רות רבה (לרנר) א׳:ז׳Ruth Rabbah (Lerner) 1:7
א׳[ז] ויהי בימי שפוט השופטים. [ר' תנחומא [בשם] רבי חייא רבא, ור' ברכיה בשם] ר' אלעזר, זה מדרש עלה בידינו מן הגולה כל מקום שנ' ויהי [בימי] צרה ר' שמואל בר נחמני אמ' חמשה הן. ויהי בימי אמרפל (בראשית יד: א) מה צרה היתה שם? עשו מלחמה (שם: ב) לאוהבו של מלך שהיה שרוי במדינה, ובשבילו היה המלך זקוק למדינה. פעם אחת באו [הברבריין] ונזדווגו [לו]. ואמר ווי, שאין המלך כמות שהיה. כך העולם לא נברא אלא בזכות אברהם, הה"ד ויבוא אל עין משפט היא קדש (שם: ז). א"ר אחא, לא באו אלא לסמות גלגל עינו של עולם. עין שעשתה מידת הדין בעולם, אתם מבקשין לסמותה. היא קדש - א"ר אחא, הוא כת', הוא שקידש שמו של הקב"ה בכבשן האש. וכיון שבאו אותן המלכים ונזדווגו [לו], התחילו הכל צוחין ווי, ויהי בימי אמרפל. ויהי בימי אחז (ישעיה ז: א) מה צרה הייתה [שם]? ארם מקדם ופלשתים מאחור וגו' (שם ט: יא). לבן מלכים שנזדווג פירגונו להמיתו. אמ', [אם] אני הורגו, הריני מחוייב מיתה למלך, אלא הריני מושך מניקתו ממנו, ומעצמו הוא מת. כך אמ' אחז, אם אין גדיים אין [תיישים, אם אין תיישים אין צאן], אם אין צאן, אין רועה. היה סבור בדעתו לומר, אם אין קטנים אין גדולים, [אם אין גדולים אין] תלמידים, אם אין תלמידים אין חכמים, אם אין חכמים, אין בתי כנסיות ובתי מדרשות, והקב"ה מסלק שכינתו מישר', הה"ד צור תעודה, חתום תורה בלמודי (שם ח: טז). ר' הונא בשם ר' אלעזר, למה נקרא שמו אחז? שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות. ר' יעקב ב"ר אבהו בשם ר' אחא, אמ' ישעיה, וחיכיתי לי"י המסתיר פניו מבית יעקב וקיויתי לו (שם: יז) אין לך שעה [קשה] מאותה שעה שכת' בה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא (דברים לא: יח) מאותה שעה קיויתי לו, כי לא תשכח מפי זרעו (שם שם: כא), ומה הועיל לו? הנה אנכי והילדים אשר נתן לי י"י לאות ולמופת בישר' (ישעיה ח: יח), וכי ילדיו היו והלא תלמידיו היו? אלא כיון שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות, התחילו הכל צווחין ווי, ויהי בימי אחז. ויהי בימי יהויקים (ירמיה א: ג) מה צרה הייתה שם? ראיתי את הארץ והנה תוהו ובהו (שם ד: כג). למלך ששלח פרוסדוגמא שלו למדינה, מה עשו בני המדינה? נטלו אותה וקרעו אותה [ושרפו אותה באש], אמרו אוי לנו כשהרגיש המלך דברים הללו, כדכת' ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה, יקרעה בתער (ירמיה לו: כג). כיון שראו, התחילו הכל צווחין ווי, ויהי [בימי] יהויקים. ויהי בימי אחשורוש (אסתר א: א) מה צרה הייתה? להשמיד להרוג ולאבד [את כל היהודים] (שם ג: יג). למלך שהיה לו כרם ונזדווגו [לו] שלשה שונאים. הראשון התחיל מקטף בעוללות, השני התחיל מזנב באשכולות, והשלישי מעקר בגפנים. כך פרעה הרשע אמ', כל הבן הילוד [היאורה תשליכוהו] (שמות א: כב). נבוכד נצר אמ', החרש והמסגר אלף (מ"ב כד: טז). [ר' ברכיה בשם ר' יהודה, החרש אלף, והמסגר אלף. ורבנן אמרי, כלן אלף. ר' שמואל בר יצחק אמ', אלו הבליוטין. ר' יהודה בר' סימון אמ', אלו] תלמידי חכמים. המן ביקש לעקור את כל הביצה. אמ', אנא זבינתיה בבינותא באין להשמיד להרוג ולאבד (אסתר ג: יג). כיון שראו הכל התחילו צווחין ווי, ויהי בימי אחשורוש. ויהי בימי שפוט השופטים. מה צרה הייתה? ויהי רעב בארץ. למדינה שהייתה חייבת לפייס את המלך, שלח גבאי טמיון לגבותה, מה עשו בני המדינה תלו אותו וגבו אותו, ואמרו מה שרצה לעשות לנו עשינו לו. וכן היה אחד מישר' הולך אצל הדיין והיה הדיין מבקש להלקותו, והיה מלקה את הדיין. אמ' מה שביקש לעשות לי עשיתי לו. כך אוי לדור ששופט את שופטיו, ויהי בימי שפוט השופטים.
1
ב׳ר' שמעון [בר בא] או' בשם רבי יוחנן, כל מקום שנ' ויהי, משמש צרה ושמחה, שאם צרה - אין צרה כיוצא בה, ואם שמחה - אין שמחה כיוצא בה. אתא ר' שמואל בר נחמני עבדא פליגא, כל מקום שנ' [ויהי -] צרה, והיה - שמחה. התיבון לה, הכתי' ויהי אור (בראשית א: ג)? אמ' להם אף היא אינה שמחה, שלא זכו העולם להשתמש לאותה אורה [דאמ' ר' יהודה בר' סימון, אותה האורה] שברא הקב"ה ביום ראשון היה אדם צופה ומביט בה מסוף העולם ועד סופו. כיון שראה הקב"ה דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה, עמד וגינזה ותיקנה לצדיקים לעתיד לבא. ומניין שגינזה? שנ' וימנע מרשעים אורם (איוב לח: טו) ומניין שגינזה לצדיקים לעתיד לבא? שנ' וארח צדיקים כאור נוגה, הולך ואור עד נכון היום (משלי ד: יח). התיבון ליה, והכתי' ויהי ערב ויהי בקר [יום אחד] (בראשית א: ה)? אמ' להם, אף [היא] אינה שמחה, שכל מה שברא הקב"ה ביום ראשון עתיד לכלות, שנ' כי שמים כעשן נמלחו, והארץ כבגד תבלה (ישעיה נא: ו). התיבון [ליה, והכתי'] יום שלישי (בראשית א: יג) ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי (שם: יט) יום שישי (שם: לא)? אמ' להם, כל מה שברא הקב"ה בששת ימי בראשית צריכין עשייה, כגון החרדל צריך למתקן, החיטין צריכין לטחנן, התורמוסין צריכין למתקן. התיבון ליה, והכתי' ויהי י"י את יוסף, ויהי איש מצליח (שם לט: ב)? אמ' להו, אף הוא אינה שמחה, שנתגרה בו הדוב. התיבון ליה, ויהי ביום כלות משה (במדבר ז: א)? [אמ' להן,] אף היא [אינה] שמחה [שבו נגנז בית המקדש, שנ' ולא יכל משה לבא אל אהל מועד (שמות מ: לה)]. התיבון ליה, והכת' ויהי ביום השמיני (ויקרא ט: א)? אמ' ליה, אף היא אינה שמחה, שבו ביום מתו נדב ואביהו. התיבון ליה, והכת' ויהי י"י את יהושע (יהושע ו: כז)? אמ' להו, אף הוא אינה שמחה, שבו ביום קרע את בגדיו, שנ' ויקרע יהושע שמלותיו (שם ז: ו). התיבון ליה, והכת' ויהי כי ישב המלך בביתו (ש"ב ז: א)? [אמ' להן], אף היא אינה שמחה, שבו ביום בא נתן הנביא ואמ' לו, אתה לא תבנה הבית (מ"א ח: ט).
2
ג׳אמרי ליה, אמרינן דידן, אמור לנו דידך. אמ' להם, והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול (ישעיה כז: ג), והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס (יואל ד: יח) והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים (זכריה יד: ח), והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו (ישעיה ד: ג). התיבון [ליה], והיה כאשר נלכדה ירושלים (ירמיה לח: כח)? אמ' להם, אף היא שמחה, שבו ביום נולד מנחם, ובו ביום בטלו ישר' איפופיסין של עונותיהם, בו ביום שחרב בית המקדש, [שנ'] תם עונך בת ציון (איכה ד: כב).
3