שאלות ותשובות רמ"א קי״אResponsa of Rema 111
א׳כאן חסר תחילת השאלה, אבל לפי הענין הוא, עור של אווזא אחת מחותך ונמצא טרפה ונמלח עם חתיכות אחרים והורה אחד שהוא כשר, והוקשה לו כמאן פסק ליה דהא הכא לאו לענין עור האווזא עצמו קאמר דהא טרפה הוי אלא ודאי לענין מה שנמלח עמו כדמות נדון דידן קאמר, א"כ אמאי הכל מותר בדאיכא ס' דלמא אינו מפעפע מחתיכה לחתיכה ולא נאסרו רק הנוגעים א"כ איך יצטרפו האחרים לבטל דהא כבר הוכחתי דבין לדברי מוהר"ם דבריר ליה דאינו מפעפע בין למ"ד דמסתפקא ליה לא יצטרפו החתיכות האחרות לבטל לחתיכה עצמו ה"ה לאותו שנגע ביה, דהרי כתבתי דזה אינו מקרי פעפוע וא"כ על מי סמכו האחרונים להקל במליחה לצרף הכל לס', דאע"ג דכתב בעל השערים דראה מעשה הרבה פעמים לשער בס' שעליו סמכו האחרונים ז"ל כמו שכתב מהרא"י ז"ל בהג"ה ש"ד, אפשר לומר דמיירי הכל בחתיכה שדבוק בו או שנגע בו כל אחד לחוד אבל מאן נימא לן דחלקו על מהר"ם ותשובת המרדכי לצרף הכל לס', ואע"ג דאיפשר לומר הא דכתבו האחרונים ז"ל הא דעבדינן מליחה כבישול בין להקל בין להחמיר היינו לענין דלא צריך קליפה בדאית ביה ס', דבזה סמכו אמאן דפסק בס' ולא הצריך קליפה אבל לענין לצרף הכל לענין ס' אפשר דס"ל כתשובת מוהר"ם דאינו מצטרף, וכן נראה סברת בעל א"ו הארוך דכתב דמליחה כבישול לשער בס' ופסק דאין כל החתיכות מצטרפות, מיהו תשובת מהרי"ל דלעיל לא משמע כן אלא אי איכא ס' בכל שרי ומשמע דהכל מצטרף, וכן המנהג פשוט דאם איכא ס' בכל דבר הנמלח עמו הכל מותר אפי' מה שנגע, וקשה על מה סמכינן אלא על כרחינו צריכין להודות דאנן ס"ל דהלכתא דבקליפה סגי ואינו מפעפע כלל מחתיכה לחתיכה, ומ"מ לענין חומרא לבד פסקו להצריכו ס' כמו בבישול כדי שלא לחלק בין כחוש לשמן וא"כ מאחר שנתבאר דאפילו לדברי האחרונים דפסקו לשער בס' ס"ל דסגי בקליפה ושיעור ס' אינו אלא חומרא בעלמא, א"כ נוכל להקל במקום דאיכא צדדים אחרים להקל והוא הפסד מרובה כנ"ל. וכבר פסקתי כן בתשובה לענין חטה מלוחה עם בשר בפסח ולענין נדון דידן שהתחלנו עליו הסכמנו להתיר השומן המחותך מטעמים שנתבארו, אך אמנם בשר האווזות החמרנו לאסור כל חתיכה הראוייה להתכבד דחששנו שמא טריפה הוי ובקיץ נקבה כדי לחוש לחומרא, וא"כ אע"פ שנתערב אסור דוגמת ספק דרוסה שנתערבה בעדר כדלעיל ולא חשבנו כל הספיקות רק לספק אחד, גם לא היה רק הפסד מועט בזה ושאר החתיכות שלא היו ראויים להתכבד, פשיטא שהיו מותרים דחד בתרי בטל בדבר יבש. כן עשיתי מעשה עם שאר חבירים שהסכימו עמי, ומהר"י כ"ץ לא רצה להסכים והיה סבור להטריף הכל כי כן דרכי תמיד להחמיר, והמחמיר יחמיר והמיקל לא הפסיד בזה וכיוצא בזה כנ"ל, והש"י יצילני משגיאה אמן, נאום
1
ב׳משה איסרלש מקראקא:
2