שאלות ותשובות רמ"א ק״כResponsa of Rema 120
א׳שאלה על מה שנוהגין בעיר לובלין שיש שם יריד גדול והעיר מוקפת חומה ומתקבצים שם הרבה ישראלים ג' פעמים בשנה ודרים שם בחדרים הפתוחים לעיר אך החדרים הם של כותים ובביתם של כותים רק שבני ישראל שוכרים אותה מהם ומיוחדים להם כל השנה לסחורותיהם רק שאינן דרים בהם רק בזמן היריד והוא פחות משלשים יום ומשתמשים ג"כ בבית הכותי בצרכיהם הקטנים כגון בשול מאכליהם וכיוצא בו ונוהגין לטלטל שם בכל העיר בלא עירוב אם יפה עושים וכן נהגו מקדמונים אך שנשתנה קצת כי מתחילה היה דר בעיר ישראל אחד בקביעות כל השנה כולה ועכשיו אינו דר שם רק כל העיר של כותים כי אם בזמן הירידים שמתאכסנים שם ישראלים משאר מקומות ודרים עד עבור היריד שחוזרים לביתם:
1
ב׳תשובה בראשונה צריכים לדקדק על מה סמכו הקדמונים שהקילו בדבר זה ואח"כ נברר אם יש לחלק. דע כי כתב הרמב"ם והביאו הטור סוף סי' שע"א דאורח אינו אוסר. וכן הסכימו האחרונים ז"ל מהרא"י בתרומת הדשן סי' ע"ו בראיות ברורות דאין האורח אוסר עד שלשים יום, וכן הסכים עמו הגאון המחבר ספר בית יוסף ואף ע"פ דמהרי"ק כתב דאורח אוסר כתב הרב הנזכר דמיירי דוקא בשלשים יום אבל פחות משלשים יום אינו אוסר והוכיח מהרא"י בתשובה הנ"ל דאפילו אורחים רבים ובעל בית אחד כולם מותרים לטלטל ומהשתא ודאי על זה סמכו הראשונים ז"ל שגבלו והתירו לטלטל באותה העיר בעוד שהיה דר שם ישראל קבוע דכל הבאים שם נקראים אורחים מאחר שאינן דרים שם שלשים יום בפעם אחת ואע"פ שיש להם חדרים מיוחדים כל השנה אינו מזיק בזה דלא מקרי דירה אלא מקום פיתא או שינה לכ"ע כדאיתא בגמרא דעירובין. אך עכשיו יש לדקדק מהא דאיתא פרק הדר (דף ס"ה) ריש לקיש ותלמידי דר' חנינא איקלעו לההוא פונדק ולא הוי שוכר והוי משכיר אמרו מהו למיגר מיניה וכו' ואמרי התם ר' חנינא בר יוסף ור' חייא בר אבא ור' אסי איקלעו לההוא פונדק ואתא כותי מרא דפונדק בשבתא אמרו מהו למיגר מניה וכו', ופירש"י התם פונדק יש בו חדרים פתוחים לחצר והאכסנאים נכנסין בהם ואוסרין זה על זה בשבת. הרי קמן משמע בהדיא דאכסנאי אוסר וליכא למימר דהתם מיירי בנשתהא שם שלשים יום דאקלע לפונדק לא משמע רק באורח נטה ללון ועל כרחנו צריכין לחלק דהא דאין אורח אוסר היינו כשיש שם בעל הבית קבוע דאז הם בטלים לגביה אבל כשהם כולם אורחים אוסרים זה על זה וא"כ עכשיו דאין כאן בעל הבית קבוע בעיר לובלין היה אסור לטלטל. ואע"ג דמשמע שם מפירש"י דהוי דיירי התם ג"כ תרי ישראלים שפירש שם בתחלה אקלעו לההוא פונדק דהוי דיירי ביה בההוא חצר תרי ישראלים וחד כותי ששכר דירתו מחבירו כותי עכ"ל, וא"כ איכא למימר דעיקר האיסור לא היה מכח האכסנאים רק מכח ב' ישראלים דהוו דיירי ביה מ"מ קשה לסתור דברי רש"י המפורשים שכתב שהאכסנאים אוסרין זה על זה ומ"ש בתחילה דהוי דיירי ב' ישראלים על שם סופן קאמר הכי ר"ל דהוי דיירי ביה ב' אכסנאים ולא שכרו מן הכותי ולא אתא לאשמועינן אלא דאין אוסרין זה על זה רק ב' ישראלים וכותי אחד כדאיתא ריש הדר. או נוכל לומר דהוי ב' לשונות בפירש"י ומ"מ שמעינן מיניה דאכסנאים אוסרין זה על זה. ואין לחלק ולומר דמאחר דאלו הדרים בחדרי הכותים משתמשים בשאר צרכיהם בבית כותי נמשכים אחר הכותי דזה אינו דהרי כתבו התוספות פרק הדר גבי ה' חבורות ששבתו בטרקלין דמי שיש לו תלמידים וסופרים בביתו אינן אוסרין עליו משום שכולן משתמשין בכל עסקי תשמישיהם באפייה ובשול בבית חשיבי כולהו כאילו אוכלין וישנים במקום אחד וכו' ועוד דאין משאיל להם רשותו לאסור עליו ולא זה על זה וה"ל כשכירים ולקיטים דלא אמרינן בהו להחמיר וכו' וכתב מהרי"ק שורש מ"ח וכן כתב הגאון הקרא"ו דדוקא. דאיכא ב' טעמים ביחד דהיינו שהשאיל להם מקום דודאי אין כוונתו שיאסרו עליו בלאו הכי לא מהני דמשתמשים כולן בבית ביחד וא"כ בנדון דידן דאין חילוק לכותים שבעיר אם יאסרו זה על זה או לא ודאי לא מהני דמשתמשים בבית הכותי להיות נגררים אחר הכותי. וכבר הארכתי בתשובה על זה כמבואר לעיל בתשובותי סי' פ"ה ע"ש:
2
ג׳תשובה על שתי שאלות אות י"א י"ב בסי' קי"ג:
3