שו"ת רב פעלים, חלק ד, יורה דעה ג׳Responsa Rav Pealim, Volume IV, Yoreh Deah 3
א׳שאלה אשה אחת בעו"ב פתחה התרנגולת ולא מצאה בה קרקבן כלל ואומרת שנתנה דעתה בטוב בעת שפתחה ואין לה לתלות בחתול וכיוצא אלא ברור לה שלא נמצא בה קרקבן ושואלת את הדין בזה:
1
ב׳תשובה ידוע הוא שכל אבר שדינו אם ניקב טרפה אז ה"ה אם ניטל או חסר מתחלתו. וא"כ הקרקבן שדינו אם ניקב טרפה וכדאי' בסי' מ"ט לכן בחסר ג"כ טרפה מכ"ש. והנה הרמב"ם בפ"י מה' שתיטה מנה שבעים טרפיות בבהמה וכתב מרן ז"ל בכ"מ וז"ל והנה רבינו לא מנה בשבעים טרפיות אלו כי אם טרפיות של בהמה וחיה בלבד וחמש טרפיות הם בעוף א' ניקב הזפק ב' ניקב הקרקבן וכיסו ג' עוף של מים שניקב עצם גולגולתו ד' נפלה לאור ונחמרו בני מעיה ה' ניטל הזפק. ואעפ"י שרבינו כתב שהעוף יתר על הבהמה שני טרפיות עוף של מים שניקב עצם גולגלתו ונפלה לאור ונחמרו בני מעיה ולא מנה אותם ג' טרפיות שיתר העוף משום דס"ל דכיון דאברי המזון בעוף זפק וקרקבן הם במקום מסס ובית הכוסות בבהמה לא מקרי יתרים עכ"ל. ולפי"ז הקרקבן אם חסר טריפה כדין מסס ובית הכוסות בבהמה שמנה הרמב"ם בכלל הטרפיות במספר הכ"ב חסר המסס ובמספר הכ"ד חסר בית הכוסות דטרפה. וגם בלא"ה הא קיי"ל כל אבר שאם ניקב טריפה ה"ה אם ניטל או חסר וכנז"ל וכמ"ש כן מרן ז"ל בכ"מ שם. ואין לומר איך אפשר שתהיה חסירה הקרקבן מתחלתה ואין היה נקבץ המאכל בתוכה ובע"כ צריך לומר שזאת האשה שגגה בזה ואולי נפל הקרקבן מידה ונמצא חתול וחטפה ואכלה ולא הרגישה ואע"ג שהיא אומרת שלא היה חתול והוא ברור לה שלא נמצא כלל כי נתנה דעתה לראות כל הנמצא בקרב התרנגולת בטוב ונודע לה תכף שחסר הקרקבן עכ"ז מאחר דקשה המציאות הזאת שתהיה חסירה הקרקבן אנחנו נתלה בהכי ולא נסמוך על דבריה. הנה זה אינו ולא ניתן להאמר כלל דהא גדולה מזאת מצינו בהיכא דהיתה חסירה הלב שבא מעשה לפני הגאון חכם צבי ז"ל בסי' ע"ד והתיר משום דא"א לחיות אפי' שעה בלא לב ועל כן נתלה שהיה ונאבד בפתיחת התרנגולת ולא הרגישה הבת שפתחה התרנגולת ולא מצאתו ע"ש וחלקו על הוראתו זו כמה גדולים ודחו הוראה זו כי אפי' בלב שא"א לחיות בטבע אפי' שעה בלא לב עכ"ז אם לא חזו ליה בגוף התרנגולת מטריפים אותה. ועיין להגאון כו"פ בסי' מ"א מה שכתב על דברי הר' ח"ץ ז"ל הנז' בזה והעלה להטריף ואימור בנס חיתה ועי' פנים מאירות ח"א סי' כ"ג וכ"ד והר' עקרי הד"ט יו"ד סי' ה' אות ב' ושם הביא דברי הגאון יעב"ץ ז"ל בשאלת יעב"ץ סי' תכ"א שביאר דברי הרב מור אביו מה שהתיר בחסרון הלב לאו משום שא"א שנבראת חסירה אלא שלבו אומר שהיו שם צדדין אחרים להתיר כי חתול אחד למטה אצלה עומד ומצפה לאכול מה שיפול ארצה וכו' ועוד היה צדדי היתר ע"ש והרב הנז' פקפק בהתנצלות זו דא"א להליץ בהכי בעד הגאון ח"צ ז"ל בהוראה הנז' ועכ"פ הסכמת גדולי אחרונים וגם הגאון יעב"ץ בכלל להטריף בהיכא דליכא מידי למתלי והשתא כ"ש בנ"ד בדין הקרקבן דלא הוה מידי למתלי ובעה"ב היא אשה גדולה ואומרת שבריא לה שלא מצאה קרקבן דודאי מטרפינן ואין לתמוה על המציאות שהוא נגד הטבע וזה פשוט וברור והשי"ת יאיר עינינו בתורתו אכי"ר:
2
