סנהדרין ק״ד אSanhedrin 104a

א׳מֵעַמּוֹן וּמוֹאָב.

ב׳וּמְקָרֶבֶת אֶת הָרְחוֹקִים – מִיִּתְרוֹ, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בִּשְׂכַר ״קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם״, זָכוּ בְּנֵי בָנָיו וְיָשְׁבוּ בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמִשְׁפְּחוֹת סוֹפְרִים יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים שׂוּכָתִים הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב״, וּכְתִיב הָתָם: ״וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת בְּנֵי יְהוּדָה מִדְבַּר יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם״.

ג׳וּמַעֲלֶמֶת עֵינַיִם מִן הָרְשָׁעִים – מִמִּיכָה.

ד׳וּמַשְׁרָה שְׁכִינָה עַל נְבִיאֵי הַבַּעַל – מֵחֲבֵירוֹ שֶׁל עִדּוֹ הַנָּבִיא, דִּכְתִיב: ״וַיְהִי הֵם יֹשְׁבִים אֶל הַשֻּׁלְחָן וַיְהִי דְּבַר ה׳ אֶל הַנָּבִיא אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ״.

ה׳וְשִׁגְגָתָהּ עוֹלָה זָדוֹן, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אִלְמָלֵי הִלְוָוהוּ יְהוֹנָתָן לְדָוִד שְׁתֵּי כִּכְּרוֹת לֶחֶם, לֹא נֶהֶרְגָה נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים, וְלֹא נִטְרַד דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי, וְלֹא נֶהֱרַג שָׁאוּל וּשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו.

ו׳וּמִפְּנֵי מָה לֹא מָנוּ אֶת אָחָז? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא: מִפְּנֵי שֶׁמּוּטָל בֵּין שְׁנֵי צַדִּיקִים, בֵּין יוֹתָם לְחִזְקִיָּהוּ. רַב יוֹסֵף אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לוֹ בּשֶׁת פָּנִים מִישַׁעְיָהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל יְשַׁעְיָהוּ צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ אֶל קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֶל מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס״. מַאי ״כּוֹבֵס״? אִיכָּא דְּאָמְרִי: דְּכַבְשִׁינְהוּ לְאַפֵּיהּ וַחֲלַף, וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: אוּכְלָא דְּקַצָּרֵי סְחַף אַרֵישֵׁיהּ וַחֲלַף.

ז׳מִפְּנֵי מָה לֹא מָנוּ אֶת אָמוֹן? מִפְּנֵי כְּבוֹדוֹ שֶׁל יֹאשִׁיָּהוּ. מְנַשֶּׁה נָמֵי לָא נִמְנֵי מִפְּנֵי כְּבוֹדוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ? בְּרָא מְזַכֵּי אַבָּא, אַבָּא לָא מְזַכֵּי בְּרָא. דִּכְתִיב: ״וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל״. אֵין אַבְרָהָם מַצִּיל אֶת יִשְׁמָעֵאל, אֵין יִצְחָק מַצִּיל אֶת עֵשָׂו. הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי, אָחָז נָמֵי לָא אִימְּנִי מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ.

ח׳וּמִפְּנֵי מָה לֹא מָנוּ אֶת יְהוֹיָקִים? מִשּׁוּם דְּרַבִּי חִיָּיא בְּרַבִּי אֲבוּיָה, דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בְּרַבִּי אֲבוּיָה: כְּתִיב עַל גּוּלְגׇּלְתּוֹ [שֶׁל] יְהוֹיָקִים ״זֹאת וְעוֹד אַחֶרֶת״. זְקֵינוֹ דְּרַבִּי פְּרִידָא אַשְׁכַּח גּוּלְגֻּלְתָּא דַּהֲוָה קָא שַׁדְיָא בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם, וּכְתִיב בָּהּ ״זֹאת וְעוֹד אַחֶרֶת״. קַבְרַהּ וְלָא אִיקְּבַרָא, קַבְרַהּ וְלָא אִיקְּבַרָא.

ט׳אָמַר: גּוּלְגׇּלְתּוֹ שֶׁל יְהוֹיָקִים הִיא, דִּכְתִיב בֵּיהּ ״קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ וְגוֹ׳״. אֲמַר: מַלְכָּא הוּא, וְלָא אִיפְשָׁר לְזַלְזוֹלֵי בֵּיהּ. כַּרְכַהּ בְּשִׁירָאֵי וְאוֹתְבַהּ בְּסִיפְתָּא. חֲזֵיתַהּ דְּבֵיתְהוּ, סְבַרָא: הָא דְּאִיתְּתָא קַמַּיְיתָא הֲוָה, דְּהָא לָא קָא מִנְּשֵׁי לַהּ. שְׁגַרָא תַּנּוּרָא וְקַלְתַּהּ. הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״זֹאת וְעוֹד אַחֶרֶת״.

י׳תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: בִּשְׁבִיל ״וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי״ – ״מָה אוֹת״. בִּשְׁבִיל ״מָה אוֹת״ – גּוֹיִם אָכְלוּ עַל שׁוּלְחָנוֹ. בִּשְׁבִיל שֶׁגּוֹיִם אָכְלוּ עַל שׁוּלְחָנוֹ – גָּרַם גָּלוּת לְבָנָיו. מְסַיַּיע לֵיהּ לְחִזְקִיָּה, דְּאָמַר חִזְקִיָּה: כָּל הַמְזַמֵּן גּוֹי לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וּמְשַׁמֵּשׁ עָלָיו גּוֹרֵם גָּלוּת לְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ [אֲשֶׁר תּוֹלִיד] יִקָּחוּ וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל״.

י״א״וַיִּשְׂמַח עֲלֵיהֶם חִזְקִיָּהוּ וַיַּרְאֵם אֶת בֵּית נְכֹתֹה אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַבְּשָׂמִים וְאֵת הַשֶּׁמֶן הַטּוֹב וְגוֹ׳״. אָמַר רַב: מַאי ״בֵּית נְכֹתֹה״? אִשְׁתּוֹ הִשְׁקְתָה עֲלֵיהֶם. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: בֵּית גְּנָזָיו הֶרְאָה לָהֶם. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: זַיִן אוֹכֵל זַיִן הֶרְאָה לָהֶן.

י״ב״אֵיכָה יָשְׁבָה בָּדָד״. אָמַר רָבָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפְּנֵי מָה לָקוּ יִשְׂרָאֵל בְּאֵיכָה? מִפְּנֵי שֶׁעָבְרוּ עַל שְׁלֹשִׁים וָשֵׁשׁ כָּרֵיתוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה.

י״גאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפְּנֵי מָה לָקוּ בְּאָלֶף בֵּית? מִפְּנֵי שֶׁעָבְרוּ עַל הַתּוֹרָה שֶׁנִּיתְּנָה בְּאָלֶף בֵּית.

י״ד״יָשְׁבָה בָּדָד״. אָמַר רָבָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי אָמַרְתִּי ״וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל״, עַכְשָׁיו יִהְיֶה בָּדָד מוֹשָׁבָם. ״הָעִיר רַבָּתִי עָם״, אָמַר רָבָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁהָיוּ מַשִּׂיאִין קְטַנָּה לְגָדוֹל וּגְדוֹלָה לְקָטָן, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ לָהֶם בָּנִים הַרְבֵּה.

ט״ו״הָיְתָה כְּאַלְמָנָה״ – אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כְּאַלְמָנָה, וְלֹא אַלְמָנָה מַמָּשׁ, אֶלָּא כְּאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם וְדַעְתּוֹ לַחֲזוֹר אֵלֶיהָ. ״רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת״ – אָמַר רָבָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל מָקוֹם שֶׁהֵן הוֹלְכִין, נַעֲשִׂין שָׂרִים לַאֲדוֹנֵיהֶן.

ט״זתָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּשְׁבּוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל, וְהָיָה שַׁבַּאי מְהַלֵּךְ אַחֲרֵיהֶם.