רות רבה (לרנר) א׳:ט׳Ruth Rabbah (Lerner) 1:9
א׳[ט (ד)] ויהי רעב בארץ עשרה רעבון באו לעולם: אחד בימי אדם הראשון, שנ' ארורה האדמה בעבורך (בראשית ג: יז), ואחד בימי למך, שנ' מן האדמה אשר אררה י"י (שם ה: כט), ואחד בימי אברהם, שנ' ויהי רעב בארץ וירד אברם (שם יב: י), ואחד בימי יצחק, שנ' ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון (שם כו: א), ואחד בימי יעקב, שנ' כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ (שם מה: ו), ואחד בימי אליהו, שנ' חי י"י אשר עמדתי לפניו [אם יהיה השנים האלה טל ומטר] (מ"א יז: א), ואחד בימי אלישע שנ' ויהי רעב גדול בשומרון (מ"ב ו: כה), ואחד בימי דוד שנ' ויהי רעב בימי דוד שלש שנים (ש"ב כא: א), ואחד בימי שפט השופטים. ואחד שהוא מגלגל ובא לעולם, הה"ד והשלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים (עמוס ח: יא). ר' חונא בשם ר' ירמיה אמ' בשם ר' שמואל בר' יצחק, עיקר אותניטייה שלהם היה ראוי לבא בימי שאול, ולא היה ראוי לבא בימי דוד. אלא על ידי שהיה שאול גרופית של שקמה ולא יכול לעמוד בו, גלגלו הב"ה והביאו בימי דוד. על ידי שהיה דוד גרופית של זית, והיה יכול לעמוד בו, גלגלו הב"ה והביאו בימי דוד. מתלא אמרין, שלו חטייה ויוחנה משתלמא. כך כולם לא באו בבני אדם שפופין, אלא בבני אדם גבורין, שהיו יכולין לעמוד בהן. ר' חייא רבה בשם ר' שמעון בן אלעזר, [לזגג] שהיתה בידו קופה מלאה כוסות דיוטריטון, וכיון שהיה מבקש לתלות את קופתו, היה מביא יתד ותוקעה, ואחר כך תולה את קופתו. כך כולם לא באו בבני אדם שפופין אלא בבני אד' גבורין. ר' ברכייה הוה קרי עליהון, נותן ליעף כח (ישעיה מ: כט). ר' ברכייה [בשם ר' חלבו], אומ' שנים [באו] בימי אברהם. ר' חונא בשם ר' אחא, אחד בימי למך ואחד בימי אברהם. רעב שבא בימי אליהו, רעב של בצורת היה, שנת עבדה, שנת לא עבדה. אבל רעב שבא בימי אלישע, רעב של מהומה היה, עד היות ראש חמור בשמונים כסף (מ"ב ו: כה). רעב שבא בימי שפט השופטים, ר' הונא בשם ר' דוסא, ארבעים ושתים סאים היו, ונעשו ארבעים ואחת. והתני, לא יצאו ישראל לחוצה לארץ אלא אם כן היו סאתים הולכות בשקל. אמ' ר' שמעון בן גמליאל, אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח, אבל בזמן שהוא מוצא ליקח, אפילו סאה בשקל, לא יצאו ישראל לחוצה לארץ. והא תני בשעת דבר ובשעת מלחמה כנס את הרגל, ובשעת הרעבון פזר את הרגל. ולמה נענש? על ידי שהשפיל לבן של ישראל עליהם. משל לבולווטוס שהיה שרוי במדינה, והיו בני המדינה בטוחים עליו שאם יבא שנת בצורת [שהוא יכול לפרנס את המדינה עשר שנים. וכיון שבאת שנת בצורת,] והיתה שפחתו עומדת בסירקי וקופתה בידה. והיו בני המדינה אומרים, זהו שהיינו בטוחים עליו ואומרים, אם תבא שנת בצורת שהוא יכול לפרנסנו עשר שנים, והרי שפחתו עומדת בסירקי וקופתה בידה. כך אלימלך היה מגדולי הדור ומפרנסי את הצבור, וכיון שבאו שני רעבון אמר, עכשיו כל ישראל מסובבין על פתחי, זה בא בקופתו וזה בא בקפיפו. מה עשה? עמד וברח לו מפניה', הה"ד וילך איש [מבית לחם יהודה].
1