שו"ת רב פעלים, חלק ד, יורה דעה ה׳Responsa Rav Pealim, Volume IV, Yoreh Deah 5

א׳מה שכתבתי בס"ד לחכמי המדרש הי"ו.

ב׳מה שכתוב אצלי בענין אשה אחת ששברה ביצים תוך הקערה ולא טרפה אותם ונשארה בקערה החלמונים שלמים והיא מצאה דם על חלמון אחד והסירה החלמון שבו הדם שלם ורק החלבון נתערב עם החלבונים הכשרים מפני שהוא רך ומוכרח שיתערב עם החלבונים ואח"כ ערבה הביצים הכשרים עם הגבינה שהיו מבשלים בתוך המחבת על האש ורק החלמונים שנמצא עליו הדם נשאר בקערה לבדו ולא נתערב ובאו לשאל אם נאסר תערובת זו מפני החלבון של ביצה שבה הדם שנתערב עמהם והנה רוב איכא הכא והכא ורק ששים ליכא יורנו המורה ושכמ"ה:

ג׳תשובה כתב מרן ז"ל בש"ע יו"ד סי' ס"ו סעי' ב' דם בצים אם ידוע שהוא מרוקם האפרוח אין חייבים עליו אבל חכמים אסרוהו. ועוד כתב בסעי' ג' נמצא עליו קורט דם זורק את הדם ואוכל השאר והוא שנמצא בחלבון אבל אם נמצא בחלמון כל הביצה אסורה ע"כ נמצא פסק כסברת הגאונים והרי"ף והרמב"ם דס"ל דליכא איסורא אלא בנמצא בחלמון ודלא כראבי"ה דס"ל להיפך דהאיסור הוא בנמצא בחלבון. מיהו נראה דאע"ג דפסק שהאיסור הוא בנמצא בחלבון ליכא איסור מן התורה בנמצא קורט דם בחלמון דאין זה נחשב מקום האוסר לכ"ע לאסור התערובת אפי' נתערב חד בתרי מן הדין אא"כ נתפשט הדם מקשר החלבון ונמשך לקשר החלמון. וכמפורש בפוסקים:

ד׳עוד פסק מרן ז"ל בסעי' ד' בצים הטרופות בקערה ונמצא הדם על החלמון של אחד מהם אעפ"י שזורק החלמון שעליו הדם אסורות מפני שמאחר שהם טרופות בקערה החלבון שהוא רך מתערב ביחד והכל אסור. אבל בצים שבורות יחד בקערה ולא טרופות ונמצא דם בחלמון של אחד מהם יקח החלמונים הכשרים כל אחד ואחד בפ"ע והם מותרים וישאיר אותה שיש בה הדם בקערה עם החלבונים השאר ויזרקם עכ"ל, ודין זה מדברי הרא"ש ז"ל בתשו' כלל ך' סי' כ"ד והעתיק דבריו מרן ז"ל בב"י. והרב שו"ג ז"ל סק"ט כתב על סעי' ד' הנז' הקושיא ידועה דכיון שהוא ז"ל פסק בסעי' שלפני זה כהרי"ף והרמב"ם דס"ל אין דם בצים אסור מן התורה א"כ בנ"ד היכי פסק לחומרא. וציין על הכנה"ג בהגב"י אות ל' שכתב ע"ז ב' ישובים ע"ש:

ה׳והגאון מהרא"וו ז"ל פסק בס"ק ח' כתב על סעי' ד' הנז' כנ"ל לדעת הרי"ף האוסר תערובתן אעי' הוא מדרבנן כמ"ש לא תזלזל וכו' עכ"ל והרב חכמת אדם כלל כ"ט אות ו' אחר שהעתיק דברי מרן ז"ל בסעי' ד' הנז' והביא דעת רמ"א ז"ל ע"ש בהג"ה כתב וז"ל ולפי"ז להסוברים דם בצים מן התורה אפי' אינו יודע אם היה במקום האוסר לא מקרי ספק דרבנן כיון דעיקר האיסור הוא מן התורה. אך כיון דהרבה פוסקים דכל דם בצים אפי' דם ריקום אינו אסור אלא מדרבנן ולכן אם הביצה לבדה או אפי' אם נתערב חד בחד דכל חד וחד לא מקרי תערובת כלל אפי' לא ידעינן אם היה הדם במקום האוסר דהיינו על הקשר אפ"ה אסור דחיישינן לדעת הפוסקים דדם בצים אסור מן התורה. וא"כ הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא, וכן אפי' נתערב חד בתרי אם ידעינן שהיה במקום האוסר לכ"ע כגון שנתפשט מקשר חלבון עם קשר החלמון אוסר ג"כ דתערובת בדין כל איסורין דבעינן ששים. אבל אם אינו יודע אם נמצא במקום האוסר לכ"ע הכריעו האחרונים (הט"ז וש"ך ופר"ח) דאע"ג שאנו חוששין לדעת הגאונים ולדעת רא"ה מ"מ לעולם אינו אלא ספק דאם נמצא על החלבון שמא הלכה כהגאונים דמותר. ואם נמצא על החלמון שמא הלכה כהרא"ה דמותר. ולכן אם נתערב חד בתרי או שיודע בבירור שביצת ההיתר גדול יותר משל איסור דאז אפי' היה ודאי אסור. וכאותן פוסקים דאסור מן התורה. מ"מ כיון דנתערב ברוב אין כאן איסור מן התורה בודאי ולכן בזה סמכינן על הפוסקים דס"ל דדם בצים אינו אלא מדרבנן והוי ספיקא דרבנן ולקולא ואין חלוק בזה בין אם הם חיים או מבושלים כל שנתערבו ברוב מותר. והמנחת יעקב כתב דבנמצא על החלמון אסור אפי' בתערובת דכיון דהגאונים והרי"ף והרמב"ם אוסרים נחשב דעת רוק"ח ורא"ה ורש"י כיחיד ואינו נכנס בגדר ספק כלל. ואפשר י"ל דבדבר דתלי בסברא ובפי' הש"ס י"ל כדבריו אבל כיון שמחלוקתן תלוי בגירסת הש"ס כמ"ש רוק"ח י"ל שפיר דהוי ספק גמור עכ"ל. וכ"כ הש"ך סוף ס"ק י"ב וז"ל ונ"מ במקום שנהגו לאסור אם נתערב הדם עצמו בתערובת אחר מותר עכ"ל:

ו׳ונראה פשוט דיש להשיב על טענה של הרב מנחת יעקב בס"ק י"ג כי הוא טען כנגד הגאונים והרי"ף והרמב"ם וסיעתם ודאי דהרא"ה ורוק"ח ורש"י חשיב סברא יחידאה וליכא ספיקא כלל. הרואה יראה בכמה מילי בעלמא דעבדינן בכה"ג ספיקא בפלוגתא ומה גם דאזלי בתר סברת הרא"ה כמה גדולי האחרונים והם פר"ח ודכוותיה ואיכא כמה גדולים דעשו ס"ס בענין הבצים הנז' וחד מנייהו הספק הזה לחברו עם ספק אחר:

ז׳וגדולה מזו מצינו לרבינו הכנה"ג ז"ל בסי' ס"ו בהגב"י אות למ"ד שפי' על מרן ז"ל עצמו שעשה ספק בסברא זו דהגאונים וראבי"ה שכתב וז"ל ועוד י"ל דס"ל לרבינו המחבר דבנידון הרא"ש למ"ד דם בצים אסור מדרבנן אף למאי דנקטינן להחמיר כדברי הגאונים דאוסרים דם בחלמון בכל מקום או הלכה כדברי רש"י בשלא בקשר מותר ואת"ל דהלכה כדברי הגאונים דבחלמון אוסר בכל מקום שמא בכאן היה בקשר החלמון וע"י הטירוף נעקר מעל החלבון ונדבק בחלמון. והוא מתהפך שמא מן החלבון ואת"ל מן החלמון שמא אין הלכה כהגאונים דמטרפי בחלמון בכל מקום. וכן מצאתי להרב ב"ח וכו' עכ"ל הרי דן בדעתו של מרן ז"ל דעביד פלוגתא זו דהגאונים וראבי"ה בגדר הספק:

ח׳עוד ראיתי להרב עה"ש אשכנזי ז"ל דף י"ח ע"ג וז"ל וטעם קולא זו כן הוא דהא יש ספק אם גם הדם עצמו אסור מן התורה דלירושלמי גם הדם מותר מן התורה וכן נראה דעת הרי"ף והרמב"ם וכן כמה מרבותינו סוברים כן ואפי' לאותם שסוברים דהדם אסור מן התורה אינו אלא בדם ריקום בודאי. ואפי' בדם ריקום בודאי מ"מ איסור הביצה לרוב הפוסקים הוא מדרבנן. ומן התורה אפי' בודאי איסור חד בתרי בטיל ובכאן יש עוד ספקות שמא גם מדרבנן הביצה מותרת כיון שאינו מקום האוסר לכל הפוסקים כמ"ש. ולכן בתערובת כי האי שיש ספיקות וספיקי ספיקות פשיטא שיש להתיר אא"כ הדם היה גם על הקשר של חלבון ונתפשט חוצה לו וגם על החלמון דאז יש לאסור התערובת אבל בלא זה אין לאסור וכן המנהג פשוט להתיר התערובת כדברי מפרשי הש"ע ואין שום גמגום בזה. ובתערובת חד בחד יש אוסרין (ט"ז סק"ה). ויש מתירין.(ש"ך סק"י) ומנהגי לאסור לעשיר ולהתיר בעני דבאמת לפי הטעמים שנתבארו יש להקל מדינא אלא דבעשיר כיון דבהפסד מועט אין להקל לכתחילה עכ"ל ע"ש:

ט׳ועוד יש להוסיף על ספיקות אלו ספק אחד והוא די"א דאין הדם אוסר בביצה התרנגולת דספנא מארעא וכמ"ש הרב מזמור לדוד פארדו ז"ל דף מ"ו ע"ב וז"ל וכ"ש בהצטרף נמי מחלוקת דלעיל אם דם ריקום הוי בחלמון או בחלבון. וא"כ בכל היכא שנמצא משניהם יש לעשות ס"ס ספק אם היא בקשר או חוץ לקשר ואת"ל בקשר שמא אין זה דם ריקום. וגם יש לעשות ספק במ"ש לקמן ס"ז דביצה דספנא מארעא ליכא בהו שום דם דאסור מן התורה וא"כ גם מזה נוכל לעשות ס"ס שמא דספנא מארעא ואת"ל דדכרא דילמא ואע"ג רהך לחודיה לא הוה מהני דרובא רביעי דדכרא נינהו מ"מ לסניף בעלמא מצינן אחשובי עכ"ל. וידוע מ"ש הגאון חק"ל ז"ל דס"ס עדיף מרוב ועל כן ספק זה דדילמא ספנא מארעא הוא ספק גמור ומצינן לצרף עם הספיקות דס"ס:

י׳ומצאתי להרב עה"ש דף י"ז ע"ד שכתב וז"ל דע דיש אומרים דכל חומרות אלו יש לנהוג אפי' בביצה בת יומא דודאי אינו ריקום. מ"מ לא פלוג רבנן (וש"ך סק"ו) אבל מדברי הרשב"א ז"ל לא משמע כן שכתב וז"ל וה"מ דביצה אסורה בביצה דלא ספנא מארעא אבל ביצה דספנא מארעא לעולם מותרת דכל שלא נולדה מזכר אינה מגדלת אפרוח ואין זה דם ריקום עכ"ל הרי מפורש דכל שודאי אינו דם ריקום אין להחמיר ולאסור הביצה. ודי לאסור הדם בלבד וממילא ה"ה לביצה בת יומא וגם הטור והש"ע פסקו כהרשב"א בסעי' ז' וא"כ למה נחמיר כ"כ בביצה בת יומא וכן מבואר מדברי הלבוש וכו'. ומיהו מצאתי למהרש"ל שכתב ביש"ש ס"ק ד' דלא דמי לספנא מארעא שאינה ראויה לגדל בצים. אבל ביצה הראויה לגדל עשו בת יומא כשאינה בת יומא ע"ש ומ"מ חומרא. יתירה היא ודעתו בשעת הדחק לא הפסיד דכן מבואר להדיא מהתוספות והרא"ש ורוב הפוסקים דכל שאין בו חשש ריקום אין לאסור הביצה כלל כ"כ הפר"ח והכו"פ עכ"ל ועל כן בנידון השאלה שלא היה הדם על הקשר של חלבון ונתפשט גם על החלמון אלא רק היה קורט דם על החלמון בלבד. וגם התערובת היתה על. חד תרי ותלת הנה בזה יש לעשות ס"ס ותלת ספיקי להתיר ואע"ג דבתערובת ראשונה שנתערבו החלבונים הכשרים בחלבון הביצה שהיה בה הדם יש להורות משום חומרא בעלמא להשליך החלבונים וכמ"ש מרץ ז"ל בש"ע ובפרט שהוא הפסד מועט הנה בנידון השאלה בתערובת שהיה שעירב החלבונים והבצים הכשרים בגבינה שהיו מבשלים אותה במחבת יש להתיר הכל משום ס"ס ותלת ספיקי דאיכא למעבד בזה ואע"ג דאיכא ספק שהוא נגד סברת מרן ז"ל הנה קיי"ל דעבדינן ס"ס אפי' בספק שהוא נגד סברת מרן ז"ל וכמ"ש הגאון חיד"א ז"ל במחב"ר יו"ד סי' מ"ב אות נו"ן דכתב להדיא דכי פשטה הוראה דעבדינן ס"ס אף נגד מרן ז"ל ומור"ם ז"ל ע"ש וכן מנהגנו בגדאד יע"א מעשים בכל יום:

י״אפש גבן לברר ספק א' הנמצא בנ"ד כי תערובת השנית שהיתה בגבינה היא תערובת מין בשאינו מינו וידוע דתערובת מין בשאינו מינו בעינן ששים ולא סגי לבטל חד בתרין. ונראה דגם בזה אין חשש משום דאמרינן סלק את שאינו מינו כאלו אינו והשאר מינו רבה עליו ומבטלו וכמ"ש הט"ז בסק"ה במעשה שבאה לפניו באשה אחת שעשתה עיסה שנילושה בבצים ואחר הלישה נמצא בקליפה של ביצה אחת מדם והיו שם בצים הרבה באותו תערובת ופסק הגאון הט"ז דהכל מותר והגם דהכא התערובת בעיסה דהוי מין בשאינו מינו וצריך ששים מן התורה הנה כיון דנתערב עוד בבצים כשרים דהוי מינו אמרינן סלק שאינו מינו כאלו אינו ומינו רבה עליו ומבעלו ובזה התיר הכל ע"ש. וגם הרב בית יאודה יו"ד סי' מ"ב סמך על סברא זו דסלק שאינו מינו וכו' הנז'. והגם דהש"ך ז"ל בסי' צ"ח סק"ח פקפק בזה כתב הגאון מש"ז ז"ל דאפשר לומר דהכא גם הש"ך יודה משום דיש הרבה דעות דס"ל דם בצים דרבנן ע"ש. ומוה"ר בזבחי צדק סי' ס"ו אות י"ד הביא זה וכתב דגם החכ"א סק"ח לא הכשיר אלא בהפ"מ אנן בדידן נ"ל כיון דמרן ז"ל ס"ל הכי ומה גם דנוכל לומר דהכא גם הש"ך יודה וכמ"ש הגאון מש"ז יש להתיר גם בהפסד מועט:

י״בוכתב עוד שם הגאון מש"ז וחכ"א. מיהו אם נתבטלו החלה הבצים חד בחד פשוט הוא דיכול אח"כ ליתן לתוך העיסה לכל הדעות דכל שלתבטל תחלה חב"ח ומותר הוא במינו אף שנותן אח"כ לאינו מינו לא נאסר כמ"ש רמ"א בסי' ק"ט ביבש ביבש שנודע דמותר לבשל אח"כ ברוטב וכו' ע"ש וכתב ע"ז בזבחי צדק הנז' דהגם דאנן לא ס"ל כמור"ם אלא כמרן ז"ל דאסור לבטל כמש"ל סי' ק"ט אות ל"ב. מ"מ כיון דהכא גבי דם שהוא ספק שנמצא במקום האוסרו וגם יש סוברין דדם בצים דרבנן משו"ה מותר עכ"ד:

י״גוהנה נ"ד הגם דנודע שהדם נמצא על החלמון אין זה חשיב במקום האוסרו כיון דלא נמצא בחלבון ונמשך גם לחלמון. ועוד כתבנו לעיל דיש כמה ספיקות בדבר זה וגם החלבון של ביצה זו שנמצא עליה הדם נתערב במינו עם חלבונים הכשרים שהם תרי ותלת ואח"כ הניחו החלבונים לתוך הגבינה דבזה כתבו המש"ז וחכ"א דשרי לכל הדעות. והנה על הקוש' שהק' הש"ך ז"ל בסי' צ"ח סק"ח בדין זה דאמרינן סלק את שאינו מינו כאלו אינו ונשאר מינו רבה עליו ומבטלו. כתב הגאון כנפי יונה דף ע"ד עמוד ד' לא ידעתי מה עלתה לפניהם (רש"ל והש"ך) דקשה להם בזה הדין מאחר שכן פסקו בש"ס אליבא דר"י, ואי משום דקשה להו שאין הנידון דומה לראיה, דשם הוא בהיפך וכו' אבל בזה שכבר נתבטל במינו ונעשה כולו היתר היאך יחזור לאיסורו מחמת הרגשת אותו הטעם שהוא מותר בפ"ע וכמ"ש הט"ז וכו' ע"ש:

י״דוהרב נחל אשכול כתב המחוור הוא מ"ש כו"פ ז"ל טעם היוצא מן האיסור להיתר אינו מינו ונרגש אינו נכנס בהיתר אלא נכנס עמו גם טעם ההיתר ורוב הטעם מיותר ומיעוטו מאיסור ונתבטל תמיד בטעם מין במינו של ההיתר ומה שמרגיש מן ההיתר מרגיש עכ"ל:

ט״ולמע' מו"ר ועט"ר הרה"ג כמהר"ר רי"ח טוב נר"ו.

ט״זמ"ש רו"מ כת"ר נר"ו בתשו' הרמתה בשם השו"ג ז"ל וז"ל הקושיא גלויה וכו' אנן בעניותין לא ידענא מאי קושיא גלויה איכא מסעי' ג' והיכן מצא דס"ל דדם בצים לאו דאורייתא הא אדרבא איפכא חזינן דמרן ז"ל בסי' ב' קרי בחיל דדם בצים שהוא מרקום האפרוח חייבים עליו מה"ת וכיון שבסעי' ג' פסק כהגאונים ז"ל דרקום האפרוח הוא מהחלמון א"כ נמצא דדם הנמצא בחלמון הוא אסור מה"ת ושפיר פסק בסעי' ד' דאוסר תערובתו וכ"כ הש"ך סק"ג וז"ל ויתבאר בסמוך במה יוודע אם הוא רקום האפרוח עכ"ל. והיינו אמ"ש בסעי' ג' וכ"כ השפ"ד וז"ל ור"ל בסעי' ג' ור"ל דעל החלמון הוי דם רקום להגאונים עכ"ל וכן שמיע להו להאחרונים ז"ל דכך סברת מרן ז"ל דדם הנמצא בחלמון בכ"מ שהוא הוי דם רקום ואסור מה"ת. ט"ז סק"א ומש"ז שם פר"ח סק"ו לדעת מרן ז"ל חכ"א כלל כ"ט אות ד'. כריתי סק"ב, ומה שציין השו"ג ז"ל על הכנה"ג הגב"י אות ל' שעמד בזה הנה הרואה יראה בהכנה"ג שם שלא עמד ע"ז רק אקוש' אחריתי מ"ש הב"י ז"ל וז"ל אבל לדברי הסוברים דליכא בדם בצים איסור דאורייתא הוו"ל ס' דרבנן ולקולא וכו' יע"ש:

י״זומה שהתיר רו"מ כת"ר נר"ו בנידון השאלה מטעם ס"ס וג' ספי' וכו' משום דעבדינן ס"ס אפי' נגד מרן ז"ל. נלע"ד דלא דמי דכוותא היכא דמרן ז"ל פסק לאסור כדעת האוסרים דאז בהצטרף עוד ספקא להתיר עבדינן ס"ס דאמרינן דגם מרן ז"ל מודה בזה דהיכא דאיכא עוד ס' א' להתיר שרי ועיין ד"מ חיו"ד ח"ג סי' ב' הביאו מו"ר ז"ל בדיני ס"ס אות קנ"ח ע"ש. משא"כ הכא בנ"ד דחזינן למרן ז"ל בסעי' ד' דאסר אפי' היכא דאיכא ס"ס היאך אנן ניקום ונעביד ס"ס להתיר היפך דעת מרן ז"ל. ומה שמצינו להכנה"ג הגב"י ז"ל אות ל' דעבד ס"ס כה"ג אמר"ן ז"ל וכמ"ש בשמו רו"מ כת"ר נר"ו היינו לסברת האומרים דדם בצים אסור מדרבנן אבל לסברת מרן ז"ל גופיה דדם בצים אסור מדאורייתא לא שפר קדם מרן ז"ל להתיר משום ס"ס והטעם נ"ל דכיון דחזינן ליה לדם בחלמון וקיי"ל כס' הגאונים ז"ל דלכ"ע שהוא בחלמון אסור מדאורייתא אמרינן כאן נמצא כאן היה א"כ נמצא בנידון השאלה לפ"ד מרן ז"ל צריך לאסור ולא עוד אלא להשו"ג ז"ל איהו גופיה כתב אח"ז באות י"ג דהעיקר כדעת מרן ז"ל דדם הנמצא בחלמון בכ"מ שהוא הוי דם רקום ואוסר תערובתו אח"כ יש ס"א בצים ע"ש והביאו הזכ"ל ח"א חיו"ד במע' ב' עי"ש. ואפי' לדעת רמ"א ז"ל שהתיר היינו דווקא היכא דלא חזינן ליה להדם על החלמון אלא על הקליפה או שנטרפה הביצה ולא ידעינן היכא הוי הדם על החלבון או על החלמון אבל היכא דידעינן דהוה הדם על החלמון לא התיר רמ"א ז"ל כמבו' בתו"ח כלל ס"ב. וכ"כ הט"ז סק"ה והמש"ז שם וכנה"ג הגב"י אות ל"ד לדעת רמ"א ז"ל עי"ש. ועי' להער"ה ז"ל שם אות ה' מ"ש משם הרב חסדי דויד ז"ל דבחלמון יש לאסור בכל ענין והסכים עמו וכתב שכן עיקר ומוכח מדבריו ז"ל דאפי' בהפ"מ נמי יש לאסור מדכתב דבחלבון סמכינן על הגאונים להקל בשעת הדחק או בהפ"מ משמע דלדעת הגאונים ז"ל שהוא העיקר לדידיה אם נמצא בחלמון אפי' בהפ"מ נמי יש לאסור:

י״חהנה על אשר כתבתם לא יש לי פנאי להשיב להם בארוכה ורק בקיצור אכתוב למעלתכם כי מחמת המהירות אשר מהרתם להשיב לא עיינתם היטב בדברי כי אני כתבתי שמבואר בפוסקים דאותם הפוסקים דאזלי בתר סברת הגאונים דאיסור הדם הוא בחלמון אבל בחלבון מותר דלא כראבי"ה ז"ל הם שתי כתות הא' ס"ל כל שנמצא דם בחלמון חשיב נמצא במקום האוסר שהוא אסור מן התורה וכת הב' סוברים אפי' נמצא דם בחלמון אינו אסור מן התורה אא"כ נתפשט הדם מקשר החלבון ונמשך לקשר החלמון וכמפורש בתחלת דברי בסוף ד"ה תשו' וכו' ועל כן ס' מרן ז"ל לא נודע לנו אם הוא מכת הא' או מכת הב' הנז' דאפשר לומר ס"ל ככת הב' ומ"ש בסעי' ג' אבל אם נמצא בחלמון כל הביצה אסורה היינו אם נמצא בחלמון בלבד אז הביצה אסורה מדרבנן דווקא ואם נתפשט הדם מן החלבון ונמשך לחלמון אז הביצה אסורה מן התורה. ומ"ש בסעי' ד' בצים הטרופות בקערה ונמצא דם על חלמון של א' מהם דזורק החלמון לבדו וגם כל החלבונים שנתערבו אין כאן איסור של תורה אלא איסור דרבנן וזורק מדרבנן. ועל כן כתבתי שיש ספק בדעת מרן ז"ל בכה"ג שלא נמצא דם אלא בחלמון ולא נמשך אליו מן החלבון די"ל דס"ל אינו אסור מן התורה ואמרתי בכה"ג דאיכא ביטול חד בתרי לא אסר מרן ז"ל כל החלבונים אלא בתערובת ראשונה אבל אם חזרו ונתערבו בגבינה דאיכא הפ"מ יש להקל ודמי זה למ"ש ד"מ ז"ל בהלכות פסח סעי' י"ד וז"ל ומכל זה נ"ל להקל אם לקחי מאותו תבשיל שנמצא בו הגרעין ונתערב בתבשיל אחר דאין לאסור התבשיל וכעין שהרוקח התיר התבשיל שבשלו במים שהיו בכלי שנמצא בו חמץ וכמו שמקילין בעיסה אם נמצא חטה במצה אחת וכן מקילין בשאר איסורין שנתערב שאינו אם חזר ונתערב כדאי' בפ' התערובות ע"ש:

י״טאמנם אנחנו לא סמכנו להתיר תערובת השנית של הגבינה אלא ע"י ס"ס גמור שעשינו והוא ס' אם הלכה כהגאונים דהאיסור הוא בחלבון ואת"ל הלכה כהגאונים שמא זו הביצה ספנא מארעא שכתב הרשב"א ז"ל דכל שלא נולדה מהזכר אינה מגדלת אפרוח ואין הדם הנמצא בה הוא דם רקום וס"ס זה הוא מתהפך:

כ׳ואשר טענתם על הס"ס שעשיתי ממ"ש הרב דבר משם חי"ד ח"ג סי' ב' הא דעבדינן ס"ס נגד מרן ז"ל היינו דווקא היכא דמרן ז"ל פסק לאסור כדעת האוסרים דאם בהצטרף עוד ספק אחד להתיר עבדינן ס"ס דאמרינן דגם מרן ז"ל מודה בזה בהיכא דאיכא עוד ספק א' להתיר דשרי ע"ש. אכן בנ"ד דחזינן למרן ז"ל בסעי' ד' דאסר אפי' איכא ס"ס היאך אנן ניקום ונעביד ס"ס להתיר הפך דעת מרן ז"ל ע"כ דבריכם:

כ״אותמהתי מאד על מעלתכם הלא ספק השני אשר עשינו בנ"ד הוא שמא זו הביצה בעלת הדם היא ספנא מארעא ואין הדם הנמצא בה הוא דם ריקום. והיכא ראיתם בסעי' ד' שפסק מרן ז"ל לאסור אלא בדאיכא ס"ס זה והוא י"ל דין זה כסעי' ד' איירי בהיכא דברור דאלו הבצים נולדו מן הזכר וכגון שנולדו אצלם בבית והיה אצלם תרנגולים זכרים ונקבות ביחד וליכא בזה ס"ס דשמא ספנא מארעא כי זה הספק יהיה אם קנו אותם מן השוק:

כ״בוהנה באמת ס"ס שעשינו הוא ס"ס גמור וכבר עשה אותו מהרד"ף ז"ל במזמור לדויד כאשר ציינתי עליו בדברי ובאמת הגם דרוב בצים נולדים מהזכר הנה ברור דעבדינן ספק מן המיעוט וכדמפורש בחק"ל ז"ל ושאר פוסקים. וכיוצא בזה הס"ס שעשינו הביא הרב השו"ג ז"ל באוהל יוסף סי' ל' בשם רבו הרב ב"ד ז"ל שכתב וכן פסק מורי הרב ז"ל בב"ד סי' ו' על חסרה המרה בעוף וקודם טעימת הכבד נאבד והלך לו אמר מר שיש להתירו מטעם ס"ס ס' אם הלכה כדעת האוסרים דחסרה המרה או כדעת המתירים ואת"ל כדעת האוסרים שמא אם היו טועמים הכבד היה בו טעם מר וכו' אע"ג דסתם לן מרן ז"ל כדעת האוסרים וכ"ע ס"ל הכי אפי"ה מידי ספי' לא יצא היכא דאירע עוד ספק אחר לעשותו ס"ס וכו' עכ"ל. והתם הרוב אין טעם מרה בכבד. ועוד הביא שם ס"ס כזה בשם הרדב"ז ז"ל ע"ש ועוד נמצא ס"ס כזה בספרי הפוס' ואין צורך לפרטם כאן:

כ״געוד ראיתי בדבריכם שזכר דברי הרב ד"מ שהובאו בזבחי צדק שתלה טעם הדבר לעשות ס"ס הפך סברת מרן ז"ל היינו בהיכא דספק הב' לא גילה מרן ז"ל דעתו בו דעל כן י"ל גם היה מודה להתיר בהיכא דאיכא ספק זה מצורף עם הס' הראשון. הנה טעם זה אינו עיקר אלא העיקר הוא כמ"ש הרב מהרד"ח ז"ל בספרו נדיב לב ח"ב ח"מ סי' ס"ג בהיתר העגלות ההולכים מדמשק לבירות ומושכים אותם בהמות שהם כלאים והתירו אותם בב"ד הגדול שבירושלים והרב מהרד"ח עמהם מטעם ס"ס דהוה ספק הא' הפך סברת מרן ז"ל בש"ע וכתב שם בדף קי"ד ע"א הגם דהספק הא' שכתבנו הוי נגד פסק מרן ז"ל הכי אזלא סוגיין דעלמא להתיר בס"ס אף דהספק הא' הוא נגד פסק מרן ז"ל כמ"ש מורי הגאון מרן אב"א ז"ל בחק"ל יו"ד ח"א סי' קכ"ז דקבלת דעת מרן ז"ל לא הוי כודאי אלא מתורת ספק ע"ש עכ"ל:

כ״דועוד כתב שם בדף קי"ד ע"ב וז"ל ואין לחוש דהקבלה משוי לדעת מרן כודאי ואינו נכנס בסוג ספק דהא לאו מילתא היא דלא יהא הקבלה הנז' חמור מספקא דאורייתא דאזלינן לחומרא מדאורייתא ואפי' להסוברים מדבריהם הוי איסור כודאי ואפי"ה מצטרף עם ספק אחר לעשותו ס"ס להתיר דעכ"פ אף דנקטינן ספיקו לאיסור כודאי איסור אפ"ה מידי ספק לא נפיק להצטרף עם ספק אתר ולהתיר בס"ס כמו ספק דאורייתא ומקרי ספק. זהו יסוד מיוסד ומקובל אל השכל דאין צד להחמיר בקבלת דעתו של מרן אפי' בא"י יותר מספק תורה ולזה הסכימו כל הפוס' הנז' דעבדינן ס"ס עם ספק נגד פסק מרן ז"ל רובא דאיתיה קמן כמדובר. הגם דראיתי להרב כנה"ג ביו"ד סי' ק"ח בהגב"י ס"ב שכתב אנן דנהגינן כמרן ז"ל דבריו הם דין תורה ושוב אין לעשות ס"ס יעו"ש דמשמע דהיינו איסור. אהמחי"ר לו יהא דהוי איסור תורה היינו ודאי מדין איסור הספיקות דהוי דאורייתא דלא יוכל להכחיש דפליגי הפוסקים ואיכא מתירין דאי לאו הכי ליכא ספיקא וכיון שכן תפסינן כדעת מרן כדין כל ספיקא דאורייתא והרי בכל ספק דאורייתא מתירין ואין ספק דמהאי טעמא חזר הרב הכנה"ג והורה להתיר בס"ס נגד מרן ז"ל וכמ"ש בסי' מ"ב ובתשו' בדין חסרה המרה עכ"ל הרב מהרד"ח בנדיב לב ע"ש ודבריו טובים ונכוחים בזה:

כ״הוהנה הגם כי מן הטעם שהסביר מהרד"ח ז"ל הנז' בענין הס"ס שהוא נגד מרן ז"ל יש לדון אפי' אם ב' הספיקות הם נגד מרן ז"ל כל שהם בענינים חלוקים יש לעשות בהם ס"ס ויש לנו להרחיב עדיין הדבור בענין זה בהיכא דשני הספיקות הם נגד מרן ז"ל הנה בנ"ד אין אנחנו צריכין לזה יען כי בנ"ד הס' הב' של ספנא מארעא אינו נגד סברת מרן ז"ל והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר: