מעות מדודים אצלה, אם יכולה לטעון שרצונה להתקשט בהם, מאחר כי עתה הם מעות מדודים, ואיך תתקשט במעות כסף או זהב. גם נסתפקנו אם תתרצה האשה להניח דמי החפצים הנז' במשכנתא ורק תרצה להתנות עם בעלה שהפירות של החפצים יהיו שלה ואין לו רשות וזכות בהם, ולא יוכל לחשוב אותם עליה בשביל מזונותיה, אם התנאי הזה יועיל כפי הדין שישאר הריוח לעצמה, ואין לבעל זכות ושליטה בו. יורינו ושכמ"ה.
1
ב׳תשובה. הלא נידע דהלכה פסוקה שפסק מרן ז"ל בשה"ט אה"ע סי' צ' סעיף י"ד, דאין האיש רשאי למכור מטלטלין של נכסי צאן ברזל ולא למשכנם ע"ש, ודין זה הוא הלכה פסוקה אליבא דכ"ע, ומפורש בטור דאין הבעל יכול למכרם אע"פ שיש לבעל נכסים כנגד נדונייתא, ובגמרא דיבמות דף ס"ו מפורש הטעם משום שבח בית אביה, וכ"כ בלבוש ז"ל וז"ל, כמו שאין הבעל יכול למכור קרקע של נכסי אשתי, כן במטלטלים של נכסי צאן ברזל שהכניסה לו, הן זהב וכסף ובגדים אינו יכול למוכרם או למשכנם אע"פ שיש לו שאר נכסים כנגד נדונייתא, לפי שהאשה חפצה בשבח בית אביה עכ"ל, וכ"כ הרב אורים גדולים דף ע"ח ע"ד, דנדוניה של האשה אף ששם אותה הבעל והעמידה בנכסי צאן ברזל אפ"ה הלכה רווחת בישראל שאין הבעל רשאי למכרם, ובזה השוו כל הפוסקים ראשונים ואחרונים עכ"ד, וכן מפורש בספרי התשובות האחרונים, ודבר זה פשוט, ואין צורך להאריך בו:
2
ג׳ואם יש ביד האשה חפצים ותכשיטי זהב שנתן לה בעלה, ועתה רוצה אותם למכרם אינו יכול להוציאם מידה אפילו להניחם במשכנתא, כי תאמר ניתנו לי להתקשט בהם, מאחר שהם עתה בידה ומוחזקת בהם, וכמ"ש הרשב"א ח"ד סי' קנ"ד האשה שש לה בגדי משי ותכשיטים וטוענת שהבעל נתנם לה והם נכסי מלוג וכו' הדין עם האשה שכל שנתן לה הבעל הרי הם שלה להתקשט בהם בעודה תחתיו, ואינו רשאי למוכרם ולפרוע חובותיו כיון שבאו לידה וזכתה בהם, שאפילו בכלים שצבעה לשמה, אם הקדישם לאחד מלשונות הגמרא אינם מוקדשים, ואפילו הקדש בפירוש, אבל מ"מ כל שנתן לה ובאו לידה, לכל הלשונות זכתה בהם האשה, ואינו יכול למכרם ולא להקדישם וכו' ע"ש, גם הרב אורים גדולים דף ע"ט הביא מ"ש מרן ז"ל בסי' צ' שיכולה האשה למחות בבעלה שלא ימכור מלבושין ותכשיטין שעשה לה חמיה לקיים מה שהתנו בשעת קדושיך שיעשה לה, וכן יכולה למחות שלא ימשכנם, ואם מכר שלא מדעתה כופין אותו ב"ד לעשות לה אחרים, או לתת לה דמיהן והיא תקנה אחרים במקומם ע"ש, ואע"ג דהרב ז"ל שם העלה דהרשב"א ז"ל הוא מכת דסברי אם עבר ומכר המכר בטל, ואנן קי"ל כמרן ז"ל שפסק אם עבר ומכר המכר קיים, הנה היכא דהחפצים האלה ביד האשה רוצה אותם הבעל ממנה למכרם, ודאי לכ"ע אינו יכולה להוציאם מידה, כי תאמר שאני רוצה להתקשט בהם ובעבור כן נתנו לי, וכמ"ש הרשב"א טעם זה בפירוש:
3
ד׳ואשר נסתפקתם בהיכא דמכרה החפצי' ותכשיטין שבידה ועתה המה מעות מדודים אצלה אם יכול הבעל להוציאם מידה כדי ליתנם במשכנתא, כי מאחר דהם מעות איך תתקשט בהם, הנה אין זה נחשב ספק, יען כי היא מכרתם ועודם בחזקתה תחת ידה, גם עתה תאמר אני רוצה לעשות בהם תכשיטין, ולהראות שבח בית אבי בהם, וכי אם יש לה חפץ זהב של רגלים ורוצה למכרו לעשות תמורתו חפץ זהב של ידים היתכן שיגרע כוחה בזה, מאחר כי גם בזה היא מתקשטת, וגם בזה יש שבח בית אביה, ועל כן אין צריך להביא הוכחה וראיה לספק, אך עכ"ז אביא לכם הוכחה וגילוי מלתא מדברי הרדב"ז ישנות סי' קל"ח שנשאל בראובן שנשא אשה והכניסה לו נכסים ומעות בעין, וכתב לה בעודה ארוסה מכלל תנאי כתובה, שלא למכור ולא למשכן ולא לקחת דבר מכל נכסיה, ועתה טוען שילקח במעות קרקע והוח יאכל פירות וכו' והיא אומרת אני רוצה לקנות בהם תכשיטין של זהב להתנאות בהן כפי המנהג בשאר הנשים אשר כגילי, והשיב הרדב"ז שהדין עם האשה ע"ש. נמצא הם מדיינים זע"ז על מעות, והיא אומרת שנתנה בהם תכשיטין, ופסק שהדין עמה, וה"ה כאן אם מכרה התכשיטין, ועתה הם מעות בידה תאמר אני רוצה לקנות בהם תכשיטין להתנאות בהם ולהראות שבח בית אב:
4
ה׳עוד מצינו להרב מהר"א ששון ז"ל סי' מ"ח שנשאל בראובן קנה בית על שמו, ובא לוי בע"ח של ראובן לגבות חובו מהבית, וקמה לאה אשת ראובן וטענה שהבית ההיא קנאו בעלה משלו, וגם מן המדודים שנתנה לו בנדונייה, ואין בע"ח יכול לגבות מן הנדוניה שלה, והאריך הרב בענין זה וכתב וז"ל, ועוד אני רואה בדברי השואל שהאשה הזאת לא קנתה היא עצמה הקרקע, רק הבעל קנה אותה, ולא מבעיא זה אלא אפילו המעות לא באו לידה כלל, אלא שהבעל מכר החפצים הנז' והמעות באו ליד בעלה, והוא קנה הבית באופן שהיא נתנה רשות למכרם, ולא פורש בדברי השואל שע"מ כן נתנם לו שיקח בהם את הבית, אלא בסתם נתנתם לו, וכיון שכן אין זכות לאשה בבית ההוא, כי המעות ברשו' בעלה נכנסו וכו', והאריך ופלפל בחכמה, ובסו"ד כתב וז"ל, ואם נתברר שע"מ כן נתנתם לו, הנה על ב"ד מוטל לחקור ולדרוש הדבר היטב לראות כמה מעות עלו תכשיטיה בחלק הבית הנז' והשאר גובה בע"ח בודאי וכו' ע"ש, וגם מדבריו הנז' יש הוכחה לנ"ד כאשר כתבנו, ובדבריו שם יש שקלא וטריא ואכמ"ל:
5
ו׳ואשר שאלתם אם תתרצה האשה ליתן מעות תכשיטיה במשכנתא אך ע"מ שיכתוב הבעל שטר שאין לו כלום בריוח של המשכנתא ולא שום זכות וכו', אם התנאי הזה קיים לפו"ד, הנה פשיטה דקיים הוא, מאחר כי הוא אינו יכול להכריחה שתתנם במשכנתא, אלא ישארו אצלה להתקשט בהם ולהראות שבח בית אביה, לכך יכולה שתאמר לא אמחול זכות זה שיש לי בהם אלא ע"מ כן, וזה פשוט. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:
6