שאלות ותשובות רמ"א ק״יResponsa of Rema 110
א׳אמרינן פ' הגוזל (דקי"ב) אמר רבא הלכתא מקיימין השטר שלא בפני בעל דין ואפילו עומד וצווח ופירשו התוס' והרא"ש טעמא דעדים החתומים על השטר נעשה כמו שנחקרה עדותן ומדרבנן הוא דצריכים קיום הלכך מקיימים שלא בפני ב"ד, ואע"פ שרש"י פירש שם מקיימין שלא בפני בעל דין כגון שהיו עדים החתומים בו מבקשים לילך למ"ה וכו', מ"מ נראה דה"ה בנדון זה שהעד המעיד על הקיום הוא בכאן, ואי אפשר לו לילך למקום שהאשה שם ולהעיד בפניה שמקיימים השטר שלא בפניה. ולכן קמתי לבקשת האיש הלזה לקיים שובר שבידו על מקצת כתובת אשת אביו ולומר כי מקויים הוא לדעתי וכאשר כתב המרדכי בשם העיטור שצריך להודיע אופן הקיום באתי ג"כ להודיע סברתי בזה. הנה בא לפני האיש כמר שמואל בר ישעיה אשר בידו השובר והראה לי חתימת האלוף מהור"ר אייזק מפראג הניכרת לי איך ששני עדים דהיינו יעקב בן הקדוש ר' חיים ור' מאיר בר אברהם קיימו חתימת העד החתום על השובר דהיינו חתימת כמר שמעיה בר מאיר ז"ל גם שמעיה זה הנזכר העיד על חתימת עצמו שהיא אמיתית, ועוד העיד שזוכר מעשה של זה השובר ושחתם על השובר לאחר שחתם העד הראשון, כל הנ"ל העיד מהר"ר אייזק הנ"ל בחתימתו, גם כאן בא כמר מרדכי בר יהודה והעיד על ענין השובר ואמר ז"ל, שהוא זוכר כשהיה חזן ק"ק קלוסטריל כשנשא כמר שמעיה בר מאיר הבתולה היצלה בת ר' נתן הותנה בשעת התנאים שזו האשה תעשה שובר על מקצת כתובתה כמשמעות השובר שביד שמואל הנ"ל, ואח"כ בשעת הנישואין כתבתי אני החזן את השובר גם הייתי אז שקבלה מרת היצלה ק"ס על השובר בפני עדים החתומים על השובר דהיינו כמר אברהם בר יצחק שלי"ט וכמר שמעיה בר מאיר ז"ל, גם הייתי באותו מעמד שחתמו העדים הנ"ל על השובר. וראיתי אותו בעיני שחתמו העדים הכל על השובר, עכ"ל העד מרדכי בר יהודה הנ"ל. ועפ"ז אני רואה שמקויים השטר מכח ג' פנים. האחד שהעד כמר מרדכי בר יהודה מצטרף עם כמר שמעיה מכח סופר ועד. השני מצד שזוכר הק"ס שקבלה לעשות השובר. והשלישי מאחר שכמר שמעיה מעיד שעד אחד חתם לפניו הרי כמעיד על חתימת העד שלפניו גם כמר מרדכי הנ"ל מעיד על זה והרי הם ב' עדים המעידים על חתימתו, והנני אבאר כל אלו הפנים שהקיום מועיל בכה"ג.
1
ב׳הראשון כתב רבינו ירוחם נתיב ב' ח"ה, פשוט פרק המגרש שאם מכירין חתימת עד אחד ומכירין ג"כ כתב סופר השטר ואין מכירין חתימת העד השני אינו קיום מ"מ גבי מבני חורי לפי הירושלמי דמהני עד אחד בכתב ועד אחד בעל פה עכ"ל, והביאו הקאר"ו סי' מ"ו בח"ה. וצריך לי עיון דהא אמרינן פרק המגרש האי כתובת חתנים דאתאי לקמיה דרבי אבהו דהוי ידע ליה לטופסא דשטרא ולחתימת ידא דחד סהדי סבר לאכשוריה א"ל רבי ירמיה חתם סופר שנינו עכ"ל. וכתבו שם התוספות דדוקא חתם סופר ועד כשר בשאר שטרות אבל כתב סופר ועד פסול ומנ"ל לאכשורי במקצתו לאגבוהי מבני חורי, ויש לפרש דס"ל לר' ירמיה דדוקא כשאין הסופר לפנינו אז פסול, אבל כשהסופר לפנינו ומעיד על כתיבתו לא גרע משאר עד שבעל פה שמצטרף עם עד החתום לגבות מבני חורי, וא"כ בנדון דידן שהסופר מעיד על כתיבת ידו מצטרף עם העד החתום והוי קיום לגבות מבני חורי כ"ש לאחזוקי במה שתחת ידו ושהשובר כשר שלא תוכל להוציא עם כתובה:
2
ג׳ועוד דמאחר שכבר מרדכי אומר שזוכר הק"ס שעשתה האשה הנ"ל נגד בעלה על ענין השובר הוי עד בעל פה על ענין השובר ומצטרף עם עד החתום כדאיתא בהדיא פרק גט פשוט, אמימר אכשר בעד בכתב ועד אחד על פה, ואע"ג דכתב הרא"ש שם דדעת האחרונים דאינו מצטרף רק לגבות מבני חורי אבל לא ממשעבדי, כבר נתבאר דלענין קיום שובר הבא לפטור מלשלם הכתובה עדיף מגביית בני חורי דהשתא אפוקי מפקינן מינייהו אחזוקי בכה"ג מבעיא. ועוד דהרי כתב הרמב"ם פ"ד מהלכות עדות אם אמר אותו שלא כתב עדותו קניתי מידו על ההלואה ולא בא המלוה ולא שאל ממני שאכתוב שניהם מצטרפים ונעשה מלוה בשטר גמורה עכ"ל, וה"ה בנדון דידן ואע"ג דלא קבלה קנין ממרדכי החזן הנזכר רק בפני עדים החתומים זה אינו מזיק דכל מי שהיה אצל קניית הקנין יוכל להעיד על זה (כמו שכתב הטור והרמב"ם), וכמו שפסק בהדיא בתשובת הרשב"א סי' אלף ע"ג, דכל מי שראה הקנין יוכל להעיד עליו ועדותו עדות ומצטרף. גם הוא מוכרח מדברי הירושלמי דמוקי ההיא דגט פשוט דאמרינן עד אחד בכתב ועד אחד בע"פ מצטרף ומוקי ליה בשנים חתומים בשטר ולא יוכל לקיים רק אחד מהן מצטרף אחד מן השוק אל זה העד המקויים, וסתם קנין נעשה בפני עדים החתומים ואפ"ה מצטרף עד שבע"פ והוא ממש כנדון דידן. ואין לחלק בין עד אחד החתום על השטר ועד אחד ע"פ או שהיו שנים חתומים ואיו יכולים לקיים רק אחד מהם כדאיתא באשר"י פרק גט פשוט, ואדרבה דשנים החתומים ואי אפשר לקיים רק אחד מהן עדיף טפי כדמייתי התם מן הירושלמי וכמו שכתבתי. ועוד אני אומר דשטר זה מקויים בשני עדיו דמאחר שכמר שמעיה העיד שזוכר ענין זה השובר ושחתם עליו אחר שחתם העד הראשון כנ"ל, א"כ מעיד על חתימת חבירו שהיא אמיתית רק שאינו מכיר החתימה גם מרדכי החזן מעיד שמכיר החתימה והם מצטרפים לענין קיום החתימה:
3
ד׳ובתחילה אברר שכמר שמעיה יוכל להעיד על חתימת חבירו ולא אמרינן דנפיק ממונא נכי רבעא אפומא דחד סהדי דהא אמרינן פרק ב' דכתובות דאם מת עד אחד וליכא אלא חד דמכיר חתימתו, העד השני יכתוב חתימת ידו אחספא ושדי ליה בבי דינא ומחזקי ליה בי דינא וחזי ליה ולא צריך איהו לאסהודי אחתימת ידיה ואזיל איהו והאי ומסהדי אאידך, וכתב שם נ"י דה"ה אם יש עדי קיום אחתימת העד החי וכ"ש הוא ואם כן ה"ה בנדון זה שכבר נתקיימה חתימת כמר שמעיה ולא הוצרכה לסהדותיה על חתימת ידו, וא"כ הוא וכמר מרדכי החזן הנ"ל מצטרף לאסהודי על חתימת יד עד השני החתום, ואף כי אינו מעיד שמכיר החתימה רק שאומר שזוכר ענין השובר ושחתם העד לפניו הוי עדות, וכמו שאמרינן פ"ק דגיטין לענין עד כותי דכשר בגט אשה ומוקי לה בגמרא כגון דחתים ליה ישראל לבסוף דאי לאו דכותי תבר הוא לא מחתים ליה מקמיה ופריך בגמרא א"ה אפי' שאר שטרות נמי אלא אמרינן רווחא שביק למאן דקשיש מניה ה"נ רווחא שביק למאן דקשיש מיניה אמר רב פפא זאת אומרת עידי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה וכו' והקשו שם התוס' אי לאו דכותי חבר וכו', תימה א"כ כולא שטרא נפק אפומיה דחד סהדא דחתים לבסוף, וי"ל דאין לחוש כיון דהאי כותי כשר מדאורייתא דגירי אמת הן עכ"ל, הרי קמן דבדרבנן סמכינן אהאי סברא דאי לאו דכותי חבר הוא וכו' וה"ה לענין קיום שטרות דרבנן והוא מעיד שחתם אחר העד דסמכינן אהאי סברא דאי לאו דעד הראשון נכון הוא לא חתים ליה מקמיה, ואע"ג דבשאר שטרות העדים חותמים זה שלא בפני זה ואיכא למימר דלמא רווחא שביק וכו', בנדון דידן שמעיד בהדיא שחתם העד לפניו ליכא למיחש ומצטרף עם כמר מרדכי לקיים העד השני, ודין קיומיהון, נאום
4
ה׳משה איסרלש מקראקא:
5