סדר היום, סדר הנהגת הלילהSeder HaYom, Conjugal Conduct
א׳ואם היה נשוי אשה יקדש עצמו במותר לו וכבר דברו אחרים בזה כל הצורך איך יתנהג האדם עם אשתו בשעת תשמיש והכלל העולה הוא שיעשה אותו מעשה באהבה וחבה ברצונה ומחשבתו בה וכוונתו לקיים המצוה ולא ירבה דברים עמה כמ"ש מגיד לאדם מה שיחו אפי' שיחה קלה שבין איש לאשתו שלא לצורך תובעין אותו לדין עליה וזנ"ל פי' באשתו אמרו ק"ו באשת חבירו על זה הענין דהיה נראה פטור ומותר עליו כיון שנתן לו רשות מה לי מעט מה לי הרבה אפילו הכי הקפידה תורה עליה והשתא ניחא דקאמר באשתו אמרו דהיכן אמרו ואם הענין הוא תקנה שתקנו לא מצאנוה בשום מקום שאסרו חז"ל לדבר איש עם אשתו כדי שיבא על זה ק"ו באשת חבירו אבל עכשיו שמצאנו פסוק מפורש מגיד לאדם מה שיחו ופירשו בקבלה אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו יבא הק"ו כראוי לאסור כל דבר באשת חבירו שנאסר עליו וא"כ ראוי לאדם שלא להשתמש באשתו קודם שישן סמוך לשכיבתם כי מתוך שהם נעורים מתלהבים ביצה"ר וא"א שאותו זווג יהיה קדוש לגמרי אם מצד עניינם אם מצד שאפשר שהוא או היא הרהרו בדבר אחר ביום ואין המחשבה נקיה. זאת ועוד כי אין ראוי להסיח דעתו מקדושת הש"י אשר קבל עול מלכותו עליו להפטר מן העה"ז כאשר כתבנו שצריך שישקע בשינה מתוך ד"ת וקדושה אבל אחר שכבר נרדמו שניהם וישנו כבר נתבטל קצת היצה"ר שלהם וכל העולם שקטו והמחשבה נקיה וטהורה אז ודאי הוא שעת רצון ועונה ראויה לעונה ואעפ"י שאמרו שהעונה צריכה להיות אחר חצות הלילה מי שיכול לכוין טוב הוא מפני שכל כחות הטומאה מתמעטים והולכים והקב"ה משתעשע עם הצדיקים בג"ע והנשמה הנחצבת בזמן ההוא אין רע יורד עמה בפרט כשהוא בליל שבת אחר חצות שהוא טוב מכל צדדיו ומי ומי זוכה לזה ולזה אמרו עונתן של תלמידי חכמים מלילי שבת ללילי שבת שהם יודעים לכוין כראוי. ואם תאמר אחר שהוא כן היה ראוי שיהיו בניהם של ת"ח שלמים וחכמים ומלאים דעת ויראת ה' והרי ראינו כמה וכמה יוצאים לתרבות רעה. וכמה בני עמי הארץ רובם ת"ח כמ"ש ז"ל בבני עמי הארץ שמהם תורה יוצאת ואם כן מה תועלת בכוונה ובשעה הראויה. הקושיא נראה חזקה וקשה עד מאד אבל כבר תרצו לזה שהקב"ה מבקש ומסבב סבות וחושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ושוקל כל הענינים כולם במאזני צדק ואמת. וכשיש איזו נשמה שלא נשלמה שהיתה רעה וחטאה ואותו ת"ח מכוין בדעתו להביא נפש לעבודת אלהיו י"ו והוא י"ו שולח על ידו אותו נפש של אותו רשע כדי להזדכך עם נשמתו הטהורה ויועיל לו להסיר ממנו כל החלודה אשר עליו וזוכה בזה אותו צדיק שמביא לעולם קיום נפש א' להשיבו אל אביו ומי יתן טהור מטמא וזאת סברת רז"ל. ואע"פ שסוף סוף אינו משתלם אפ"ה השלמות הוא בערכה בערך מה שהיתה. ואם הנפש הזאת היתה משתלחת ע"י אחר ובמקום אחר שאינו הגון לא היתה לה רפואות תעלה למכותיה ותאבד הנפש ההיא לגמרי זאת היא כמדומה לי ששמעתי אבל אינו מרוה את הצמא ואפשר לומר טעם אחר שהרי לא מצינו כל בניהם של ת"ח שאינם זוכים אלא יש מהם כך וכך וכן בבני עמי הארץ יש ויש. ואין התימא אלא איך אפשר להיות שבני עמי הארץ יצאו לאור ובני ת"ח לא כן. ומשז"ל הזהרו בבני ע"ה שיצא מהם תורה לא שללו שמבני ת"ח אינו יוצא ח"ו אלא לומר שלא יאמר אדם כיון שבן ע"ה הוא זה אין לטרוח עמו ולהשגיח עליו ללמדו תורה כיון שאביו ע"ה היה מעשה אבות יעשו בנים ולא יצליח בלמודו אלא צריך להזהר בהם כי ראוים הם לצאת מהם תורה כמ"ש יזל מים מדליו כו' כי לפעמים באפרקסתו של עני מרגניתא נמצאת והכל כאשר יודע רבון הכל ית' וית' ותרצו חכמים לזה למה ראוים בני עמי הארץ לצאת מהם תורה יותר מת"ח מפני שאין מברכין על התורה תחלה והענין הוא שהת"ח שתורתו אומנותו צריך להזהר בכבוד תורתו בכל עניניה ובפרט לברך עליה קודם הלמוד בכל פעם שצריך לברך ולברך בכוונה שלימה לשבח לאדון הכל י"ו ששם חלקנו בתורתו ולפעמים הת"ח מתרשל מזה בברכה שאינו מדקדק בה לאומרה ותולה שאינו צריך לאומרה שכבר בירך ואם היה מדקדק על זה נמצא מחויב לברך והרי נתרשל לברכה ולפעמים אינו מדקדק בכוונת התיבה וג"כ מזה שאינו חושש לכבוד תורתו כדין וכשורה וא"כ מודדין לו מכ"מ ואין מנחילין אותה לבנו אבל ע"ה לא שייך ביה זה הטעם ולא זה העונש לכן ראוים הם שתצא תורה מהם. עוד קרוב לזה הטעם אפשר לומר טעם אחר ואע"פ שנאמר שבני עמי הארץ ראוים יותר מבני ת"ח מפני ששעת הזיווג צריך לכוין בה כוונה ראויה. ולכן ת"ח שראוים לכוין בה כראוי מדקדקין עמהם כחוט השערה ואם נמצא בדבר מה שלא כראוי נפסלה כוונתם והרי היא כמי שאינ' וההעדר טוב ממציאות רעוע וחסר ועל זה אינו יוצא אותו הפרי נגמר כראוי אחר שאין לו יסוד שהי' ראוי להיות לו אבל עם הארץ אינו יודע כלום שום כוונה אלא כסוס כפרד אין הבין ונוצר משם גולם ראוי לציור אפשר שיעשו ממנו דבר חשוב ונחמד והוא טעם דק צריך למשמש בו בשכל:
1
ב׳עם היות שלפי האמת כל ג' הטעמים אמת והכל לפי מה שהוא אדם ובזה לא נשאר לנו ספק כלל ועיקר והרבה גדר פרישות צריך אדם לגדור עצמו בשעת תשמיש וכל מקום שיש בו גדר ערוה יש בו גדר פרישות וטהרה אמרו בזוהר אל תהיו כסוס כפרד אין הבין אלו הם שאין מדקדקים בעצמם בשעת תשמיש בבושת פנים וביראה אלא מנהיגים עצמם כבהמה שאין לה בושת פנים משום דבר אלא עושים מעשיהם ויבא מה שיבא ואינם חוששים לכבוד ה' ית' וית' אשר הוא טהור ומשרתיו טהורים וצוה לנו קדושים תהיו כי קדוש אני ואז"ל הוו פרושים מן העריות והיינו יותר ממה שצותה תורה לנו לגדור עצמינו שלא לבא לידי טומאה וכן אמרו והייתם קדושים לאלהיכם קדש עצמך במותר לך וזה הראוי להקרא קדוש שמקדש עצמו על קדושתו. דאם ענין הקדושה הוא על קיום המצות לא שייך לומר קדושים תהיו והייתם קדושים שהרי קדושים ועומדים הם בקבלת המצות שנצטוו אלא ודאי זו היא קדושה יתירה שמקדש אדם עצמו על קדושתו להיות פרוש וגדור מן הערוה כדי שלא יבא לידי טומאה וכן אמרו ברבינו הקדוש שנקרא כך על שלא הושיט ידו מטיבורו ולמטה וכל הרודף אחר התאוה והחמדה ועצת היצה"ר ותחבולותיו כמו מכחישי ה' שמבקשים דבר מה להרבות יצרם ותאותם ועושים מעשה על ככה הן מאכילות ושתיות או סיכות והם מסטרא דמסאבא אשר מטמא כל הנוגע בה ואין להם חלק באלהי ישראל הקדוש והטהור יתברך וית' ואנחנו עמו וצאן מרעיתו חלקו ונחלתו צריכין אנו להתקדש בקדושתו ולאהבה וליראה אותו אין אדם זוכה ליראה אלא על ידי הפרישות והקדושה שיגדור עצמו בכל דבריו ועניניו ובפרט בענין אות ברית קודש שצריך ליזהר הרבה במאד מאד בשמירתו כי הוא מקום מוכן משכב ומושב של יצה"ר ולא מצא מקום סמא"ל להתגבר על יעקב כי אם באותו מקום שנגע שם ויוכל לו ותקע כף ירך יעקב ומפני תוספת קדושה שבו יש לו אחיזה שם כי כן דבריו של שטן להתחבר במקום היותר קדוש ופרוש כדי להעביר הקדושה משם ולהניח לו מקום לכף רגלו וזה הטעם הוא שהמת מטמא בכל דבר משום שהסטרא אחרא מבקש לו מנוח לנוח באותו גוף הקדוש אשר הוא משכן ומושב לנשמה הקדושה והטהורה ובעוד שהיא בקרבו אינו יכול לנוח. ובהתפרד' מן הגוף אז מצא לו מנוח ושולט בו כרצונו מה שאין כן במכחישי ה' כי בחייהם קרוים מתים ומה לי חיים מה לי מתים לעולם הם במצב אחד ומפני שאין אבר בגוף האדם אשר מבדיל בין קדש לחול כזה ולא נקרא גבור שלם כראוי אלא מי שמתגבר על יצרו במקום הזה וכובש אותו תחת ידו ומעלתו גדולה עד מאד עד כי מפני זה נקרא צדיק והוא יסוד עולם וכן מצינו ביוסף שלא זכה להקרא יוסף הצדיק יותר מכל אחיו אלא מפני מעשה שבא לידו וכבש את יצרו וכן בנימין נקרא צדיק מפני שכבש מעינו כל אותן שנים מפני צרת אחיו יוסף ואין ניכר מעלת האדם וקדושתו ופרישותו אלא בענין האבר הזה וכל הענינים האחרים לנגדו כאין ומ"ש חז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו לא אמרו אלא בענין האבר הזה שאם נאמר על שאר עבירות גזל וגניבה וחלב ודם הרי אנו רואים שאין לגדולים תאוה בהם כלל לא מעט ולא הרבה ויצרם כבוש וחלל בקרבם בענין זה אלא ודאי לא נאמר אלא על הדבר הזה שכל מי שהוא בקדושה ובפרישות יצרו מתגבר עליו להעבירו כמו שמצינו כמה מעשים בגמרא בענין זה ואנו רואים בעינינו התגברות יצה"ר על דבר זה ולולי ה' שהי' לנו להתגבר עליו כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו. אבל ישראל קדושים מובדלים מהם כדי להתרחק מצד הטומאה כל האפשר וצריך כח גדול וחזק וגדרים גדולים שיוכל להמלט ממנו כי כל מצודיו וחרמיו רובם בענין זה ואינו מבקש מן האדם אלא כשיכנס מעט כי הוא יכניסהו הרבה ואח"כ יוציאהו מן העולם. וכן אחז"ל אבר קטן יש באדם משביעו רעב מרעיבו שבע והענין הוא לפי דרכנו כי האבר הזה הוא קטן בכמות אבל גדול באיכות שאם האדם משביעו רוצה לומר להשלים תאותו וחקו למה שהוא ואפי' יהיה במותר לו אין לו תקנה אח"כ אא"כ יבקש לו לעולם כדי להשביעו ומן המותר ידיחנו אל האסור ולא ימצא מנוח לכף רגלו עד שיטרידהו מעט מעט מן העוה"ב ומהעוה"ז וכן אמרו חכמי הרופאים א' מאלף מת ממיתת עצמו והשאר מרוב תשמיש שמביא עליו חלאים רבים ורעים אבל מי שיש לו שכל להרעיבו ולא ימלא לו כל תאותו אלא פעם רחוק מפעם כגון מליל שבת לליל שבת יחליש כחו והוא מעצמו יתבטל ממנו ולא ירדוף אחריו וזה הפי' ראוי מצד עצמו והוא אמת ממה שאנו רואים בעינינו עם היות שיש פי' אחר:
2
ג׳הכלל העולה בידינו הוא שצריך האדם להזהר הרבה מאד מאד בענין זה ויגדור עצמו בגדרים וסייגים בשכל ובחכמה להתרחק מן החטא והיא שלא יושיט ידו למטה מטיבורו אם אינו נשוי בין שהוא ילד בין נער בין בחור בין עם הארץ בין תלמיד חכם כי אין אפוטרופוס לעריות אדרבא הוא מעותד לחטא יותר כמו שביארנו. ואמרו ז"ל במס' נדה אמר עולא ישב לו קוץ בכרסו והוא המקום למטה אצל הערוה וצריך למשמש שם כדי להוציאו תבקע כרסו ולא יעשה רשע לפני המקום אוי לאזנים שככה שומעות ולעינים שכן רואות עד היכן הגיע קדושת ישראל לבין אביהם שבשמים והרואה והשומע זה איך לא יהי' נזוף כל ימיו לפני המקום כי כמה וכמה פעמים עבר על זה ומי הוא אשר נקה מזה ויותר ויותר מזה ויוכל כל אדם להקרא רשע מרושע לפני המקום בפה מלא כיון שעבר על זה כמה פעמים ואין צריך לומר אם הושיט ידו למטה לחכך עצמו ומן החכוך בא לידי חמום ומן החמום גרם החטא להוציא שכבת זרע לבטלה ואין צ"ל אם הושיט ידו לרצונו בלי סבה גורמת ואין צ"ל אם הקשה עצמו לדעת שהוא חייב נדוי ולדעת אחרת הוא בנדוי ואצ"ל אם הוציא בידו זרע בכוונה למלאת תאותו שהוא שנאוי מרוחק לפני הקב"ה ואינו זוכה לראות פני שכינה כדכתיב לא יגורך רע ואין רע אלא העושה המעשים האלו שהוא רע סתם לשמים ולבריות משחית למעלה ומשחית למטה פוגם למעלה ופוגם למטה אוי לו ואוי לנפשו אוי לרוע מזלו דנוח לו שלא נברא נוח לו שנתהפכה שליתו על פניו ולא יצא לאויר העולם נוח לו שיכרתו ידיו ולא הי' עושה המעשה הרע הזה מה כפרה יש לו מה תשובה יש לו כמעט שננעלו ממנו שערי תשובה ושערי כפרה ובפרט אם התמיד עצמו בזה ימים ושנים עד שהורגל בזה גדול עונו מנשוא אלו הם המביאים חרון אף לעולם הם המביאים המגפות והמיתות לעולם ובפרט אם השיאו יצרו הרע ועשה הדבר הרע הזה בפני אנשים או חברים או גרם לעשות לאחרים שחלל את ה' וחטא והחטיא שנתגדל עונו במאד מאד עד לשמים הגיע ובפרט אם לא הרוה צמאו בזה עד שבא על הזכור או שבא על הערוה כי הוא זמה והוא עון פלילי תועבה לפני ה' כיצד ירים ראשו כיצד יאכל וישתה כיצד ילבש בגדים נאים והבגדים הצואים אשר עליו לכלכו נפשו רוחו נשמתו עד שהרחיקוהו מלפני אדון כל הארץ ובת מלך הכבוד י"ו כבודה ויקרה טנפוה ועשו עמה כא' הנבלות כיצד ישמח ויגיל כיצד ימלא שחוק פיו כיצד יראה בשחוק אחרים ודאי אין תקנתו כי אם קלקלתו וילבש שחורים ויתעטף שחורים ויענה בצום נפשו יום אחר יום עד שהוא בעצמו יראה אותו נכנס ונשבר ונענה ונאכל חלבו ודמו ונתמעט תאותו והנאתו ואומר שלא ישוב אל הנאצות הגדולות האלה וילבש שק וישב על האפר וילקה בכל יום עד ישקיף וירא ה' משמים כי חנון ורחום אלהינו ומרבה להטיב ואינו חפץ במות המת כי אם בשובו וכו' ואין לך דבר שעומד בפני התשובה השלמה כי ימינו פשוטה לקבל שבים הבאים בכל לב ובכל נפש ומתחרטים מעונותיהם ולבם מר ונאנח סר וזעף על כל מה שעבר עליהם ולא ישובו עוד לכסלה ואם הי' נשוי התירו לו דברים האלה לאחוז באמה ולהשתין מפני שהוא טרוד במעשיו ודברים כאלה שאין אנו חוששין שיתגבר יצרו עליו כל כך אחרי שיש לו פת בסלו:
3
ד׳אבל להושיט ידו שם שלא לצורך ואפילו לצורך שהוא רוצה לחכך אסור להושיט ידו להביא על הערוה כי מן החכוך יבא החמום בקל אלא יחכך מעט מעל חלוקו ואצ"ל שאסור לו להסתפר והוא רואה ומסתכל במילתו שהוא עון גדול מלבד הסיפור שיבא לידי קשוי ולידי חמום וכן אם יש לו שערות הרבה ורוצה לסרוק שם במסרק אסור. וראוי שלא להעביר שער הערוה לא במספרים ולא בתער כי על כל פנים יעשה רשע לפני המקום ורבים מדקדקים בדבר זה ואין מעבירים אפילו ע"י סם. זה הכלל כל דבר שהוא רחוק מן השכר וקרוב להפסד אפילו לנשוי אסור מפני שחומרת הוצאות שכבת זרע עבירה גדולה עד מאד וצריך אדם להזהר ממנה הרבה:
4
ה׳ולענין לרחוץ אותו מקום בשעת רחיצת שער הגוף נ"ל דמותר אבל להתעכב ברחיצת אותו מקום אסור ואם בכל דברים המותרים רואה האדם שבא לידי קישוי וחמום יסלק ידו מיד עד יעבור זעם ואם הי' נר בבית אסור לו לשמש מטתו באותו בית עד שיוציא הנר ממנה לבית אחר או עד שיכפה עליו כלי והטעם מפני שנראה כעזות פנים לבעול בהדיא בעיני בריה ואפי' שהיא אשתו שכן דרך הבהמות. אבל מי שהוא איש וירא את ה' צריך שיעשה מעשה בהצנע גדול כמו שכפאו שד כמ"ש באמא שלום דביתהו דרבי אליעזר ז"ל. עוד שלא להרבות תאותו ויתגבר יצרו עליו ונמצא שעושה הדבר לרוות צמאו לבד ולא לשם המצוה המוטלת עליו אבל כשאין אור בבית אין תאוה מתרבה עליו כל כך דאחר שאין ראיית העינים אין חומד הלב כל כך דלבא ועינא תרי סרסורין דעברה נינהו העין רואה והלב חומד וכלי המעשה גומרים: עוד אמרו ז"ל טעם אחר משום דשמא יראה בה דבר שאינו הגון ותתגנה בעיניו והם ז"ל סתמו הענין משום תקנה והמשכיל יבין. ולענין אם הנר בבית אחר וחלון או פתח מאותו הבית לבית זה והאור נכנסת אם האור נכנס להדיא דרך ישר ודאי אסור שאע"פ שהנר בבית אחר הרי האור עושה פעולתו ומה לי בבית הזה מה לי בבית אחרת אבל עם האור אינו נכנס ובא בדרך ישר להאיר היטב אלא שמכח הכאת האור הנכנס מאיר אל עבר הבית מצד אחר והאורה מועטת נ"ל דמותר: ולענין מחיצות שנותנים סביב המטה כמו כילה או קורטינא"ש אם אור מאיר אל עבר פניהם היטב נ"ל דאסור שהרי לא הועילו חכמים בתקנתם וכל הטעמים שאמרו שייכי עם אלו המחיצות ואע"פ שנאמר דהמחיצות מחיצות איקרו דיוכלו לעמוד ברוח מצויה אפ"ה לנ"ד לא סגי במחיצות לבד אלא צריכין אנו החשכת האור משום הטעמים שכתבנו. אבל אם היריעות עבות וכבדות ומחשיכין האור אע"פ דלא מחשיכין לגמרי נ"ל דמותר משום דאיכא תרתי לטיבותא חדא דהנר במקום א' והוא במקום אחר ועוד שהרי אור הנר אינו משמש אורו שהרי החשיך ואם אין מחיצות סביבותיו אסור לו לשמש ואפי' שפי הנר מהופך לצד האחר ואינו מאיר כ"כ או שהוא עומד בתוך לינטרנ"א דסוף סוף הנר בתוך הבית ואפי' שיאמר הריני מאפיל בטליתי ומשמש אסור לו לשמש דלא התירו האפלת טלית אלא ביום ולת"ח והטעם שהוא יודע שהשעה צריכה לכך ולא יבא לעשות לכתחילה דאסור לשמש מטה ביום. אבל בלילה דדרך תשמיש להיותו בלילה אם היינו מתירים לו בהאפלת טלית יבא להקל בכך ויבא לשמש לאור הנר בהדיא כי אינו עומד ברשותו אחר שיצרו מתגבר עליו ואין אפוטרופוס לעריות אסור מכל וכל ואפי' ע"י האפלת הטלית וטעמא דמסתבר הוא: ולענין אור הלבנה נ"ל דאסור ג"כ אם האור בא עליהם להדיא דלא גרע מאור הנר דאסור אבל אם נכנס האור דרך החלון ומאיר לבית אין חשש משום שאין האור כ"כ מבהיק למי שאינו עומד תחתיה ממש עד שנחוש עליה וה"ה אם הוא תחת אויר השמים אע"ג שאין אור הלבנה עליו ממש אלא יושב תחת הצל אסור שכיון שהוא יושב תחת אויר השמים האור מבהיק:
5
ו׳ולענין אור הכוכבים נ"ל דמותר דלאו אור איקרי ואפי' לאור כוכב נוגה שמאיר יותר משאר הכוכבים ויוצא קרוב לאור הבקר לא חיישינן ליה ואפשר שאם האור מאיר עליהם היטב שיש להמנע:
6
ז׳ושמעתי כי יש מדרגות ועתים מיוחדים להזדווג האדם עם אשתו וכל א' מהם מעולה מחברתה. המדריגה הא' שיזדווג עם אשתו בלילה ולא ביום. ב' שתהי' לילה מתוספת הלבנה ולא מחסרונה. ג' שתהי' ליל שבת. ד' שתהי' מחצי הלילה ואילך בזמן שרוח צפון מנשבת ורמז לזה וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים ואפשר שזהו ענין הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים כי רוח צפון בחצי הלילה ורוח דרום בחצי היום והזיווג צריך להיות מצפון שהוא אחר חצות הלילה לדרום שהוא הבקר ומפני שכשרוח צפון מנשבת עולם הזכר מעורר רחמים בעולם וכל כחות הטומאה והמקטרגים מתמעטים והולכים היא שעה ראויה להביא נפש מעולם הזכר והויין ליה בנים זכרים וכל זה אנו אומרים למי שרוצה לדקדק על עצמו בשעת הריון אשתו שיהי' דבר נאה ומתקבל ויצא לאור משפטו ויצא פרי צדיק עץ חיים ובענין אחר גם בלא דעת נפש לא טוב אבל אם האדם רואה שיצרו מתגבר עליו ובא לידי חמום או מחשבה ויבא לידי חטא אין להשגיח בכל הזמנים האלו ובכל הענינים האלו אלא יעשה מעשהו בסתר בהצנע לכת וכל מה דאפשר לשנות ישנה ולזכות יחשב לו כי לטובה מתכוין להנצל מלבא לידי חטא אחר גדול מזה והכל לפי מה שהוא אדם לשקול כל הענינים בשקל הקדש וגם את זה לעומת זה להעלותם במאזני צדק לכלכל דבריו במשפט ולעולם לא ימוט זהו סדר היום והלילה לימי השבוע אבל שבתות וי"ט יש להם סדר אחר כל א' כפי ענינו וכפי מקומו כאשר נבאר בעז"ה:
7