שאלות ותשובות רמ"א ק״טResponsa of Rema 109
א׳על דבר מעשה שהיה כך היה, יעקב מת והניח אלמנתו לאה ושני בנים ראובן ושמעון שהיו בני ט"ו וי"ז שנים והיא קנתה חצר עם בניינו ונכתב על שם האלמנה בפירוש עם בניה בסתם כי לא פירש שמה תוך השטר והפנקס, אח"כ שני בניה הנ"ל נשאו נשים ונכנסו בגדולות וירדו מנכסיהם ומת שמעון ואשתו בלתי זרע קיימא ולראובן היו בנים ובניו הגדולים חנוך ופלוא נשאו נשים ונתעסקו בסחורה ועשו והצליחו והיו דרים בבית אביהם ובבית אם אביהם כלם יחד, אח"כ נולדו לראובן עוד ג' בנים וכמה שנים לפני מותו היו חלוקים בעסקים מאביהם ראובן הנ"ל, אח"כ באו הנושים לגבות הבית מראובן בחובם וכבר נפסק הדין כך ולקחו הנושים הבית לחזקתם ע"י הוואזנ"י כנהוג ואח"כ באו חנוך ופלוא ופרעו ר"ן זהובים לבקשת אם אביהם ולבקשת אמם ואביהם שיקחו הם הבית לחזקתם ומיד הנושים בפנקס המבצר במקום שנכתב חובם שמה נתנו כל כחם וזכותם שהיה להם על בית הנ"ל לחנוך ופלוא הנ"ל, גם לאה אם אביהם נתנה במתנה גמורה וחלוטה חלקה מן הבית וחצר הנ"ל לחנוך ופלוא הנ"ל, ושלא יהא לשום אדם בעולם שום זכות בחצר הנ"ל מכחה הן איש נכרי או שאר יורשים כלל ונכתב שם בספר המבצר, עוד נושה אחר בא לקחת בית הנ"ל בהיות בידו שטר מלא וגדוש מלאה הנ"ל ומאשת ראובן הנ"ל והדר מבעלה ראובן והסך היה שבעים זהובים ודינו יצא שילקח הבית לחזקתו אח"כ על בקשת זקינתם מרת לאה ואמם ואביהם פרעו סך זה והנושה כתב להם כל כחו וזכותו וחזקתו בביתו הנ"ל, אח"כ הלך אביהם לאחר כמה שנים וכתב לחנוך ופלוא בניו שטר מכירה על ביתו הנ"ל שמכר להם בית הנ"ל בסך ב' מאות זהובים והמותר הוא נותן להם במתנה גמורה, וברוב שטרי מכירה כותבין למותר שוויו שטר מתנה כדי שלא יוכלו בעלי המיצר לסלקו בסך קנייתו כי יטענו תשלמו לנו גם המתנה וזה ידוע. והנה בחיי אביהם בנו אחים הנ"ל בניינים בחצר הנ"ל גם חזקו בדק הבית הנ"ל גם תמיד פרעו מס מהבית וכל הנהוג לפרוע מן הבתים רק אביהם ובני ביתו היו דרים אצליהם בשכר משך ג' שנים וכמה פעמים באו אח"כ הנושים לקחת בפני הסענז"י והראשים ואחים הנ"ל מיחו בדבר באמרם שהבית שלהם ודנו שהמתנה קיימת רק חוב שקדמה למתנה דנו לשלם ונכתב בפנקס השופט של יהודים והראשים ואביהם חי ו' או ז' שנים אחר מכירה הנ"ל ואין פוצה פה ונודד כנף לחלוק על המתנה ומכירה הנ"ל, וקודם מות אביהם שנה פחות או יותר מת חנוך בנו והניח יתומים קטנים ואח"כ מת אביהם ושנה אחר מות אביהם באתה אלמנת חנוך לגבות כתובתה ופלוא הנ"ל עשה עם יתומי חנוך ואלמנתו ואפוטרופוס שלהן חלוקה מפורסמת גם חלקו בית הנ"ל בפני אמם אלמנת ראובן ונכתב בשטר חלוקה ונחתמו על שטר חלוקה אנשים מפורסמים והפקידו שטר ההוא ביד ש"ץ ק"ק חעלם, אח"כ בנה פלוא הנ"ל עם יתומי אחיו בניינים בחילוק מחיצות ואין מוחה וחזקו בבית זה אחר מות אביהם וזקינתם שמתה קודם לאביהם ג' שנים והחזיק אח"כ עוד ו' או ז' שנים רק אמם היתה ג"כ דרה באותו בית גם ג' אחים האחרים היה דרים שם בשכירות ותמיד היו נדחים מפני יתומי חנוך ומפני פלוא וביתו רק חדרים מיוחדים היו להם במקום אשר לא נשתמשו שמה פלוא הנ"ל ויתומי חנוך ז"ל. והנה אחר מות ראובן קרוב לשבע שנים נשבעה אמם על כתובתה ורצתה לגבות בית הנ"ל בכתובתה ובמזונותיה גם ג' אחים בניה האחרים תבעו חלקים מחצר ובית הנ"ל באמרם שהמתנה והמכירה בטלה בהיות שנעשו בעש"כ ולא נכתב בפנקס המקום אשר שמה היה להיות כתוב אם היה בו ממש, גם טוענין שמתנת הזקינה מרת לאה ז"ל אינה כלום הואיל ואין השבעת כתובתה בידכם והיא היתה נושאת ונותנת בתוך הבית, גם טוענין שהכל היה דרך הברחה הן מהזקנה הן מאביהן ומעולם לא פרעו דבר משלהם רק משל אביהם גם טוענין שאין חזקה למתנה שבמצר רק שנה אחת. והנה פלוא הנ"ל ויתומי חנוך השיבו מתנת זקינתם לאה נכתבה במקום שדרך הרבה מישראל לכתוב שמה כשהעירנים אינם מרוצים לכתוב בפנקסם לסיבה מה וכאן היתה הסיבה שאמרו שהבית נשתעבד להם בסך ידוע ומפני כך לא נתנו לכתוב, גם בפנקס המבצר היה נכתב איזה חוב שאביהם היה חייב הוצרכה זקינתם לכתוב שמה לידע ולהודיע שאין לבנה בחלק חצירה כלום, אבל המתנה גמורה וחלוטה שסילקה בפירוש כל שאר יורשים, ולזה לא כתבה המתנה לכל ה' בני ראובן אלא למתנה גמורה נתכוונה כמשמעות שטר המתנה ואי לאו דעבדו חנוך ופלוא לה נייח נפשה לא הוית עבדה. ואשר לא כתבה בפנקס השופט של יהודים כי לא היה שם הסענז"י בעת ההיא כי הוואיווד"י היה רחוק ולא חש להעמיד והיהודים היו מחוייבים לעמוד לפני המבצר כנהוג והראיה שגם חובת אביהם וגיבוים היה לפני פנקס המבצר, ואשר אומרים שזקינתה לא נשבעה בהיות שזה ט' שנה שקנתה הבית מי ידע אם נשבעה אם לא ועוד אולי לא קנתה בית הנ"ל רק לאחר שמחלו לה בניה שהיו גדולים על השבועה או אולי מציאה מצאה או ירושה מאביה וקנתה בהם הבית או אמרה בפני ב"ד שאינה רוצה ליזון מנכסי בעלה ושמה שתרויח יהא שלה ונתעסקה בקנין מכסים שאין צריך לזה נכסים שהיתה משלמת בסוף ומהריוח קנתה כי הסך היה מועט י"ח מרק והשטר מוכיח כך הואיל שנכתב על שמה בפירוש ועל שם בניה בסתם אולי היה הכל שלה ולשופרא דשטרא כתבה שקנתה עם בניה ושטר מכירה יש לו כח לעולם כי אין זה שעבוד שצריכים לחדשו מדי שנה בשנה. ועוד אם היה לו שעת הכושר א"כ קניינו בעת ההיא וזקנתנו מעולם לא ערערה ע"ז אדרבה כשדנינו בשטר המתנה בפני הראשים והשופט היתה זקנתנו בחיים וקיימה המתנה גם בפניהם ונכתב הכל בפנקס השופט והראשים, וע"ד חלק אבינו ז"ל שהיה לו בחצר הנ"ל אבינו ואמנו ראו שהנושים באו לקחת בית הנ"ל לחזקתם ואם לא היינו פורעים בעדם היה בית הנ"ל משתקע בידם ושוב לא היו יכולים להוציאו מתחת ידם אמרו לנו בבקשה תשלמו וקנו הבית לחזקתכם בכל אופן היותר ונאות ואח"כ גם אנו נעשה לכם שטר מכירה בכל אופן המועיל על פי הדברים האלה שלמנו אח"כ הלכה זקנתנו לאה ואמנו ואבינו וציוו לכתוב בפנקס העירנים שהם מכרו לנו בית הנ"ל והעירנים קבלו הודאתה ולקחו שכרם כנהוג רק מיחו בסופר לכתוב עד שיקבלו מהבית הסך מה שנשתעבד להם אבינו ולא רצינו ליתן והנה עוד היום רוצים העירנים לכתוב אם נתן שכר שיעבודם ואח"כ הלך אבינו לפני שופט היהודים ולפני הראשים כי הדת נתנה מהוואייווד"י לכתוב כ"ד לפני פנקס שופט היהודים כנהוג בשאר קהלות וצוה לכתוב לנו שטר מכירה על בית הנ"ל על סך ב' מאות זהובים והמותר בתורת מתנה ושאין לשאר יורשין בו כלום והלך הוואזנ"י שמה אל הבית ולא מיחתה אמנו שום דבר והסכימה למעשה אבינו ודי היה לנו בזה כי לא רצינו לבזותה בפני השופט והראשים, אבל האמת קנינו משניהם בכל אופן המועיל והחזקנו בדקו ותמיד היתה אמנו ואחינו נדחים מפנינו בכל תשמיש הבית רק איזה חדרים יחדנו להם מרצוננו הטוב עד זמן שיעלה על רוחנו להוציאם מן הבית וכמה פעמים רצינו לגרשם ולמה שתקו כל השנים הללו אם לא היתה מתנה ומכירה הלא אי אפשר לקבל דברים כאילו אם לא היתה מתנה גמורה ומכירה גמורה וחלוטה כפי שטרותינו והחצר עם בניינו הם שלנו מכל וכל, עכ"ל טענותיהם:
1
ב׳תשובה שאלת מעלתך ארוכה וקצרה קצת בטענת האלמנה והיתומים ולכן אני צריך לחפש בכל חלקי הסותר הנופלת לדעתי בטענותיהם כאשר נראה מתוך התשובה שהשיב מעלתו על הרבה חילוקים שלא העלו בטענותיהן בראשונה, וכן אני אלך בדרך מעלתו להשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון: פשוט הוא לכל מעיין שבתחילה היו לבני ראובן המחזיקים בבית שעבודן על הבית כי מאחר שפרעו ר"ן זהובים לבעל חוב של ראובן גם ע' זהובים שהיתה ג"כ אשת ראובן המערערת עכשיו על הבית חייבת א"כ כל זכות שהיה לב"ח על הבית הוא לבני ראובן המחזיקים בבית, בפרט מאחר שב"ח הנ"ל נתנו חזקתן וכחן בפני המשפט לבני ראובן הנ"ל, ומה שעשו עשו ברצון ראובן ואמו הזקינה ואשתו א"כ לא גרע ממלוה שכתב לערב התקבלתי דחוזר וגובה מן הלוה כמוזכר פרק גט פשוט, ועל זה אין מערער לדעתי שיאמר שתטרוף האלמנה מהם אף אם קדם שטר כתובתה לפרעון בני ראובן לנושים הנ"ל, ואף אם ראובן לוה אחר שנשאה מאחר דראובן הוצרך לפרוע וגבו ממנו הבית בעש"כ ואז לא היתה האלמנה יכולה לטרוף מן הב"ח גם אינה טורפת מאותן שסלקו הב"ח דמה מכר ראשון לשני כל זכות הבא לידו ודומיא לזו אמרי' פרק המקבל הקונה מן הכותי לית ביה משום דינא דבר מצרא דא"ל אריא אברחית לך ממצריך, וכ"ש בנדון זה דבקשו ראובן ואמו מן בני ראובן המחזיקים לסלק הנושים שגבו הבית כמוזכר בשאלה, וכ"ש באותן שבעים זהובים שהיתה ג"כ אשת ראובן משעובדת בהן ופרעו ג"כ בשבילה שלא תוכל לערער עליהם וכל זה אין צריך פנים ואינו עיקר המכוון בטענת השאלה. אך העיקר הערעור הוא אשר אני רואה שהבנים המחזיקים רוצים להחזיק בכל הבית מכח מתנת הזקינה שנתנה להם חלקה במתנה גמורה כמוזכר בשאלה רק שלא נעשה במקום המשפט הנהוג לכתוב שם מתנות ומכירת הבתים אשר מצד זה עוררים האלמנה אשת ראובן עם בניה הנשארים, עוד באים בטענה להחזיק בבית שראובן מכר להם הבית בעד ב' מאות והמותר נתן להם במתנה, מצד ב' דברים אלו טוענין בני ראובן שהבית כולו שלהם ומביאים ראיות שכבר החזיקו בבית כמה שנים כמוזכר בטענותיהן. והנה גם זה פשוט דלא אמרינן בכאן שמה שקנו הבית מראובן אביהם מגרע מתנת לאה אמו דומיא דב' שטרות היוצאים על שדה אחת דאמרינן ביטל האחרון את הראשון, דשאני הכא דחצי הבית היה של לאה אם ראובן וחצי הבית של ראובן כמוזכר בטענות וא"כ שתיהן קיימים דבתחלה לאה נתנה חלקה לבני ראובן במתנה וראובן מכר אח"כ חלקו בבית לבניו ואע"ג דלא פירש במתנה ובמכירה חלקו בפירוש מ"מ לא נתנו ולא מכרו רק חלקו וכמו שהוא בתשובת מוהר"ם במרדכי סוף פרק המוכר פירות עיין בהגהות ש"ע סי' רי"ד סעיף ז' על אחד שמכר לחבירו חלקו שמינית שבבית ולא היה לו רק הרביעית בבית, וכתב מוהר"ם שהקנה לו חלקו אע"ג שהבית לא היה כולו שלו וה"ה בנדון זה וא"כ נשארה טענת בני ראובן על הבית הן בחלק אביהן והן בחלק אם אביהם, ומביאים ראיה ממה שהחזיקו בבית כמה שנים גם יש להם שטרות מתנות ומכירות על זו לפי דבריהם כמוזכר בארוכה בשאלה. הנה בני ראובן באים בשטר ובחזקה על הבית הזה, ואמרי' פרק גט פשוט ת"ר הבא לידון בשטר ובחזקה נדון בשטר דברי רבי, רבי שב"ג אומר נדון בחזקה ואסיקנא דבלברר קא מפלגי דלר' לכתחילה צריך לברר שתיהן אף השטר ולרשב"ג אין צריך לברר ואף לכתחילה נדון בחזקה ופסקינן שם הלכתא כרבי דצריך לברר, ופסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש מיהו אם אי אפשר לברר שתיהן כגון שהלכו עדי השטר למדינת הים נדון בחזקה, וכתב שם הרא"ש והמ"מ בשם ר"ח ורב האי מיהו אם נתבטל השטר גם החזקה בטלה דהחזקה מכח השטר קא אתיא. והשתא נבוא לנדון דידן באותן ג' חלוקים אם צריכים לברר השטר שהם שטרות המתנות והמכירה הנ"ל או אם החזקה של בני ראובן היא חזקה או אם שניהם כאחת טובים. הנה המתנה והמכירה שנעשו לפני העש"כ ודאי קיימים וכמו שהאריך בזה מעלתו בתשובותיו מידי דהוי אכל שטר העולה בעש"כ דכשר כדפסקינן פ"ק דגיטין ודאי אין לחלק בכאן בין מתנה להלוואה בנדון דידן כמו שהאריך מעלתך בטעמים בתשובותיו. והעיקר שאני סומך עליו שכן הוא דינא דמלכותא בענין מכירת הבתים וקנייתן וה"ה במתנת הבתים שכל דבר שנכתב בפנקס המבצר אין לשנות, וכבר כתב המ"מ והרא"ש דבמקום מנהג בכח דינא דמלכותא כולן כשרים, וכן כתב הריב"ש סי' תע"ח ותצ"ג בתשובותיו, וכתב שם דהסכימו כל האחרונים להכשיר כל השטרות העולים בעש"כ ובאמת אם היינו רוצים לפסול משפטי הכותים במדינות אלו בחזקת הקרקעות יתבטל כל המצב ויהרס המדינות שלא נניח שום קרקע לבעלים שלא יתחדשו עליה קטטות ומריבות כי כל הבתים נכתבים בדרך הודאה ומתנות אלא ודאי דינא דמלכותא דינא בכל הדברים אלו ואין לפקפק בו. אבל מה שכתב מעלתו ראיה לזו שנהגו לכתוב כל הבתים במשפט עש"כ אינו ראיה דמ"מ המתנה בעצמה יכולה להיות בעדי ישראל וצריך בה ענין המועיל אלא ששטר הראיה יהיה נכתב במשפטם. ומה שכתב מעלתו שהזקינה אמרה חזקו וקנו ע"י הוואזנ"י זה אינו נמצא בטענות ואף אם נמצא לא היה עדיף שלוחן של עש"כ מהן עצמן ואם שטר שלהן אינו מועיל גם חזקתן וקנין אינו כלום דלא עדיף השוטר מן השופט שהוא עיקר הקנין אלא שנראה שהכל מהני מכח המנהג ומכח דינא דמלכותא, אם לא שמשפט המלכות היה שכל בית שלא נכתב לפני משפט היהודים לא יהיה קיים כי אז יתחלף הדין לבטל המתנה מכח דינא דמלכותא, אבל מסתמא ודאי המתנה קיימת מכח דינא דמלכותא דמאחר שנכתב בפנקס אותה שררה מה לי הכא מ"ל התם דאין השררות מקפידים בזה לפי הנראה, ודבר זה צריך חקירה בענין המשפט כי לפי הנ"ל זהו היתד שהכל תלוי בו, כי אם היתה המתנה והמכירה קיימת שוב אין לפקפק אחריהם אבל אילו המתנות והמכירה אינן קיימים מצד עצמן א"כ ג"כ כל החזקות והעניינים שנעשו אח"כ כולם נעשו בטעות והם חזקות שאין עמהם טענה מאחר שכולם נבנו על יסוד רעוע ושטרות בטלים וכמו שנתבאר מדברי הפוסקים לעיל דהבא לידון בשטר ובחזקה ונתבטל השטר כגון שנמצא השטר מזוייף גם החזקה בטלה וה"ה בנדון זה, וכן מה שדנו אח"כ העש"כ אינו כלום מטעם זה וכמ"ש הא"ז פ"ק דגיטין במעשה כזה עצמו וז"ל, שטר הנעשה על מכירת הבית לפני הכותים ואח"כ דנו העש"כ על פי שטר והעמידו הקונה בבית אינו כלום מאחר שהשטר חספא בעלמא הוא עכ"ל, ולכן על כרחינו צריכים לדון בכאן בענין השטרות אם הם קיימים מאחר דבמדינות אלו המנהג הוא לכתוב כל הבתים לפני המשפט הן מתנות הן הלוואות או שאר ענינים. ומכל מקום אפשר לצדד עוד בכאן זכות הבנים שאפשר שמתנת הזקינה היתה בדרך סילוק בעלמא דמאחר דהנושים כבר גבו הבית מכח חובן ר"ן זהובים ואפשר נחלט להם הבית בחובן והבנים פרעו לב"ח א"כ היה להם זכות ב"ח ונחלט להם הבית ג"כ וכן משמע קצת השאלה וא"כ מתנת הזקינה לא היתה רק סלוק בעלמא שאין רצונה לערער עוד על הבית וסלוק כזו ודאי מהני לפני עש"כ דכל דבר דאינו צריך קנין הוי כהלואה ומהני ואפילו הודאה בכה"ג מהני כמו שמבואר בדברי הפוסקים שהביא מעלתך בזה. אך מאחר שלא אוכל לדעת תוכן הענין הגבייה של ב"ח ולשון מתנת הזקינה לא ארד לדון בזה כדי שלא ילמדו מתוך דברי לשקר, אך מטעם הראשון הנ"ל פשוט דהמתנה והמכירה קיים. כל זה יש לדקדק במתנת הזקינה. אמנם במכירת ראובן אביהם חלקו להם זה ג"כ סתום בשאלה אם מכר להם מכירה גמורה לפני עדי ודייני ישראל או אם יש ג"כ פקפוק באותה מכירה, אך מכח תשובת מעלתך אני רואה שגם בה חסרון הנזכר במתנת אמו שלא נעשה לפני המשפט הנהוג וא"כ זכרון אחד עולה לשתיהן וברא כרעא דאמו הוא וכפי הנראה במתנת האם כך נראה במכירת הבן כי אין בין מכירה למתנה בדבר זה כי שניהם צריכין קנין אם לא מכירה שכתבו שראו נתינת המעות לפניהם דאז דינה כהלוואה וכמו שהאריך בזה הר"ן פ"ק דגיטין, ואם יש חילוק בין ענין שטר מתנת האם ומכירת הבן מצד עניני מקום עשיית השטרות צדקו דברי מעלתך שכתב דחצי של אם וחצי של ראובן מאחר שבתחילה נכתב הבית לזקינה עם בניה ראובן ושמעון הוי דומיא דמחצה לאהרן ומחצה לבניו שהביא מעלתך בתשובתו, אבל מה שכתב מעלתך אם משמעות השטר בדיניהם שכל הבית היה בחזקת הזקינה דינא דמלכותא דינא זה אינו נראה בעיני, וכמ"ש הרמב"ן בשטרות שחסר בהן אחד מדרכי הקנייה דלא עדיפי משטרות שלנו שאין דינן של מלכים אלא להכשיר שטרות שלהן וכו' ובודאי שם היה השטר נכשר ע"פ דין המלכות וכמו שמשמע מדברי הרמב"ן ואפ"ה מאחר שהוא פסול בדין שלנו אין אנו דנין רק כפי השטר שלנו כ"ש שאין אנו צריכין לפרש לשונות השטרות בדינא דמלכותא וכן נראה מתשובת מהרי"ק שורש קפ"ח:
2
ג׳סוף דבר אני רואה שבזה תלוי הכל אם השטרות כשרים זכו בני ראובן בבית אבל אם היו פסולין מכת דינא דמלכותא שלא נכתבו במקום הראוי אז המתנה והמכירה בטילה ואין מהני להם שום חזקה של אח"כ מאחר דתחילת הקנין היתה בטעות וכמו שנתבאר, אבל אם המתנה והמכירה היתה כתיקונם אין בטענת האלמנה עם בניה ממש במה שטוענת שהכל היה דרך הברחה מן הזקינה וראובן בעלה ושהזקינה לא נשבעת על כתובתה, כי טוענין ללוקח ויתומים לומר שלא היה דרך הברחה ושנשבעה על כתובתה או שאר טענותיהם ועולים להם כל זמן שלא נתברר שתחילת הקנייה בטעות היה ולזה מהני להם חזקתן שהחזיקו אח"כ בקרקע כמה שנים כי בדרך זו טוענין להם שחזקתם חזקה מעולה, וכ"ש שבכאן הם יתומים ולקוחות שטוענין להם והבא להוציא מידן עליהם להביא הראיה והוא פשוט. ומעתה אין אנו צריכין לדון בשטר מברחתא ולא בדין היו אונות ושטרות יוצאים על שמה ולא בדין המוכרת או נותנת בלא השבעת כתובה כל זמן שלא בררה האלמנה טענותיה רק שטוענת בדרך שמא:
3
ד׳ומכל מקום הייתי מבשם עצמי בהלכה עם מעלתך לחקור בחקירות אלו רק שהנצנים נראו בארץ הם התלמידים שזמן התורה הגיע ונשמע בארצנו והוא סמוך לר"ח חשון שמתחילים ללמוד. וצריך אני להספיק ולהמציא ספוק הבחורים והם המטרידים אותי שלא אוכל להשיב בדברים שאינם צריכים לע"ע. ולענין חזקתם של הבנים ודאי צדקו דברי מעלתך דהוי חזקה מעליותא אע"ג דדרה עמהם בבית מאחר שבנו וסתרו וחלקו הבתים לפניה ושתקה וכמו שהאריך מעלתו בזה ודאי הוי חזקה ואינה יכולה לומר שמה ששתקה משום דלא נשבעה על כתובתה דהוי לה לישבע מיד ולמחות, דא"כ כל מערער יתן אמתלא למה ששתק ויתבטל דיני חזקה. אך בזה יש לדקדק אם חזקה זו מקרי חזקה שיש עמה טענה דהרי לא כתוב בפנקס המשפט שהאלמנה מכרה להם רק ראובן אביהם וא"כ האלמנה תוכל לטרוף לקוחות ואף אם שתקה למכירת ראובן ולא מיחתה תוכל לומר נחת רוח עשיתי לבעלי כדתנן קנה מן הבעל ואח"כ קנה מן האשה וכו' ואין הקונין נאמנים לומר שנתרצית אמן מאחר שעיקר טענותיהן הוא מכח השטר והיא כתבה השטר המכירה ומאחר ששטר בטל גם החזקה בטלה גם הם אין טוענין ששטר מכירה אח"כ היה להם מאלמנת ראובן שפיתתה אותם לקנות הקרקע, אבל לא כתבה שטר מכירה להם מעולם. ואין לזכות בני ראובן בזה מאחר שהעירנים צוו בעת ההיא שאם לא תמחה אשתו בעת ההיא המכר קיים ודינא דמלכותא דינא וכו' כמו שכתב מעלתך כי זה אינו נראה שנדון דבר זה בדיני כותים כמו שכתבתי לעיל שאם לא מחתה האשה אז מכח שעשתה נחת רוח לבעלה או שלא הגיע זמנה לגבות כתובתה שתפסיד משום זה זכותה מכח דינא דמלכותא דא"כ נתבטלו כל דיני ישראל אלא דאין דנין דינא דמלכותא אלא בדברי חקיי למלכות כמוזכר במיימוני ובשאר פוסקים, אבל מי שתקפו את שלו לבטל זכותו בדיני המלכות שלא יוכל לבטלו כזה לא שמענו, אך מ"ש מעלתך שהאלמנה לא היתה יכולה להוציא מכת הנושים אם לא שלמו הבנים בעת ההיא א"כ זכו הבנים מכח אי שתקת שתק ואי לא מהדרינא שטרא למריה כדאיתא פרק בתרא דכתובות מי שהלך למדינת הים ואבדה לו דרך שדהו וכו' עד וחכמים אומרים יקנה לו דרך במאה מנה או יפרח באויר ומפרש בגמרא דמיירי בחד דאתא מכח ארבעה דרבנן סברי אי שתקת שתק ואי לא מהדרינא שטרא למריה קמא, ופירשו שם התוס' והרא"ש פ"ק דב"ק דאע"ג דלא מפסיד הקונה בחזרת השטר וצריך ליקח הדרך ביותר משויו כדמשמע הלשון במאה מנה אפ"ה יכול לומר מהדרינא שטרא למריה קמא וה"ה בנדון זה. ופסק הרא"ש פ"ק דב"ק דאף אם הוא לא טעין טענה זו אנן טענינן ליה ואין חילוק כאן בין אם המוכרים ב"ח קיימים או לא כמו שמחלק פ"ק דב"ק לענין זו גבי עידית ובינונית וזיבורית והיה עליו כתובת אשתו וב"ח ונזיקין דהאשה גובה מזבורית אע"ג דקנה עדיות באחרונה מטעמא דאי שתקת וכו' ומחלק התם דאם אין המוכר קיים לא מצי למימר הכי דשאני התם דלא מצי למדחי לפני בעלים הראשונים אלא מטעמא דהנחתי לך מקום לגבות מהם ולכך ביתמי דלאו בני פרעון נינהו בטלה טענה זו, אבל בנדון דאי מחזיר לבעלים הראשונים לא מצי גבי מכח דינא גם מן הלוקחים מהם לא מצי גבי דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו והוי ממש דומיא דמי שאבדה לו דרך שדהו וכו' דלשם אין לחלק בין אם המוכרים קיימים או לא והוי דומיא דקונה מן הכותי דלית ביה משום דינא דבר מצרא כדאיתא פרק המקבל, וכן לענין חזקת חלונות משמע באשר"י ובמרדכי פרק חזקת הבתים דכל מקום שהחזיק הכותי בדינא דמלכותא ישראל הקונה ממנו הרי הוא כמוהו, וה"ה בנדון זה. סוף דבר בהא סליקנא לע"ע שהאלמנה תוכל למימר נחת רוח עשיתי לבעלי במה שלא מחתה המכירה אם לא שנתברר שנתרצית ומכרה קודם בעלה דאז בטילה טענה זו, וכן אם לקחו הבנים מיד ב"ח שמדינא דמלכותא לא היתה האלמנה יכולה לגבות מהן אז הלוקחין מהן הרי הם כמוהם, אבל בלאו הכי לא נאמר שאנו נפסוק לבני ראובן דינא דמלכותא כמו שנתבאר לעיל, מיהו אנן טענינן ליתמי ולקוחות כל דבר להעמיד הקרקע בחזקתם ובדרכים שנתבארו לעיל. כל זה אני כותב במקום דליכא מנהג אבל במקום שנוהגין שאין האלמנה טורפת מלקוחות של בעלה אז אפשר דהולכים אחר המנהג וכמו שכתב הרא"ש בתשובתו לענין שיעבוד מטלטלים אגב קרקעי דצווח ככרוכיא ולא אשגחו ביה, ודבר זה אינו תולה רק בחקירת הדיין ולפי מה שעיניו רואות בחקירת המנהג והתפשטותו במקום המשפט. זהו הנ"ל בשאלתו דמעלתך אך בקצרה, ואם יקשו דברי על מעלת כ"ת שלא יישרו בעיניו אז יודיעני מעלתו ונבסם בהלכה ואהיה מוכן תמיד למעלת כ"ת לבקש שלומו וטובתו כל הימים, נאום
4
ה׳משה איסרלש מקראקא:
5