סדר היום, זכר החורבן וחיוב הלמוד בשעת אכילה וסדר בהמ"זSeder HaYom, Commemorating the Destruction, Grace After Meals
א׳וצריך לזכור בתוך סעודתו חורבן ירושלים והמקדש ויאנח על ככה ויאמר מזמור על נהרות בבל ואע"פ שאין ראיה לדבר דרשינן סמוכים דכתיב נותן לחם לכל בשר וגומר וסמוך ליה על נהרות בבל וביגון ואנחה יאמר (אם אשכחך ירושלים וגומר) ויעלה על לבו השממה והחורבן שנחרב בית קדשנו ותפארתנו בעונותינו ונארך גלותנו כמה וכמה הרפתקי ופרקי דעדו עלן ואין איש שם על לב והשם הגדול והקדוש ית' וית' כביכול מחולל על ידינו ועל כן ודאי ראוי לכל בר דעת להתאונן ולעורר בכי ואנקה בכל יום ובכל לילה לעתים מזומנים על כל הרעה הזאת הבאה עלינו ולחלות פניו ית' ישיב שבותנו ויצמח קרן משיחנו במהרה בימינו אכי"ר וכן בכל מקום שרואה האדם את עצמו בתוך שמחה וחדוה יעלה על לבו זכרון חורבן ירושלים וגלות עם הקדש וש"ש המחולל ואז יכנע לבבו הערל ולא ירום לבו על שום דבר בעולם ויזכה לראות בנחמת ציון כענין שכתוב שישו אותה משוש כל המתאבלים עליה ובשבתות וי"ט שאין להזכיר יגון ואנחה יזכור פסוקי נחמה ציון וירושלים ומזמור (בשוב ה' את שיבת ציון) ויאמין באמונה שלימה שנחמת ציון שאלהינו ברחמיו ינחמנו מאבלנו ויחדש מלכותו עלינו: וזהו צפית לישועה שראוי לאדם שלא יתייאש מן הרחמים ואע"פ שהגלות נארך בעונותינו כל זה הזמן חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו ואם יתמהמה חכה לו כי בא יבא ולא יאחר. אחר אכילתו יברך ברכת המזון וראוי להזהר בה ולכוין בה לומר אותה מלה במלה בנחת ובקול רם שישמעו הכל ויענו אחריו אמן ויחנך את בני ביתו בכך ומוציאין ידי חובתן וילמדו אותם פעם אחר פעם:
1
ב׳ואם יש לו ספר בפניו להביט בו כדי שיוכל לכוין יותר ולא יסיח דעתו אחר עיניו בדברים אחרים מה טוב ומה נעים ומקיים מצוה א' של תורה כדין וכשורה וגורם ברכה לעצמו ולכל בני ביתו ולא יאמר אותה לא שוכב ולא מוטה ואצ"ל כשהוא פרקדן אלא ישב במקומו באימה וביראה וכובד ראש והכנעה ויפנה לבו מכל עסקיו לברך את אלהיו יתברך הזן את כל העולם כלו בחסדו הגדול וגמל עמו כל טוב ואם היו שלשה שאכלו כאחד צריכין לזמן ולברך (נברך שאכלנו משלו):
2
ג׳וצריכין לחזר אחר כוס של יין לברכה ואפי' למאן דאמר ברכת המזון אינה טעונה כוס היינו ביחיד אבל כשהם שלשה מודה דטעונה כוס וסימנך ובגפן שלשה שריגים: וקודם שיברך יטול ידיו שאין מברכין בידים מזוהמות ואפי' ביחיד ואע"ג דאין מנהגו בכך ראוי לאדם שינהג עצמו בכך כדי לברך ברכת המזון בידים נקיות מכל לכלוך וכ"ש כשהוא מברך לאחרים ויש לו כוס של ברכה בידו שמצוה להדרו מכל הבא בידו ואע"ג שלא נתנו רז"ל שיעור למים אחרונים אין ראוי לתת מעט מים על ידו אחיזת עינים ולשפשף זו בזו כי אדרבא מלכלך אותם יותר אלא יתן עליהם מים כדי שיוכל לנקות אצבעותיו כלם כל מקום שעובר עליו המאכל והכל לפי מה שהוא אדם ולפי האכילה אשר אכל ולפי הלכלוך אשר על ידיו באופן שיעביר כל הזוהמא מעל ידיו וישארו ידיו נקיות וטהורות וינגבם היטב ויאמר תיכף ב"מ תיכף לנטילה ברכה ובד"ת מותר להפסיק וראוי הוא לאומרם כאן קודם בה"מ אם לא אמרם בתוך המזון כי אין השלחן מתברך ולא המזון שאכל כי אם כשקורא דברי תורה על השלחן שאכלו עליו ולא אמרו ד"ת לא מזבח כפרה איקרי ולא שלחן שלפני ה' איקרי כי העיד עליו שכל מה שעשה לצורך עצמו עשה ולתועלת גופו כי כל דבר הנעשה בעולם לצורך הגוף בלבד ואין מעורב בו חפצי שמים הוא חלק לסטרא אחרא ואין ברכת ה' מצויה שם וזהו ענין בכל דרכיך דעהו כו' בכל דבר ודבר שעושה האדם לצרכו ולתועלת גופו צריך שישים על לבו שבאותו דבר וענין יצא ממנו הנאה גדולה לנפש ולקיום חפצי שמים ומשום אותו ענין והנאת הנפש וקיום החפץ יעשה אותו דבר ולא לתכלית אחר ואז יקרא עבד ה' ולא עבד גופו כי אין ראוי לאדם אשר נתן אלהים חכמה בלבו אחר שבא ברצונו או בע"כ לעה"ז שכלו חנף ומרע ומלא מרמות ותחבולות להמשיך בדרכיו ובמנהגיו וילך במועצותיו ואם כן הוא עושה צלל במים אדירים במקרים קשים ופגעים רבים וצרות רעות ורבות אשר בעולם מתרגשות ויעלה חרס בידו וטוב לו שלא נברא וראוי לו שלא בא לעולם ויאבד ב' עולמות העה"ז והעה"ב לכן יעלה על לבו אחרית דבר מראשיתו וישקול כל הדברים כלם במאזני צדק ויראה ויבין כי כל מחמדי העה"ז הם הבל וריק תאוותיו בל יועילו ואם יועילו לשעה יצא שכרו בהפסדם כי אין הנאת השכר והתועלת המגיע אליו א' מאלף מההפסד אשר יגיע אליו באחרית הימים מלבד שהכעיס לבורא עולם ואדון כל י"ו וכפר בטובתו אשר עשה עמו והטיב לו והוציאו לאויר העולם מאפלה לאורה והסמיכו על שדי אמו לגדלו ולרוממו בעבודתו ובתורתו ומכמה צרות רעות ורבות מצילו בכל עת ובכל עונה ואין בעל הנס מכיר בנסו ואת כל אלה לא הביט והכעיסו ועשה הרע בעיניו ודאי עונשו מרובה לפי האמת והיושר אלא שבעל הרחמים הוא ארך אפים ורב חסד ומאריך אפו לעוברי רצונו לתת להם מקום שישובו בתשובה שלמה כי אין חפצו במות המת כי אם כו' ובשקלו בשקל הקדש על אלו הענינים יחפש מעשיו ויתקן דרכיו וישוב בתשובה שלמה להפיק רצון בורא עולם ית' ולמנוע ממנו כל תאוות עולם וחמדותיו וכל מעשיו יהיו לש"ש הן באכילה הן בשתיה הן בבעילה וכיוצא ויהי' משאו ומתנו באמונה להנות מיגיעו ועמלו בהיתר ולא באיסור וברכת ה' תמצא אתו ובכל אשר יפנה ישכיל כמו שמצינו בדוד ויהיה דוד לכל דרכיו משכיל ונ"ל שהטעם שלא אמר בכל דרכיו אלא לכל דרכיו הענין שאמר שהוא בהשתדלותו במעשים הטובים עשה לדרכים שישכילו והענין הוא שאע"פ שאותו הדרך שהי' רוצה ללכת הי' חוץ מן הטבע להצליח בו מתוך שהי' כוונתו לשמים היתה נעשה מחשבתו והי' יוצא לאור משפטו כעין שמצינו לדוד בענין הכא' הארי והדוב והריגת גלית הפלשתי שאע"פ שמן הטבע הי' נראה דבר מתמיה לעשותו ה' הי' בעזרו ועשה הוא לדרכים שיצליחו וכן סיים הפ' ואמר וה' עמו ר"ל שהי' יוצא משפטו לאור וה' עמו ובכח השגחתו הי' עושה כל מה שהי' עושה:
3
ד׳וכן כל אדם בידו וברשותו הוא לתקן כל דרכיו אל יושר האמת בהיותו מכוין כל מעשיו לש"ש וזהו פי' בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך כי אע"פ שהדרך שאתה הולך אינה מתישרת לפי הנראה שהוא דבר רחוק כפי הטבע אעפ"כ כיון שכוונתך לשמים ולדעת כן אתה עושה הוא יישר אורחותיך וזהו לשון ישר שנראה שהי' מעוות ומעוקל בתחלה אלא שהוא ית' ישים העקוב למישור וזהו רבוי בכל דרכיך דעהו אפי' במעוקלים וכן אמרו גנבא במחתרתא רחמנא קריא והוא עני ליה ואם ברשעים כך בצדיקים עאכ"ו. ד' ברכות של בהמ"ז צריך שיכוין בהם לד' אותיות שמו ג' של תורה וא' מד"ס שא' תקן משה בהיותו במדבר וזן אותם שם הב' יהושע כשנכנס לארץ הג' דוד ושלמה. הד' תקנוה על הרוגי ביתר ויש סוד לכ"א:
4
ה׳ואם מברך בכוס של ברכה צריך לקבל בשתי ידיו בלב שלם ובנפש חפצה ויניחהו ביד ימינו ויתן בכוס עינו ולא יסיח דעתו ממנו כי הוא רמז לענין גדול וטוב עין הוא יבורך ויברך עליו בורא פרי הגפן כענין כוונתו וישתה ממנו שיעור שיברך עליו ברכה אחרונה ומשגרו לאשתו ולבני ביתו כדי שיתברכו ממנו:
5