שאלות ותשובות רמ"א קכ״אResponsa of Rema 121
א׳על דבר הגרושה שגמלה בנה ג' חדשים קודם גירושין שכתבת שיש רצו לאוסרה להנשא תוך כ"ד חודש דחיישי' לאיערומי משא"כ גבי גמלה אותו קודם מיתה. אע"פ שיש סברא להחמיר מ"מ לענין הלכה נ"ל דלא חלקו חכמים בתקנתם דאל"כ הוי להו לפוסקים לפרש דבגירושין אסור וכל מקום שהזכירו מיתה לענין זה ה"ה בגרושה וכ"ש לפי הטעם שכתב הרא"ש בתשובה שטעם ג' חדשים משום שבתוך ג' חדשים אפשר שיחזור החלב לאשה אבל כשפסק שלשה חדשים מלהניק צמקו דדיה ולא ישוב החלב אף אם תרצה להניק וא"כ כ"ש בגרושה שהרי צריכה להמתין ג"ח אחר הגט שלא תינשא משום הבחנה שאי אפשר לה לחלוב ולמה נאסר אותה להנשא וליכא למימר ג"כ שמא תערים ותגמלהו משום זה דמלתא דלא שכיחא הוא כמו שלא חששו לההיא שוטה שחנקה את בנה וכן כתב הר"ן והביאו הקרא"ו בע"א כל שהוא מיעוטא דמיעוטא לא חיישינן כו' ואחר שהוא אסור דדבריהם שומעין להקל עכ"ל. כ"ש במה דנוכל לומר דלא חלקו חכמים בתקנתן לחלק בין מיתה לגירושין וראיה לזה מדפרכינן פרק אע"פ להא דאמרינן התם נתנה בנה למינקת גמלתו או מת מותר לינשא מיד ופרכינן שם מהא דתניא היתה רדופה לילך לבית אביה כו' ש"מ דלא חלקו חכמים בתקנתם וקאמר שם לאו אדעתין והלכתא מת מותר גמלתו אסור, ופירש"י שגמלתו משום שרוצה להנשא עכ"ל. והשתא יש לדקדק דהדרא קושיא לדוכתה אמאי מת שרי דהא תנינן היתה רדופה וכו' דלא חילקו בתקנתן ואם יש לתרץ דמת שאני א"כ אמאי קא אמרי לאו אדעתין ליתרצו ליה מת שאני אלא על כרחך הא דקאמרי ליה לאו אדעתין משום נתנה בנה למניקה או גמלתו קאמר. והשתא בלא טעמא דפירש"י דחיישינן שמא תגמול בנה להנשא היתה אסורה בגמלתו משום דלא חלקו בתקנתן כמו בהיתה רדופה ובלא מתניתין דהיתה רדופה היה לאסור בגמלתו מטעם פירש"י אלא ש"מ דבחדא טעמא לא סגי דלא חיישי' שמא תגמלהו אלא עם טעמא דלא חלקו בתקנתן ואם כן בנדון דידן דאדרבה מכח לא חלקו הוי שרי כמו במת לא אסרינן לה מטעם חשש שמא תגמלהו. ועוד נראה להיתר ממה שהביא ר"ת ראיה דגרושה אסורה כמו אלמנה מהא דקתני מעוברת חבירו ומניקת חבירו לא תנשא וקא פסק ותני לא שנא נתאלמנה ול"ש נתגרשה עכ"ל. וכתב האשר"י דמשם דקדקו הגאונים דאם גמלתו קודם שמת שתנשא דמשמע מניקת חבירו דוקא שהיתה מניקתו אבל לא שגמלתו וכן כתבו שאר הפוסקים כמו שהביאם הקאר"ו בארוכה, והשתא מאחר דקא פסק ותני מניקת חבירו בין במיתה בין בגירושין ממילא הדיוק ג"כ אתרווייהו קאי דאם גמלתו שרי, ולדעתי זו היא תשובה נוצחת. עוד כתב מעלתך בענין שכתב המרדכי פרק הגוזל בשם ראבי"ה אפילו לפירש"י דפי' דספרים יש בהן משום אנפרות ודין סקריקין וכו' וכתבת שאני גורס במרדכי שלי אין בהן אנפרות וכו' וכן שמעת ממני בלימודך ספר המרדכי אצלי. הוא תמוה בעיני כי לא מצאתי שום דבר מוגה במרדכי שלי בענין זה וכבר הגדתי המרדכי אחר מעלתך ב' פעמים ולא הגהתי דבר ולא נמצא שם שום מחק ולא טשטוש שאפשר לחשוב שחזרתי במה שהגהתי. ועל עיקר הפשט אני אומר שאין כאן טעות כלל וה"ק אפילו לפירש"י דס"ל דבספרים נמי יש בהם דין אנפרות אם היה באנפרות ודין סקריקין אם היה בסקריקין ואינן כשאר מטלטלין דודאי לא מייאשי הבעלים מספרים וצריכים להחזיר הספרים בחנם לבעליהם אם היה באנפרות וגם להחזיר שליש לבעלים אם היה בסקריקין כמו בשאר הקרקע מכל מקום בנדון דידן שהניח הספרים וברח אין דנין בהם אחד מאלו הדינים רק צריך לפדותן בכל דמיהם שנתן בהם כמו שאר מטלטלים דשאני הכא שברח והניח הספרים ואין בהם דין אנפרות ולא סקריקין, כך נ"ל הפשט פשוט ואם שמע מעלתו ממני להגיה כאן דבר כי ניימתי ושכיבנא קא אמינא אבל כבר כתבתי שאין דבר מוגה לפני. ומה שכתבת שבהגה"ת אשר"י כתב ואין בהן דין סקריקין היינו אם לקחן באנפרות אבל אם לקחן בסקריקין אפשר דיש בהן דין סקריקין כדברי המרדכי והכל עולה בסגנון א' וקשה עלי להגיה הספרים ללא צורך. ומה שכתב מעלתך להגיה ריצב"א במקום ראבי"ה כבר הגעת למדרגת רחבא דפומבדיתא דאפילו לספיקא דגברא גריס והטוב בעיניך עשה מאחר שכתבת שכך מצאת בשני מדרכי ישנים זהו אשר ראיתי להשיב בשאלתך וכן אהיה מוכן תמיד לך לכל צרכיך. והנה אחלה שתקנה לך אחד מספרי תורת העולה אשר לי בק"ק פוזנא ותראה בו דברים פלאים בחכמת הפרד"ס ומה שיקשה לך הודיעני ואפרש לך כל הסתום בו. כאשר רמזתי וכאשר השיגה יד השגתי כתבתי מה שכתבתי, ושלום:
1