רות רבה (לרנר) א׳:ח׳Ruth Rabbah (Lerner) 1:8
א׳[ח (א)] ויהי בימי שפוט השופטים אוי לדור ששפטו את שופטיהם, אוי לדור ששופטיהם צריכין להשפט, שנא' וגם אל שופטיהם לא שמעו (שופטים ב: יז). ומי היו? רב אמר, דבורה וברק היו. ר' יהושע בן לוי אמ', שמגר ואהוד היו. רב הונא אמר, דבורה ויעל היו. ר' אחא, דבורה וברק ויעל היו. שפוט אחד, השופטים שנים, הרי שלשה. (ב) ר' שאל לבוצלא, מהו דין כי זנתה אמם הובישה הורתם (הושע ב: ז) א"כ אמנו שרה זונה היתה, דאת אמר כי זנתה אמם? אמר ליה, אימתי דברי תורה מתבזין בפני עם הארץ, בשעה שבעליהן מבזין אותה. אתא ר' יעקב בר אביי בשם ר' אחא ועבדה שמועה, אימתי נעשין דברי תורה כזונות לפני עם הארץ, בשעה שבעליהן מבזי' אותם. ר' יוחנן מייתי לה מן הדא, וחכמת המסכן בזויה (קהלת ט: טז) וכי חכמתו של ר' עקיב' שהיה מסכן, ושל הלל שהיה מסכן, בזויה היתה? אלא מהו מסכן? בזוי בדבריו, כגון זה שהיה דורש, לא תטה משפט (דברים טז: יט), והוא מטה. לא תקח שוחד (שם). והוא לוקח. כל אלמנה ויתום לא תענון (שמות כב: כא), והוא מענה. שמשון הלך אחר עיניו, שנאמ' ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני (שופטים יד: ג), והוא שפט את ישראל (שם טז: לא). גדעון [עבד ע"ז שנא'] ויעש אותו גדעון לאפוד (שם ח: כז) - לע"ז. והוא שפט את ישראל.
1
ב׳אוי לו לדור שהוא מעול במשפט. תני ר' חייא, לא תעשו עול במשפט (ויקרא יט: טו). מלמד שהדיין שמקלקל את הדין קרוי: עול, שנואי, משוקץ, חרם, ותועבה. והב"ה קראו ה' שמות: רע, [מנאץ, מפר ברית], ממרה, מכעיס. וגורם לה' דברים שבאים לעולם: לטמא את הארץ, ולחלל את השם, ולסלק את השכינה, ולהפיל את ישראל בחרב, ולהגלותם מארצם.
2
ג׳אוי לדור שהוא מעול במדות. תני ר' חייא לא תעשו עול במשפט (שם: לה) [אם לדין, הרי הדין אמור, מה ת"ל לא תעשו עול במשפט?] במדה (שם), מלמד שהמודד נקרא דיין שאם שקר במדות קרוי: שנוא, עול, ומשוקץ, [וחרם, ותועבה. וגורם לחמשה דברים שיבואו לארץ: לטמא את הארץ, לחלל את השם, ולסלק את השכינה, ולהפיל את ישראל בחרב ולהגלותם מארצם].
3
ד׳אוי לו לדור שמדותיו של שקר [א"ר בנאה בשם ר' הונא], אם ראית דור שמדותיו של שקר, סוף שהמלכות באה ומתגרה בו. מה טעם, מאזני מרמה תועבת י"י (משלי יא: א) מה כתי' בתריה? בא זדון ויבא קלון (שם). ר' ברכייא בשם ר' אבא [בר כהנא], האזכה במאזני רשע (מיכה ו: א) איפשר דור שמדותיו של שקר זכאי, אלא ובכיס אבני מרמה (שם). [א"ר לוי], אף משה רמזה לישראל בתורה, לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן (דברים כה: יד). ואם עשית כן, סוף שהמלכות באה ומתגרה בו. מה כתי' תמן? [כי תועבת י"י כל עושה אלה כל עושה עול (שם: טז) וכתי' בתריה] זכור את אשר עשה לך עמלק (שם: יז). (ג) אמר ר' לוי, ברכות מברכות בעליהן, והקללות מקללות לבעליהן. הברכות מברכו' לבעליהן, אבן שלימה וצדק יהיה לך (שם: טו) אם עשית כן אמר הב"ה, יהיה לך. והקללות מקללות לבעליהן, לא יהיה לך [בכיסך אבן ואבן] (שם: יג). אמר הב"ה אם בקשת לעשות גדולה חייך אפי' קטנה אין מספיקין בידיך לעשות, לא יהיה לך (שם). [ודכותה לא תעשון אתי (שמות כ: כ) אמ' הב"ה, אתה בקשת לך אלהי כסף ואלהי זהב, חייך שלעץ אין מספיקין בידו של אותו רשע לעשות, לא תעשון (שם)].
4