סדר הדורות, סדר תנאים ואמוראים ג׳של״וSeder HaDorot, Tanaim and Amoraim 3336
א׳שמואל הכהן מגילה (כ"ב סע"א) בריה דאבא בר אבא (ע"ש):
1
ב׳א) א) ונקרא ירחינאי שהיה בקי בסוד העיבור ונהירין ליה שבילי דרקיע כשבילי דנהרדעא שהי' מקומו בתוס' ב"ב (ז' רע"ב) שמואל נמי הוי נהרדעי, ואמר שיכול לתקן כולה גולה בלא ראיית עדים וא"ל אבא אבוה דר' שמלאי ידע מר כו' א"ל לא א"ל מדהא לא ידע מר איכא מילי אחרנייתא דלא ידע ר"ה (כ' ע"ב). בסוף שבת אבלט (נכרי היה) חכם גדול בתכונה חבירו (ותמוה שקראו חבירו). והי' רופא גדול וריפא את רבי ורצה רבי לסמכו ולא עלה בידו וא"ל שמואל שאל יצטער שראה ספרו של אדם הראשון וכתוב בו שמואל ירחינאי חכם יתקרי רבי לא יתקרי ואסותא דרבי על ידו תהא ב"מ (פ"ה ב') אולי בא מעלי לכן לא נסמך כדאי' פ"ק דסנהדרין (י"ד א') לא יהי' זקן בביתך זו סמיכה. בירוש' פ' אעפ"י הלכה ו' שהיה מכיר לחייתא דילדין לי'. ב) ונקרא מר שמואל בשבת (ק"ח סע"ב) וקדושין (כ"א ב'). א"ר מתנא אתאי קמיה דמר שמואל סוכה (י"א ב') ובחולין (ק"ה סע"א), ושם (קי"א סע"ב) ר' אלעזר הוה משמש קמי מר שמואל אייתו לקמי' דגים שעלו בקערה ואכל בכותח יהב לי' ולא קאכל א"ל לרבך יהבית ואכל אתא לקמיה דרב א"ל הדר מר משמעתיה א"ל חס לזרעיה דאבא בר אבא דליספי לי מידי דלא ס"ל. ועיי' בתשובת רלב"ח סי' קכ"א ובתשובת רשד"ם ובבאר שבע (פ"ד, פ"ה) פי' על זה היאך הוציא שמואל שקר מפיו להאכיל לר"א דבר האסור לדעתו ור"א למה לא אכל וכי לא האמין לשמואל דרב אכל. ג) ונקרא שקוד כתובות (מ"ג ב') ירושלמי פ' נערה שנתפתתה הלכה ב'. ד) ונקרא אריוך ר"פ התכלת (ל"ח ב') אמר לוי לשמואל אריוך לא תיתב אכרעך עד דמפרשת לי. פרש"י אריוך לשון מלך כמו גור אריה יהודה להכי קרי לו אריוך דקיי"ל הלכה בשמואל בדיני כי היכי דדינא דמלכותא דינא. ובשבת פרש"י על שם שהי' בקי בדינים ושופט כמלך לשון ריכא. והתוס' כתבו אריוך שם מלך אריוך מלך אלסר ונקטי' טפי משאר מלכים לפי שמובלע בו לשון ארי, ובזה תראה לתקן טעות בילקוט ראובני פ' לך לך. ובחולין (ע"ו ב') פרש"י על שם אריוך מלך אלסר דהלכתא כוותיה בדיני מלך אל סר חוץ מאיסור והיתר שהלכה כרב, וכ"כ תוס' שבת (נ"ג), כלומר אל איסור, ולי נראה ע"ד מלך במשפט יעמיד ארץ אם הדיין דומה למלך שא"צ לכלום, פרש"י שהוא עשיר, ולפי' התוס' שהוא בקי בדינים וא"צ לשאול אחרים ולפי שהי' בקי בדינים קראו אריוך לשון ריכא. ובערוך הקצר כתב נקרא אריוך לפי שהיה רופא מן אעלה ארוכה לך, ואני לא מצאתי זה אלא כך לשונו ארך בפ"ק דכלים לעלות ארוכה לשון רפואה ולא כתב זה שנקרא אריוך לפי שהי' רופא, וי"א ע"ש שאריה מלך בהיות, וי"א ארוך היה עכ"ל. ואני אומר שאינו כן שהי' קטן (דבנדרים (נ' ע"ב) שמואל איש גוצא הג"ה) ואולי הוא דרך סגי נהור (יוחסין באות א'). ה) ונקרא שבור מלכא, ב"ק (צ"ו ב') אמר רב נחמן אמר הונא חברין עלי אנא ושבור מלכא (ר"ל שמואל) אחי בדיני. ובסוף ב"מ אר"ל הלכה כר"ש אמרוהו קמי שבור מלכא אמר להו אפריין נמטיה לר"ש, פירש"י נראה שבור מלכא ממש מלך שהיה בקי בדינים, כתבו התוס' כדאיתא סוף ע"ז כשחתך האתרוג לרב יהודה נעץ הסכין י' פעמים בקרקע קשה, ואית דאמרי שבור מלכא שמואל דבכמה מקומות קרי לי' הכי ואין מיושב בו, וכתב היוחסין ראשי תיבות של שמואל שבור מלכא כמו מלך פרס היה בקי בדינים. ואין נראה שיתלה בקיאותו במלך פרס וכי לא נמצא בישראל בקי בדינים לתלות בו, ועוד דהלכה כשמואל בדיני ולא באיסורי ובקיאות מלך פרס היה באיסור בסכין כו', ובפסחים (נ"ד סע"א) אמר רבא אמינא מילתא דשבור מלכא לא אמרה ומנו שמואל פרש"י רבא קרי את שמואל שבור מלכא דבקי בדינים היה והלכתא כוותיה בדיני כדין היוצא מפי המלך שמתקיים ושבור מלכא מלך פרסיים היה בימי רבא עכ"ל. ול"נ דנקרא שבור מלכא לפי שהיה חשוב אצל מלך פרס כדאי' בסוכה (נ"ג א') (אמר) שמואל קמי שבור מלכא היה מטייל עם ח' כוסות יין וזרק א' וקבל א' ולא היה היין נשפך. ובברכות (נ"ו רע"א) אמר שבור מלכא לשמואל אמריתו דחכמיתו טובא אימא לי מה חזינא בחלמאי וא"ל כו'. ובמ"ק (כ"ו א') אמר שבור מלכא לשמואל תיתי לי דלא קטלי יהודי מעולם, ואחר דמצינו שבור מלכא בימי שמואל ובימי רבא כנ"ל (וע"ש) גם אמרו אהורייריה דרבי עתיר משבור מלכא דנראה שהי' גם בזמן רבי, ע"כ נראה דכל מלכי פרס נקראים שבור מלכא כמו מלכי מצרים נקראים פרעה:
2
ג׳ב) כתב השארית יוסף נתיב הפירוש מפרש ב' כלל ו' בשם רמב"ן מקשינן מן שמואל אע"ג דאמורא הוא לפי שרב גובריה (ע"ל רב). ורב קרי עלי' כל רז לא אניס ליה אלו טריפות (נ"ט א'). רב ושמואל (ור' יוחנן) קראי פירש"י במגילה (אינו שם כי אם בע"ז) דבריהם כמו מקרא והערוך פי' אדונים בלשון יון (לא מצאתי בערוך) בע"ז (מ' ע"א) הא מלתא שמעתי מתלתא קראי, פרש"י מג' חכמים גדולים שהם כדאי לסמוך עליהם כעל מקרא (עיי' רב חיננא בר אידי). בחולין (צ"ה ב') כתב ר' יוחנן לרב לקדם רבינו כשמת רב כתב לשמואל לקדם חברינו וכתב לו שמואל עיבר מן כ"ב שנה (שיתין שנין) ולא קבלו ר' יוחנן לרבו דאמר חושבנא בעלמא ידע. אח"כ שלח י"ג גמלים (ובתוס' גוילין מכתיבות שאלתות) דספיקי דטריפות אמר אית לי רב בבבל, ורצה ללכת ואמר לינוקא פסוק לי פסוקך ואמר ושמואל מת, ובירושלמי ס"פ במה אשה ר' יוחנן ורשב"ל רצו לילך לראות את שמואל ושמע קול מתינוקות ושמואל מת וכן הוה, אבל בחולין (שם) אמר ולא היא שלא מת שמואל אלא שלא יטריחו. ובסוף מ"ק (כ"ד א') קרע שמואל עלי' דרב י"ג בגדים, וקרע על האי מרבנן (עיי' רב סחורה וירושלמי מ"ק פ' מגלחין הלכה ז'). בפ' ח' שרצים (ק"ח א') רב קללו בחשבו דשמואל מצערו ולא נתקיימו לו בנים כל זמן שהי' רב חי (אלא בנתא בערוך ערך דל השני) והיה רב נוהג בו כבוד על שקללו פ' מרובה (פ' רע"ב) ורש"י מגילה (כ"ב סע"א), ואח"כ היו לו בנים לוי ורב פפא ורבה ורמילא ידעתי מנ"ל). בנותיו נשבו ונפדו ובאו לפני ר' חנינא והתירן לכהונה, (ע"ל שמן בר אבא הכהן), אמר שמואל כו' ואבא מודה לי כו' מאן אבא רב (ע"ש) או אבא בר אבהו ירוש' ריש ב"ק. שלחו ליה מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו גיטין (ס"ו ב'), אמר לפניו ר' שמעון ברבי (ס"א ר' ישמעאל בר' יוסי) כו' א"ל שתוק בני שם (ס"ז א'):
3
ד׳ג) והיה ראש ישיבה בנהרדעא בשבת (קט"ז ב') ורש"י חולין (מ"ה ב') ולא היה בבבל אלא בנהרדעא רש"י מגילה (כ"ב סע"א) קודם שירד רב לבבל, עיי' חלק א' ג"א תתקע"ט. ועיי' יוחסין אות ד' כי סליק רב דימי לנהרדעא, וקשה לי כי נהרדעא בבבל ואמר לשון עליה ואולי בעבור שהוא על הספר כדאיתא בפ' מי שהוציאוהו, אבל בערוך ערך על אמר בפ"ק דתענית (י' ע"א) עילאי בעו מיא תתאי לא בעו מיא פי' כי שמואל בנהרדעא ורב בסורא ותרווייהו על פרת ונהרדעא לעיל מסורא טפי מן עשרים פרסא ושמואל ונהרדעא בעו מיא ורב וסורא שהם תתאי שהמים נקוים שם לא בעו מיא וא"כ הוא גורס שאמר רב יום ס' כלפני ס' ושמואל כלאחר ס', ורש"י פי' עלאי שהוא רב שבא מא"י שהיא עליונה ושמואל לא בעי מיא שהוא מבבל תחתונה ונדחק לזה לפי גירסתו, וקשה לי מאד כי רב ושמואל שניהם מבבל ושניהם עלו לא"י ללמוד מרבי ושמואל אסיא דרבי היה ושניהם ירדו מא"י לבבל ושמואל ר"י בנהרדעא ורב בסורא אלא ששמואל בא ראשונה לנהרדעא, ע"כ נראה כפי' הערוך, ועוד כי הוא הלך לבבל וראה בעיניו שכן הוא, ובחולין (נ"ו א) כי סליק זעירי לנהרדעא פרש"י כי סליק מבבל לנהרדעא כפי' הערוך עכ"ל היוחסין. ומת ד"א י', שש שנים אחר רב, והיוחסין בשם רש"ג כתב ז' שנים, ואחר מיתת רב באה ישיבתו אליו והוי חדא מתיבתא (יוחסין שם), כתב בס' כריתות שאחר מותו בא פפוס בן פולמוס והחריב בית מדרשו הגדול, תקפ"ט לשטרות (שה"ק ל"ד א'). כתב בס' כריתות והיתה מדינת נהרדעא בשלוה עד מות שמואל תנ"ה שנים. א"ר נחמן תנא דבי שמואל עירובין (פ"ו א') וברי"ף דבי שמואל תני, ובביצה (כ"ט סע"א) פרש"י תנא דבי שמואל בתוספתא שסדר שמואל מתנאים שלפניו כמו שסדרו ר' חייא ור' אושעיא וכמו שסידר רבי את המשנה עכ"ל:
4
ה׳ד) קיבל מאביו ומלוי. משמיה דלוי עירובין (י' סע"א) סוכה (ז' רע"א) נדרים (פ"ב א') מנחות (ל"ט ב'), ובברכות (י"ח סע"ב) פרש"י לוי חבירו של שמואל, וכ"כ הרשב"ם פ' ע"פ (ק"ג א') רב ולוי ושמואל חבירים, והרמב"ם כתב שמואל קיבל מר' חנינא בר חמא (וכ"כ שלשלת הקבלה ל"ב ב'. ובבכורות (י"א ב') א"ר שמואל א"ר חנינא תיבת ר' ט"ס כי לא נסמך). והשיג עליו הראב"ד שלא קיבל מר' חנינא אלא מלוי וכ"נ פ' ח' שרצים (ק"ח ב'), אין מוכח משם שלא קיבל מר"ח אלא שם אמרי בשם לוי. ויש קצת הוכחה דשמואל תלמידו דלוי דבר"פ התכלת (שם) אמר לוי לשמואל ארוך לא תיתב אכרעך עד דמפרשת לי כו' ולאו אורח ארעא לומר כן (עיי' ר' יאשיה דדרי). בברכות (י"ח ב') אבוה דשמואל הוה קמפקדי גביה זוזי דיתמי כי נח נפשיה לא הוה שמואל גביה הוה קרו לי' בר אכיל זוזי דיתמי אזל לחצר מות אמר בעינא אבא א"ל אבא טובא איכא הכא א"ל בעינא אבא בר אבא א"ל נמי טובא איכא הכא א"ל בעינא אבא בר אבא אבוה דשמואל אמרו ליה סליק למתיבתא דרקיע אדהכי חזייה ללוי דיתיב אבראי כו' (ע"ש) אדהכי אתא אבוה חזי (שמואל לאבוה) דקבכי ואחיך א"ל מ"ט קבכית א"ל דלעגל קאתית (במהרה תקבר) מ"ט אחיכת דחשיבת בהאי עלמא טובא א"ל אי חשיבנא נעיילו ללוי ועיילו ללוי וא"ל זוזי דיתמי היכא א"ל באמתא דרחייא עילאי ותתאי דידן אי גנבי או אכלא ארעא יהיה מדידן ומצעי דיתמי, רמב"ם בהקדמה לס' היד דשמואל היה מבית דינו של רבי, כתב הראב"ד דזה לא היה, ולענ"ד נראה ראייתו ממ"ש שמואל אסיא דרבי הוי (מגיני שלמה חולין ה'):
5
ו׳ה) א) הלכה כשמואל בדיני (ע"ל) הטעם כתב הרא"ש פ"ד דב"ק והרא"ש בפ' הזהב, ודוקא לגבי רב ולא גבי ר' יוחנן, ובעירובין (צ' ע"ב) נחלקו רב ושמואל ואמר שמואל גופיה הלכה כרב. ואעפ"כ הרבה הלכות באיסורי הוא הלכה כשמואל (עיי' בכורות מ"ט ב') ובשבת (כ"ב א') ג' הלכות אמר אביי שהיה רבה עושה כשמואל, ויש חולקין על כלל זה עיי' תוס' גיטין (ס' ע"ב) ובמ"ע ספ"ז דה' נדרים, ובתוס' ב"מ (צ"ט) לא ס"ל כלל זה במוחלט, א"נ י"ל דלא נאמר כלל זה רק בדפליגי יחד בדין לא ע"י שינוי אוקימתא ע"ש ובתשו' חו"י, ובתוס' סוכה (י"ד סע"ב) אע"ג דהלכתא כרב באיסורי כאן הלכה כשמואל (עיי' רב), והיכא דפליגי רב ושמואל בדבר הנוגע לאיסורא וממונא (ע"ש) כתב הרא"ש פ' המגרש מוכח דהלכה כרב מדעשו בנהרדעא כרב אבל ממה שעשו כשמואל בנהרדעא לא מייתי ראיה דהלכה כשמואל משום דאתריה דשמואל הוי ע"ש (קי"ז רע"א). ב) שמואל ור' יוחנן (ע"ש). ג) שמואל ור' חייא הלכה כר' חייא (מהרי"ק סי' ק'). ד) שמואל ורב אסי האשר"י סוף קידושין פסק כרב אסי (ע"ש), ורש"י פ' הגוזל (צ"ט) פסק כשמואל נגד רב אסי (ע"ש) כי בב"ק מחולקין בדיני ממונות פסק כשמואל דהלכה כמותו בדיני ממונות ובסוף קידושין פליגי באיסורי פסק כרב אסי תלמיד רב שהלכה כרב באיסורי. ה) שמואל ורב אדא בר אהבה הלכה כשמואל (ה"ע ל"ה א'). ו' שמואל ורב חסדא הלכה כשמואל (ר"ן ר"פ מפנין):
6
ז׳ו) בס' גלגולי נשמות אריוך מלך אלסר נתגלגל ברב ושמואל וכאילו אמר אריוך ומלך אלסר שמלת מלך נדרש לפניו ולאחריו אריוך מלך הוא שמואל וגם הוא נקרא אריוך ומלך אלסר הוא רב מלך באיסורי דהלכה כרב באיסורי וכשמואל בדיני, שמואל היה ניצוץ שאול המלך לכן נקרא אריוך מלך (עיי' אבא בר אבא אבוה דשמואל), נפשו נתגלגל ברמב"ם עיי' ח"א ד"א תתס"ה:
7
ח׳הנזכרים שאמרו בשם שמואל סתם:
8
ט׳ז) ר' אבא, ר' אבא בר זוטרא, ר' אבא בר ירמיה. אבית או איבת בר איהי קמיה. אבין בר שמואל, אמר לאיבת רחילא, רב אדא בר אהבה בזמנו, ר' אחלי בזמנו, רב אלעאי בן אלעזר בזמנו, משום ראב"צ, משום ראב"ש כתובות (מ"ד א'). ר"א בן פדת תלמידו, אליעזר זעירא בזמנו, ר' אמי בר מתנא, ר' אסי גדול ממנו, בן המדורי, ר' בנאי או רבנאי או ינאי, רב גידל, רב גידל בר מנשי. רב דימי בר יוסף, בעא מר"ה וע"ש. רב הונא או חנא בגדתאה תלמידו, רב הונא בר חייא, רב הונא בר יהודה וצ"ע, ר' הילא, זבולון בן דן. ר' זירא, בש"ר זעירא, בש"ר חייא, ר' חייא בר אבין, ר' חייא בר אשי בשמו, אמר לר' חייא בר רב בר אוריין, ר' חייא בר מתנא, ר' חייא בר יוסף, ר' חייא מתגרא בזמנו, אמר לר' חייא ברב אידי, אמר לחיננא בר שילא, ר' חמא בן גוריא בזמנו, ר' חנילאי בר אידי, ר' חנן בר אשי, ר' חנינא בר אידי, א"ר חנינא (ע"ל), בש"ר חנינא בן אנטיגנוס חולין (נ"ג ב') נדה (ה' א'), רב חנן בר יצחק, רב חנן בר רבא, ור' חנן בר אמי, ר' חנן מגופתא לפניו, ר' חיננא בר כהנא, חנניה, ר' חסדא. ר' טבית רישבא, טאבי בר בריה דמרי טאבי בזמנו, ר' טאבי, ר' טובי בר קיסנא, ר' יאשיה דמן אושא בשמו, רב יהודה, מר יוחני בעא מיניה, ר' יוחנן בעא מיני' מ"ק (כ"ד רע"א), רב יוסף בר מנשיא, ר' ינאי בר נחמני, ר' יצחק בר ביסנא, ר' יצחק בר נחמן, ר' ירמיה, אמר לר' ירמיה דשבשב, ר' ירמיה בר אבא אמר שמואל, משום ר' ישמעאל יבמות (צ"ו ב') כתובות (נ"א ב', נ"ז ב', ע"ד א') נדה (כ"ב סע"ב) נדרים (ע"ד) ר' ישמעאל בר' יוסי (ע"ל). רב כהנא בר חיננא, רב כהנא בר ירמיה, לוי רבו או חבירו (ע"ל), לוי בנו, לודא בזמנו, רב מונא (צ"ע), ר' מנשיא מדויל, מר בר המדורי לפניו, מרי בר מר בזמנו, מרי בר מר עוקבא, ר' מתנא, מתתיהו בר יהודה, נהוראי, ר' נהלאי בר אידי, רב נחמן בר יעקב, רב נחמן בר אדא, ניתאי, ר' נתן קמיה. ר' נתן בר אושעיא, מר עוקבא (ע"ש), עוקבא בר נחמיה ריש גלותא, רב ענן, רב ענן בר תחליפא קמי'. ר' ענן בר חייא, בר פיולי קמיה, בשם פלטיה דנוה, ר' פנחס אחיו, רב פפא בנו, קרנאי חבירו, בעא מרב כתובות (כ"ב סע"א). רבא אמר שמואל, רבה בנו, רבה בר ירמיה רבה בשמו מנחות (ל"ט א') וזבחים (ל"ט) בשס"ח, רבה ברב הונא, רבב"ח, רבה בר חייא קטוספאה. רבותינו שבבבל רב ושמואל, רבנאי, רמי בנו, רמי בר דקולא, בשם אבא שאול בן אמא מרים, רב שישי ברב אידי בש"ר שמעון בן אלעזר, בשם רשב"ג, ר' שמעון ברבי (ע"ל). ר' תחליפא בר אבדימי:
9