רות רבה (לרנר) ג׳Ruth Rabbah (Lerner) 3
א׳קטן וגדול שם הוא (איוב ג: יט) א"ר סימון, זה א' מארבע מקראות שהם דומים זה לזה, קטן וגדול שם הוא, בעולם הזה מי שהוא קטן, יכול להעשות גדול, ומי שהוא גדול, יכול להעשות קטן, אבל לעתיד לבא, מי שהוא קטן, אינו יכול להעשות גדול, ומי שהוא גדול, אינו יכול להעשות קטון. ועבד חפשי מאדוניו האדם הזה, כל זמן שהוא חי, הרי הוא עבד לשני יצרים, עבד ליוצרו ועבד ליצרו, בשעה שהוא עושה רצון יוצרו, הוא מכעיס את (י"ר) יצרו, ובשעה שהוא עושה רצון יצרו, הוא מכעיס את יוצרו, מת, יצא לחירות, ועבד חפשי מאדניו. ר' מיישא [בר בריה דר' יהושע בן לוי] נשתקע בחליו שלשה ימים, לאחר שלשה ימים נתיישבה דעתו עליו. אמר ליה אבוי, ברי, הן הוית? אמר ליה, בעולם מעורבב. אמר ליה, מה חמית תמן? אמר ליה, הרבה בני אדם ראיתי, כאן בכבוד ושם בבזיון, כאן בבזיון ושם בכבוד. כד שמע ר' יוחנן וריש לקיש, סלקין למבקרא יתיה. אמר להון אבוי, שמעתון מה אמר הדין מינוקא. אמרין ליה, מה [אמר]? תני לון עובדא. אמר ר' שמעון בן לקיש, ולא מקרא מלא הוא, כתיב כי כה אמר י"י הסר המצנפת והרם העטרה זאת לא זאת השפלה הגבה והגבוה השפל (יחזקאל כא: לא). עמד ר' יוחנן ונשקו על ראשו [ואמר], אלמלא לא עליתי לכאן אלא לשמוע הטעם הזה מפיך דיי. רב הונא ריש גלותא שאל לרב חסדא. אמר ליה, מהו דין דכתי', הסר המצנפת והרם העטרה? [אמר ליה, הסר המצנפת מרבותינו, והרם העטרה] מאומו' העולם. אמר ליה, אנת חסיד ומילך חסד.
1
ב׳(ב) כי מי אשר יחובר [אל כל החיים יש בטחון] (קהלת ט: ד) תמן תנינן, הרוא' ע"ז מהו אומר, ברוך ארך אפים. מקום שנעקרה ממנו ע"ז, ברוך שעקר ע"ז מארצנו, [כן יהי רצון מלפניך י"י אלקינו שתעקור אותה ממקומות אחרים ותשיב לב עובדיה לעובדך בלב שלם]. אמר רבן שמעון ב"ג, אף בחוצה לארץ צריך להתפלל כך, ולא נמצאת מתפלל על הרשעים? אמר ר' יוחנן, יבחר כתי', אפילו לאותן שפשטו ידיהם בזבול יש בטחון. להחיותן א"א שכבר פשטו ידיהם בזבול, ולאבדן א"א, שכבר עשו תשובה, עליהם הוא אומר, וישנו שנת עולם ולא יקיצו (ירמיה נא: נז). תני, קטני גויים וחיילותיו של נבוכדנאצר, לא חיין ולא נדונין, עליהם הוא אומר, וישנו שנת עולם (שם). כי לכלב חי [הוא טוב מן האריה המת] (קהלת שם) בעולם הזה, מי שהוא כלב יכול להעשות ארי, ומי שהוא ארי יכול להעשות כלב, אבל לעתיד לבא, [מי שהוא ארי, אינו יכול להעשות כלב], ומי שהוא כלב, אינו יכול להעשות ארי. אדרינוס, שחיק עצמות, שאל את ר' יהושע בן חנניה, אמ' ליה, אנא טב ממשה רבך. אמ' ליה, למה? אמ' ליה, דאנא חי והוא מית, וכת', כי לכלב חי [הוא] טוב מן האריה המת. אמ' ליה, את יכול למגזר דלא ידלק בר נש נור ברומי תלתא יומין? אמ' לו, הן. לעדן רמשא דיומא קמא, סלקין תרויהון למיטלייה על איגר פלטרין. חמיה תננא סליק מן רחיק. אמ' ליה, מהו כן? אמ' ליה, איפרכא בייש, ועל אסייא ובקר יתיה, ואמ' ליה, לית אפשר, עד דשתי חמימין לא מיתסי. אמ' ליה, תיפח רוחו, עד דאת בסיין, גזרתך בטלה, אבל משה רבינו משעה שגזר עלינו, לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת (שמות לה: ג), לא מדלקי יהודאי נור בשבתא מן יומוהי, ועדין לא נתבטלה גזרתו עד השתא, אמרת את כן, דאנא טב מיניה.
2
ג׳הודיעני י"י קצי ומדת ימי מה היא (תהלים לט: ה) אמר דוד [לפני הב"ה, רבונו של עולם,] הודיעני אימת אנא מיית? אמר ליה, הדין רזא לא גלית לבר נש, ולא איפשר דיתגלי לך. ומדת ימי מה היא? אמר ליה, שבעים שנה. אדעה מה חדל אני הודיעני מה הדין יום [אנא מיית]. אמר ליה, ביומא דשבתא. אמר ליה, פחות לי חד יום. אמר ליה, לא. אמר ליה, למה? אמר ליה, חביבא עלי תפלה אחת שאתה מתפלל לפני, מאלף עולות ששלמה בנך עתיד להעלות [לפני, שנ'] אלף עולות יעלה שלמה (מ"א ג: ד). אמר ליה, אוסיף לי חד יום. אמר ליה, לא. אמר ליה, למה? [אמר ליה], אורכי של בנך דוחקת, דא"ר שמעון [בר אבא] בשם ר' יוחנן, ארכיות ארכיות [הן], ואין אחד מהם נכנס לתוך ארכי של חבירו ואפי' מלא נימא. ומת בעצרת שחל להיות בשבת. וסלקת סנהדרין למיחמי ליה אפין [לשלמה] אמר להון, מהו מעברין יתיה מאתר לאתר? אמרין ליה, ולאו מתניתא היא: סכין ומדיחין אותו, ובלבד שלא יזוז בן אבר. אמר לון, כלביא דבית אבא רעבין. אמרין ליה, ולא מתניתא היא: מחתכין את הדלועין לפני הבהמה, ואת הנבלה לפני הכלבי'. מה עשה? נטל אפא פינון ופירש עליו כדי שלא תרד עליו השמש. ויש אומרי' קרא לנשרים, וסככו עליו בכנפיהם כדי שלא תרד עליו השמש.
3
ד׳מעוות לא יוכל לתקון (וחסרון לא יוכל להמנות) (קהלת א: טו) בעולם הזה, מי שהוא מעוות יכול לתקן, ומי שהוא מתוקן יכול לעוות, אבל לעתיד לבא, מי שהוא מעוות, אין יכול לתקן, ומי שהוא מתוקן אין יכול לעוות.
4
ה׳וחסרון לא יוכל להמנות יש מהרשעים שמזדווגין זה עם זה בעולם [הזה], אחד מהן עשה תשובה לפני מותו, ואחד מהן לא עשה תשובה, [לעתיד לבא], נמצא זה עומד בחבורת הצדיקים, וזה עומד בחבורת הרשעים. והוא רואה אותו ואומר, אוי לי שמא משוא פנים יש בדבר, אני וזה גנבנו כאחת, אני וזה הרגנו כאחת, זה עומד בחבורת צדיקים, ואני [עומד] בחבורת רשעים. והן משיבין ואומרין לו, שוטה שבעולם, מנוול היית ומושלך לאחר מיתתך ג' ימים, ולא בחבלים גררוך לקבר, תחתיך יוצע רמה ומכסך תולעה (ישעיה יד: יא). כשהבין זה חברך, שב מאותו הדרך. ואתה הייתה בידך ספיקה לעשות תשובה, ולא עשיתה. אמר להם, הניחוני שאלך לעשות תשובה. והן משיבין לו ואומרי', שוטה שבעולם, אין אתה יודע שעולם זה דומה לשבת, ועולם שבאת ממנו דומה לערב שבת, אם אין אדם מתקן מערב שבת, מה יאכל בשבת? ועוד: עולם זה דומה לים, ועולם שבאת ממנו דומה ליבשה, אם אין אדם מתקן ביבשה, מה יאכל בים? ועוד: עולם זה דומה למדבר, ועולם שבאת ממנו דומה ליישוב, אם אין אדם מתקן בישוב, מה יאכל במדבר? מיד הוא חובק את ידיו ואוכל את בשרו, שנא' הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו (קהלת ד: ה). והוא אומר, הניחוני שאראה את חברי בכבודו. ומשיבין ואומ' לו, שוטה שבעולם. מצווין אנו מפי הגבורה שלא יעמדו רשעים בצד צדיקים, ולא צדיקים בצד רשעים, ולא טמאים בצד טהורים, ולא טהורים בצד טמאים, ועל מה אנו מצווין? על השער הזה, שנאמר זה השער לי"י צדיקים יבאו בו (תהלים קיח: כ).
5
ו׳דילמ': ר' חייא רבה ור' שמעון בן חלפתא הוו יתבין לעין באוריתא קדם הדין בית מדרשא דטבריא בערובתא דפסחא, ואית דאמרי בערובת צומא רבה, ושמעין קליהון דברייתא מדברין וזבנין זבינן. אמר ליה, שמע בר חלפתא לר' חייא רבא, ברבי, אילין ברייתא מה עסקיהון מזבנין זבינן ומדברין? אמר ליה, דאית ליה זבין, ודלית ליה אזיל גבי מרי עבידתיה, והוא יהיב ליה. אמר ליה, א"כ אוף אנא אזיל גבי מרי עבדתי והוא יהיב. נפק וצלי בהדי אולוסיס דטבריא, וחמא ידא מושטא ליה חדא מרגלית. אזל טעין ליה גבי רבינו. אמר ליה, הדין מנא לך? ותני ליה עובדא. אמר ליה, דהיא מלה דאסטרופיקיא היא, אלא הא תלתא דינרין ואזיל ודבר יומא. ובתר יומא, אנן צווחין קדמיה, והוא עביד טימיתא. נסב תלתא דינרין ואזל וזבן זביניה, ואעיל לביתיה. אמרה ליה איתתיה, שרית גניב, כל פעליך לית היא אלא מאה מניי, ואינון זבינתא מינן אינון? ותני לה עובדא. אמרה ליה, מאן את בעי דיהוי גנותך חסר מן רגלי לעלמא דאתי, אמר לה, ומה נעביד? אמר' ליה, אזיל והדר זבינתא למריהון, וחזר תלתא דינרין למריהון, והדר מרגליתא למרא. כד שמע רבינו, שרי ומצטערא, שלח ואייתי יתה. אמר לה, כל הדין צערא להדין צדיקא. אמרה ליה, מה את בעי דיהוו גנוניה חסיר מדידכון חדא מרלי, לעלמא דאתי. אמר לה, דאין הוה חסיר, לא הוה יכלינן למימלי יתה. אמרה ליה, מרי, רב, רבינו הקדוש, ר' יהודה הנשיא, בחמש שמהן אתכנית, בהדין עלמא זכינן למיחמי אפך, אבל לעלמא דאתי מאן יכיל למיחמי סבר אפוי דמרי? לא כן אמר ר' שמעון בן לקיש, כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו, והודי לה. ולא עוד, אלא דרכן של עליונים ליתן ואין דרכן ליטול. הנס האחרון היה קשה מן הראשון. ההיא ידא דחמת יהבת ליה, חמתא נסבה ליה מניה. ולא עוד אלא מנסב הות ידא מלרע, מיהב הות ידא מלעיל, כאיניש דמושיט לחבריה.
6
ז׳ותרא כי מתאמצת היא (רות א: יח) א"ר יהושע בר סימון, מיתא ונזדרזה.
7
ח׳ותחדל לדבר אליה א"ר אבהו, בוא וראה כמה חביבין גרים לפני הקב"ה. כיון שנתנה דעתה להתגייר השוה אותה [הכת'] לנעמי, ותלכנה שתיהן [עד בואנה בית לחם] (רות א: ט).
8
ט׳[ותהום כל העיר] א"ר שמואל בר נחמן, אותן ימים ימי קצירת העומר היו, דתנינן תמן, כל העיירות הסמוכות לשם היו מתכנסות לשם, כדי שיהא נקצר בעסק גדול. ויש אומרי', אבצן היה משיא את בנותיו, ובאו הכל לגמילות חסד. ר' תנחומא בשם ר' עזריא, [ור' מנחמא בשם ר' יהושע בר אבין,] כתיב י"י אלקי צבאות מי כמוך חסין יה (תהלים פט: ט) ממציא דברים בעונתן. א"ר יודן, כת' אין כמוך באלקים ואין כמעשיך (תהלים פו: ח) ממציא דברים בעונתן. ויש אומרים, אשתו של בועז מתה באותו היום, ונתכנסו כל העיירות לגמילות חסד, ועד כל עמה בגמילות חסד, נכנסה רות עם נעמי, והיתה זו יוצאה וזו נכנסת, ותהום כל העיר עליהן. [ותאמרנה הזאת נעמי] אמרו, [זו] היא שהיו מעשיה נאים ונעימים? לשעבר היתה מתכסה בבגדי צבעונין ומילתין שלה, ועכשיו היא מתכס' בסמרטוטין, לשעבר היו פניה אדומות מכח האכילה והשתיה, ועכשיו פניה ירוקות מכח רעבון. לשעבר היתה מהלכת באסקפסטיות [שלה], ועכשיו היא מתהלכת יחפה. והיא אומרת להם אל תקראו לי נעמי קראו לי מרה (רות א: כ). בר קפרא אמר, לפרה כודיינית שהיתה עומדת בשוק. אמרין למרה, מה עיסקא דהדין תורתא? אמר, רדיינית היא, משוה תלמים היא. אמרין, אם רדיינית היא, משוה תלמים היא, אילין מכותא דאית בה, מה אינון? כך - אם נעמי אני, למה המר שדי לי מאד?
9
י׳אני מלאה הלכתי (רות א: כא) מלאה בבנים, מלאה בנכסים. [ד"א: אני מלאה הלכתי שהייתי מעוברת].
10
י״אלמה תקראו לי נעמי וי"י ענה בי ענה בי מדת הדין, כמה דאת אמר אם ענה תענה אותו (שמות כב: כב). ד"א: וי"י ענה בי אסהיד עלי, כמה דאת אמר שקר ענה באחיו (דברים יט: יח). ד"א: וי"י ענה בי כל ענינא לא הוית אלא בי. לפי שבעולם הזה וי"י ענה בי אבל לעתיד לבא מה כתיב? וששתי עליכם להטיב אתכם ונטעתים (ירמיה לב: מא).
11