שאלות ותשובות רמ"א ק״וResponsa of Rema 106
א׳על השנית ששאל אותי מעלתך בדין שומר שכר שהניח הפקדון עם שלו ונשרף בתיבה עם שלו והציל דברים אחרים שבחדר זה שהיה שם ואותה תיבה לא הציל אם חייב לשלם. והבאת דברי המרדכי פרק המפקיד ודברי הטור סימן רצ"א וכתבת שאין דעת המרדכי והטור שוין. ולכן הקשה מעלתו ששניהם הביאו ראיה מן הירושלמי ממקום אחד אע"פ שדעתן שונות כמו שהארכת בפלפולך:
1
ב׳אהובי דע כי לדעתי דעת הטור ודעת המרדכי שוין בזה שאף אם נתנו עם שלו אינו פטור רק אם המקום ראוי לשמירה מצד עצמו אלא שהמרדכי כתב בפירוש והטור סתמו ממקום שהביא ממנו מעלתו וגילה אותו באותו סימן עצמו שכתב בתחילה דברי הרמב"ם בלא מחלוקת וז"ל, כתב הרמב"ם כיצד דרך השומרים כו' עד השומר שהניח הפקדון במקום שאינו ראוי לו ונגנב משם או נאבד אפי' נאנס משם כגון נפל עליו דליקה ונשרף עליו כל הבית הרי זה פושע וחייב אפילו אם הניח הפקדון עם שלו אם המקום ראוי לשמירה הרי זה פטור ואם לאו חייב ע"כ. וכתב אח"כ כספים אין להם שמירה אלא בקרקע כו' עד כתב הרב הברצלוני ודאי כך הלכה כו' עד וכתב א"א הרא"ש ז"ל שראוי לסמוך אקבלתו דהכי איתא בירושלמי אם נתנו במקום שרגיל להניח שלו פטור עכ"ל. והשתא מאחר דכתב תחילה דברי הרמב"ם בלא מחלוקת והם עצמן דברי אבי העזרי שכתב המרדכי פרק המפקיד ש"מ שדעתן שוה. ולכן לא כתב דברי הרב הברצלוני גבי דברי הרמב"ם ושיהא חולק עליו כי ודאי גם דברי הברצלוני אינן רק במקום הראוי לשמירה מאונס דשכיח כשריפה וכדומה לזה. ולא אתי לאשמועינן אלא בענין כספים, אע"ג דאמרינן בהדיא דאין להם שמירה אלא בקרקע לא מיירי בכל מקום ובכל זמן אלא דוקא בימיהם דהוי נפישי רמאי ולכך הצריכו שמירה גדולה יותר מדאי ואמרו דאין להם שמירת רק בקרקע. אבל בזמן הזה אם שמרן שמירה ראויה לפי מה שרגיל לשמור את שלו פטור. ועל כל זה הסכים הרא"ש וכתב דיש לסמוך אקבלתו ובדברי הרמב"ם דלעיל אלא דהרב ברצלוני והרא"ש חדשו דאפילו בכספים דינא הכי, ולזה הביא ראיה מן הירושלמי כמו המרדכי, ומה שלא הביא הטור סיום דברי הירושלמי שהוא אם המקום ראוי לשמירה מבואר ג"כ לפי דרך זה, כי הטור לא אתא לאשמועינן במקום ההוא אלא לאפוקי שלא נצטרך שמירה יותר מדאי כמו גבי כספים ולכן לא הוצרך לסיום הירושלמי דאף אם נאמר שהירושלמי אף במקום שאינו ראוי לשמירה כ"ש שהראיה נכונה, אבל המרדכי אתא לאשמועינן שצריכין שמירה ראויה הוצרך לאתויי סיום דברי הירושלמי. ומהשתא מבואר שאלתך אם נתנו זה השומר במקום הראוי לשמירה לפי המקום והזמן עם שלו הרי הוא פטור כי אדעתא דהכי הפקיד אצלו אע"פ שלא הניחו בכיפה של אבנים. דכי במקום שאין שם כיפה של אבנים יתחייב ש"ש באונסי שריפה זה לא עלה על לב כמו שהאריך בזה בעל תרומת הדשן סי' של"ג ע"ש, ואם אין המקום ראוי לשמירה חייב לכ"ע אע"פ שהניחו עם שלו, אך בזה יש לדקדק מאחר שהציל את שלו ולא הציל את הפקדון אפשר דנקרא פושע. וכמו שכתבת בכתבך ויפה דקדקת בזה לפי הנ"ל זה מקרי פשיעה מאחר שהיה יכול להציל אם רצה אע"ג דהוצרך להציל ממונו הנשרף לו במקום אחר אין זה אונס. וראיה מדברי הרשב"א שכתב נימוקי יוסף פרק הפועלים (דף קי"ג) שכתב שלעולם שומר שכר חייב אפילו באונס המגיע לגופו כגון שאנסתו שינה או אונס אחר בגופו עד שמגיע לגופו של פקדון ממש עכ"ל. ובנדון זה שבא לו האונס ממקום אחר לא מקרי אונס מאחר שהיה יכול להציל, ולכן אינו דומה כלל להא דרועה שנכנס לעיר ובא ארי ודרסה או זאב וטרפה כו' דחלקו הפוסקים אם נכנס שלא ברשות כו' ואם נכנס ברשות אומדין אותו אם היה יכול להציל כו' כאשר הארכת בכתבך, וכתבת שזה מקרי נכנס ברשות כו' כי זה אינו נ"ל כי התם מיירי שאירע אונס בפקדון עצמו רק שנכנס קודם שידע מן האונס ואז יש חילוק בין נכנס ברשות או לא. אבל בכה"ג שהיה יכול להציל אחר שראה אונס ולא הציל מקרי פושע, וראיה מתשובת התוס' במרדכי פרק השואל ע"ש במעשה דראובן ששאל ספר משמעון ונשרף בביתו כו' דפסק שם דאם היה יכול לשכור אחרים דחייב, כל שכן במקום דהיה יכול להציל בעצמו ודוק שם. ולכן אני תמה על מעלתו במה שהבאת ראיה מפירש"י פרק הפועלים דפירש גבי דהיה לו לקדם ברועים ובמקלות ועד כמה עד כדי דמיהן ופריך והיכן מצינו ש"ש חייב באונסין ופירש"י דקא רמית עליה לשכור אנשים משלו ומתרץ דהדר שקל מבעל בית אלמא אם בא לו הפסד מזה קרוי אונס ולפי זה אם הציל שלו אינו חייב עכ"ל מעלתך. כי זהו מן התימא דהתם אין ההפסד הוא האונס רק הטריפה מן הזאב והדריסה מן הארי הוא האונס. ובזה הוא פטור מאחר שאינו יכול להציל פריך שפיר אמאי רמית עליו לשכור אחרים מאחר שפטור הוא מאונס כזו כלתה שמירתו. אבל במקום דיוכל להציל אף שיגיע לו הפסד גדול מי יאמר דמקרי אונס והכי אמרו זאב אינו אונס אפי' בשעת משלחת זאבים כו' כדאיתא פרק המפקיד, אע"ג דבודאי יוכל להגיע לו נזק מזה בגופו כ"ש בממונו. לכן נ"ל שזהו מקרי פשיעה. ודו"ק במרדכי פרק השואל בתשובה הנ"ל גם פרק המפקיד בתשובה המתחלת ראובן שטען על שמעון השאלתי ספר קדשים כו'. כ"ש לפי דברי ב"י שכתב בסי' ש"ג שאם נפלה דליקה בעיר ונשרפו חפצים שהוא שומר שכר עליהם אם ידוע בבירור שנשרפו פטור. דהוה אונס. והוא שלא יכול להציל לא על ידי עצמו ולא ע"י אחרים בשכר שנתן להם, אבל אם אינו יודע בבירור שנשרפו רק שהיו בביתו ונשרף הבית, אם ירא להשבע שנשרפו דשמא נגנבו ע"י כותים המחזירים לגנוב כלים שבבתים קודם שישרפו חייב לשלם אלא אם אותם כותים או לסטים הם מזויינים דאז ישבע שנשרפו או נגנבו ע"י לסטים מזויינים ופטור עכ"ל ולכן מכל הלין נ"ל שיתחייב השומר בפקדון זה. זהו הנ"ל בשאלתך בדרך נחוץ כי הגיעני כתבך סמוך לימי פסח והיום י"ג ניסן גמרנו מסכת גיטין במרדכי ולא היה לי פנאי להשיב עד עכשיו לעת ערב יום י"ג ניסן שהוא סמוך לחג וכל העם ואני עמהם טרודין בעסקי החג. וע"כ יהיו לך דברים אלו בקצרה לתן כי לא רציתי להמתין עד אחר ימי החג כדי להשיב ע"י הנוסעים מיד אחר החג ליריד גניזין:
2
ג׳הדבר השלישי בענין עסק ביש שהקרה ה' לפניך. צר לי. והשם יתעלה ימלא חסרונך ממקום אחר והבנתי בכתבך שלא בקשת ממני להשיבך בענין ההוא ולכן הנחתי הדבר ההוא לעתות הפנאי. הודיעני עיקר ותמצית הדבר ומה פסקו באותו ענין בק"ק פוזנא ואם אוכל להועיל למעלתו גם באותו ענין וכדומה לו מצדי לא יבצר. והיה זה שלום כחשקך וכחשק אוהבך
3
ד׳משה איסרלש מקראקא:
4