שאלות ותשובות רמ"א קכ״חResponsa of Rema 128
א׳לדזיו ליה כבר בתיה שלום הוא אהובי שארי הגאון מהר"ר יהודה ש"ן וכל דיליה שלום. הגיעני כתיבת מעלתו ע"י הרץ הבא אתמול כי יעבור והיה לעת ערב וצאת הכוכבים הביאו אלי כמר שלמה משרת ליב סיני אשר הוא האמצעי בינינו בהגעת הכתבים ואני כותב ולא אוכל לדעת אם אוכל לשלחו ע"י הרץ הסמוך באשר כי אינן הולכים כסדרן ביום מיוחד להם רק כאשר יבא האחד יצא השני ולא יכלתי להשיב עד כי בא אלי כתיבת מעלתו ומיד כעלות השחר יצא הרץ השני ומ"מ לא עכבתי עצמי ופניתי מכל עסקי להשיב למעלתו: על אשר תמה עלי ושדא נרגא על תירוצי בענין הגט שכתבתי ליישב המנהג שאנו כותבין קצת לשונות בלשון הקדש כגון הרי את מותרת לכל אדם וכדומה לזה שהוא מטעם שאינו עיקר הגט כמו שבא בכתבי הראשון וכתב מעלתו שהוא משנה שלימה שהוא גופו של גט כו'. ואיני רואה שום קושיא ודוחק בזה כי אף שהוא גופו של גט אין הלשון בעצמו מעכב וכן כתבו התוס' והמרדכי בהדיא פרק כל הגט וז"ל והנהיג ר"ת לכתוב לשון זה בגט אבל בטופסי גיטין לא היה כתוב ומ"מ אין להוציא לעז על גיטין הראשונים שהרי מאריכים לכתוב כמה לשונות בגט דחשוב כמו הרי את מותרת לכל אדם עכ"ל, וכן הוא בסמ"ג הרי שהענין מעכב ולא הלשון בעצמו וכבר נכתב הענין בלשון ארמית להתנסבא לכל גבר דתצביין ואנש לא ימחה כו'. ועל כרחינו אנו צריכים לומר דמה שאמרו במשנה גופו של גט הרי את מותרת כו' לא בא לאפוקי דדוקא לשון זה אנו צריכים רק הענין, ובא לאפוקי מדר' יהודה דקאמר ודן די להוי ליכי מנאי כו' דפליגי רבנן עליה כדמוכח בגמרא וא"כ אף הרמב"ם שכתב בפ"א גופו של גט הרי את מותרת כו' לא בא אלא לאפוקי מדר' יהודה דלא בעינן ודן וכמ"ש הר"ן פרק המגרש על דברי הרמב"ם וכתב אע"ג דבסדר הגט של הרמב"ם כתב ודן די להוי כו' היינו לכתחלה אבל לא בדיעבד, וכזה אני אומר על ענין הרי את מותרת לכל אדם דאינו מעכב כלל מאחר שכבר נכתב עניינו אלא שלשופרא דמלתא הנהיגו ר"ת לכתוב כמו שמוזכר בתוס' הנ"ל וא"כ מ"ש מעלתו שהוא משנה שלימה שהוא גופו של גט לא ידעתי משנה זו, כי אין כוונת המשנה לכאן אם צריכין למכתב הלשון זה בעצמו או לא מאחר שכבר נכתב עניינו ואע"ג דנימוקי יוסף כתב פרק האשה שהלך דהנהיג ר"י לכותבו וכתב שם טעם לדבריו כל זה אינו אלא לכתחלה אבל אינו מעכבו שיהא העיקר התורף, שידוע כי ר"י הוא בעל התוס' וכבר נתבאר מדבריהם שאין מעכב א"כ על כרחינו צריכים לומר דדוקא לכתחלה קאמר. וכן נראה מדברי הטור סי' קכ"ו שכתב וצריך לכתוב ודן וכו' ולא הזכיר הרי את מותרת וכו'. סוף דבר איני רואה כלל בכל דברי הפוסקים שיעכב הרי את מותרת מאחר שכבר נכתב עניינו וכל דבריהם אינו אלא אם צריכים לכתבו לכתחילה אבל לא לעכב. אך זה לבד מצאתי הרמב"ן שהחמיר כמ"ש המ"מ בשמו והר"ן פרק המגרש ואף זה לא החליט הענין רק כתב וקרוב אני לומר שאם נשאת תצא וכו'. ומעתה נוכל לומר שגיטין שלנו לכ"ע כשרים מטעם שכתבתי שאינו גופו של גט שהרי מבואר נגלה לדעתי מכל הפוסקים זולתי הרמב"ן שאינו מעכב ואף לכתחילה יש נהגו שלא לכתבו והרמב"ן שהחמיר איפשר דס"ל כהראב"ד דחולק על הרמב"ם הפוסל מקצתו בלשון זה ומקצתו בלשון אחר אבל הרמב"ם דפוסל ס"ל דאין לשון הרי את מותרת מעכב. ואל יעמיד נגדי דברי הגאון הקרא"ו שכתב סי' קכ"ו בטור דדעת הרמב"ם והרא"ש דבעינן הרי את מותרת דאין דבריו מוכרחים כלל וכאשר כתבתי כי הרמב"ם לא כתב בפ"א רק לשון המשנה כצורתה ור"ל ג"כ ענין הרי את מותרת ולאפוקי מדרבי יהודה דבעינן ודן וכן הרא"ש לא כתב רק המשנה כצורתה ומה שכתבוהו בטופס הגט אינו אלא דלכתחלה יש לכתבו וכדברי ר"ת וגם כי מן הטופסים אינו ראיה כ"כ שהרי בא לנוסח הרי"ף בטעות כמ"ש הקרא"ו בעצמו בשם הרשב"א והעיטור ואדרבא מדברי הר"ן פרק המגרש מוכח דבנוסח הרמב"ם לא היה כתוב הרי את מותרת וכן נראה מדברי המ"מ דאל"כ היה כותב דכן הוא דעת רבינו והיה מסתייע מדברי הרמב"ם כמו שהוא דרכו בכל מקום גם דברי הטור מוכיחים להפך מדבריו ובאמת שאיני משגיח בדברי ב"י בכיוצא בזה במקום שפני ההלכה אינן נראים כדבריו. ובאמת שלדעתי זה התירוץ הוא היותר אמיתי ע"פ הדין מכל מה שכתבנו בזה מאחר שאינו מעכב בדיעבד אינו מעיקר הגט שאמרו בו שאם מקצתו בלשון אחר שהוא פסול ואל ידקדק מעלתו עלי שכתבתי כבר כי כותבים לשון הרי את מותרת לשופרא דמילתא אע"פ שצריכין לכותבו לכתחלה מכל מקום מאחר שאינו מעכב ונכתב עניינו כבר בגט שופרא בעלמא מקרי, וכן כתב הקרא"ו לשון זה בעצמו על דברי ר"ת שהצריכו לכתוב לכתחילה והוא המקור שהמציא עניינו בתחילה לכתבו יעיין מעכ"ת בסי' קכ"ו ובדבריו. עוד תפס מעלתו עלי וז"ל ואף אם נסבול דוחק זה לא הרווחנו דבר דמה נאמר בזמן דכותבין בשני בשלישי ולא כותבין בתניין וכו' ואני תמה על מעלתו בזה שיחשוב כי הזמן מעיקר הגט יחשב כי אף שחז"ל תקנו זמן בגיטין ואמרו גט שאין בו זמן פסול מ"מ לא על פני הגט יחשב מאחר דאינו מן התורה ומלשונם מוכח כן שאמרו תקנו זמן בגיטין מכלל דגט וזמן ב' דברים הם ואף כי בלשון בני אדם הכל נקרא גט וגם הטופס מכללו מ"מ הרמב"ם שפוסל קצתו בלשון זה וקצתו בלשון אחר ע"פ התוס' אפשר דאינו ר"ל אלא הדברים שהם גופו של גט ועיקר התורף וכמו שכתבתי בראשונה ליישב המנהג: עוד כתב מעכ"ת על תירוצי השני דלא פסק הרב רק במחצה על מחצה וכו' וכתב מעלתו דא"כ אנו צריכים למנות המלות והוא בהיפוך לשון מקצתו בלשון אחד ומקצתו בלשון שני וכו'. הנה מעלתו מדקדק בלשוני אבל לא בענייני וזה כי כתבתי אבל כשרובו בלשון אחד ומקצתו בלשון שני אין זה קרוי קצתו וכו' כמו שכתבתי בראשונה וכוונתי היתה לומר כי בגטין שלנו שרובו בלשון ארמי הרי הוא ככולו אף כי מקצת מלות שבו הם בלשון הקודש כל זמן שאינו נחלק לשנים בשני לשונות עד שיהא מחצה על מחצה וכל רוב שאינו ניכר כמחצה על מחצה הוא בענין זה אף שלא באו המלות במשקל ובמנין מאחר שאיזה ענין לא נכתב בלשון אחד והשני בלשון אחר כל קבוע כמחצה על מחצה הוא אבל לא יפסול משום איזה מלות שבו בלשון אחר כי אין זה נקרא קצתו בלשון אחר לדעתי ודקדוק לשון הרמב"ם משמע כן שכתב אבל אם היה מקצת הגט כתוב בלשון אחד ומקצתו בלשון אחר פסול עכ"ל. לא אמר היה מקצת הגט כתוב בלשון אחד והנשאר בלשון אחר או שיאמר והאחר בלשון אחר אלא דקדק ומקצתו בלשון אחר להורות מה שכתבתי דהיינו להשוות בין שני הלשונות אע"פ שאינו עין בעין מכל מקום בעינן דבר ניכר ושלא יתבטל לשון אחד באחר וכן לשון התוספות שהביא המגיד נראה ג"כ מדנקט בגט חמשה לשונות וכן בעדים ש"מ דדוקא קאמר וכל זה אינו רחוק ליישב מנהג. אך אמנם נבוא אל הטעם השלישי שהסכמנו עליו אך מטעמים שונים כי מעלתך כתב שלשון ארמי הוא לשון הקודש משובש על כן לא נקרא לשון אחר ואני כתבתי שנקרא לשון קדש מאחר ששניהם קרובים בלשין ושניהם ניתנו בסיני ונראה למה דומה. כתבתי בראשונה תשובה על דברי מעלתו מדברי הפוסקים שכתבו לענין שנים מקרא ואחד תרגום שארמי הוא דוקא להיותו ניתן בסיני ולא תלאו הדבר שהוא לשון הקודש משובש וכו' וכתב מעלתו על זה אני שמעתי ולא אבין כי דברים אלו נאמרו לאפוקי מאותן האומרים שיוצאים בפירש"י, ועל זה אמרו דתרגם עדיף לפי שהתרגום ניתן בסיני ואיך יתלה הדבר במה שהתרגום הוא לשון הקדש משובש וכי מפני זה יש לו מעליותא על פירש"י שהוא לשון צח ומצוחצח יבא נא דבריך אלי ויאיר עיני בכוונתו כי לא הבנתי דבריו אלה עכ"ל. מעלתו מתמרמר בדברי והנה כה דברי יהיו כאש המזהיר ובהיר בשחקים וז"ל הרא"ש פ"ק דברכות י"מ דה"ה לכל הלועזות לעז שלהם הוי כמו התרגום כי התרגום הוא בשביל עם הארץ שאינם יודעים לשון הקדש וא"כ ה"ה לעז למכירין בו ולא נהירא לפי שהתרגום מפרש כמה דברים וכו' ונראה שהקורא בפי' התורה וכו', וכן כתבו שם התוס' וז"ל הגה"ה מיימוני פי"ג דתפלה ובסמ"ג כתב שדן לפני רבותיו שלעולם הפירוש טוב יותר מן התרגום ומצוה טפי והודו לו וכן יש שרוצים לומר שהלועז טוב ואין נראה לר"י ולרב עמרם שכתבו שהתרגום זכה מפני שניתן בסיני כדאמרינן במגילה עכ"ל ולו ישמענו אדוני אם דברים אלו אינם מעידים על דברי שכתבו לדתות לשון לועזים ולא לשון הקדש מכח שניתן התרגום בסיני או מכח שמפרש כמה דברים ולא דחו הענין מכח שהוא לשון הקדש משובש ואדרבה אני אקשה על דברי הגה"ת מיימוני הנזכרת שכתבה לדחות לשון הלועזים מכח שהתרגום ניתן בסיני ומכשרה פירש"י ש"מ דרש"י שהוא בלשון הקדש פשיטא דכשר דניתן בסיני בלשון הקדש. אך אמנם התרגום לשון אחר הוא על כן הוצרכו להוכיח שגם הוא ניתן בסיני ממסכת מגילה. ועוד איך נחשוב על לשון הניתן בסיני שהוא לשון קודש משובש ואם הכוזר"י דחה מתנגדו בקש משום זה לא נאמר שהתורה שלנו לא תהא כשיח שלו ואני אומר לו יהי כדבר מעלתו שעלה על דעתו שהפוסקים הזכירו טעם ניתן בסיני לדחות פירש"י שכתב שהוצרכו לדחות מכח שהתרגום ניתן בסיני כי מ"מ גם לשון רש"י שהוא לשון הקדש צח ומצוחצח כדברי מעלתו ניתן בסיני אלא שהאמת הברור כי פירש"י אינה דוקא בלשון הקודש כי אולי רש"י תקנו בלשון אחר רק שנתיישב בישראל בלשון הקודש כדי להבינו בכל מקום אבל התרגום ניתן באותו לשון דוקא וא"כ כבר נתבטלו תרעומת מעלתו עלי בזה ובכיוצא בזה. ולא ידעתי למה התליט מעלתו דבריו כל כך עד שכתב לבסוף וז"ל וידעתי כי שערי התירוצים לא ננעלו ואיך ינעלו בדברי הגלויים אך שמעלתו כתב לפום ריהטא ולא דקדק בזה בדברי הפוסקים הנ"ל. ועל מה שהחזיק דעתו ליישב מה שהקשיתי לו על ראייתו כי נמצא מלת ויתן שהוא משמש בלשון תרגום כמו בלשון הקודש בלשון עתיד מי יתן ויחזור ויתן דברים כאלו שהיו רבים אך לא נוכל ללמוד מלשון יחידי על לשון כללי כי נמצא כזה לרוב בשאר לשונות לדעתו ולא אספיק ביה להכשיר ב' לשונות בגט לבדות מנפשנו שהוא לשון אחר אך מאחר ששניהם נתנו בסיני והם קרובים בלשון נראה שיש להם שייכות ביחד ועל זה יש לסמוך. ושלום. שארך
1
ב׳משה איסרלש מקראקא:
2