סדר היום, סדר בדיקת עצמו קודם האכילה ונטילת ידיםSeder HaYom, Order of Relief Before the Meal, Washing
א׳ואם הגיע עת האוכל יבדוק עצמו קודם שישב לאכול בין מקטנים בין מגדולים והוא רפואה גדולה לו כמו שאמרו בגמ' האוכל וצריך לנקביו דומה לתנור שהסיקוהו על גבי אפרו שאין הפת נאפה יפה אחר שקרקעית התנור אינו נקי לקבל החמימות כך הוא החום טבעי כשהגוף מנוקה מן העפוש ובא המאכל לאצטומכא בא החום טבעי ומבשל אותו היטב ומתעכל יפה ומזין כראוי אבל כשיש מותרות בתוך הגוף החום טבעי מתעסק בהם ואין מתעסק כראוי במאכל הבא אליו ומתערב זה עם זה ומתעפש הנקי מהמעופש ומעפש הגוף לכן צריך לבדוק עצמו היטב קודם אכילה וכן אחר אכילה כי שמא מכח האכילה נדחו המותרות וראוי להוציאן לחוץ שלא יעפשו את המתעכל: ויאריך מעט בבהכ"ס והיא רפואה לגוף שיתעכב שם מעט בעוד שהטבע טרוד להוציא עד שיוציא כל מה שחפץ ולפעמים אינו יכול להוציאו בבת אחת וצריך להתעכב עד שיוציא וכבר ארז"ל כי ג' דברים מאריכין ימיו של אדם וא' מהם המאריך בבהכ"ס והוא מן הטעם שכתבנו:
1
ב׳וכשיוצא מבהכ"ס ירחוץ ידו היטב ויברך אשר יצר בכוונה כמו שביארנו ואם רוצה לאכול ירחץ פעם אחרת בשביל נטילת האכילה וזה יותר טוב ממה שיברך ב' ברכות על נטילה א' משום שעושה הנטילה על האכילה לבד ולא על דבר אחר ועושה המצוה לשמה ומאד מאד צריך אדם ליזהר בנט"י ולדקדק בכל דבר החוצץ ובכל דבר המטמא את הידים וצריך להביט בהם אם כסו המים את כל היד שאם נשאר מעט מגולה מהם לא הועיל במעשיו כלום והטומאה מצאה לה מנוח באותו מקום כמ"ש בענין טובל גופו אם נשאר לו שער א' חוץ מן המים לא עלתה לו טבילה כלל וע"ז צריך ליזהר הרבה במאד מאד ולא ישליך המים על הידים א' מפה וא' מפה ולא יחוש לראות אם צריכין שפשוף או אם צריך מים יותר לכסות היד כי המזלזל בנט"י ח"ו נעקר מן העולם והטעם עם היות שישראל העובר על דברי חכמים שהוא חייב מיתה יש טעם אחר מפני שהידים עסקניות והטומאה מצאה בהם מקום לשרות וע"ז גזרו רז"ל טומאה על הידים וכשבא לאכול צריך להעביר ממנו אותה טומאה ולא יתן לו כח בשעת אכילתו ולא יהי' בו אל זר ח"ו ומי שאינו חושש ע"ז ואוכל בידים מסואבות כאלו אוכל לחם טמא ומתדבק בסטרא אחרא והטומאה מתפשטת על ידו ומצאה לה מנוח וע"כ ראוי הוא לו ליעקר מן העולם ולבא לידי עניות כיון שנותן כח למקום העניות לכן ראוי לכל בעל נפש וירא שמים להסתכל במצוה הזאת כי קלה היא ונעשה חמורה בעונשיה וגורם לו עושר וכבוד ויצליח בכל מעשה ידיו ולא יצטרך לידי מתנת ב"ו:
2
ג׳ויברך על נטילת ידים וכבר בארנו כוונתה וצריך שיברך אותה קודם ניגוב משום עובר לעשייתן ואע"ג שהמצוה היא הנטילה והי' צריך לברך קודם הנטילה עצמ' וכן כתב הרמב"ם זלה"ה יברך ויטול ידיו אפילו הכי נהגו שלא לברך קודם הנטילה משום ידים מזוהמות ואינן ראויות לברכה תקנו ליטול קודם לטהר הידים אבל מכל מקום אין לנגבם קודם שאחר ששפך עליהם כראוי מים ראשונים ומים שניים הרי נטהרו ואין צריכין נגוב ויכול לברך עליהם ואם יצא מבהכ"ס ואין לו מים ליטול ב' פעמים כאשר ביארנו יטול פעם אחת על ב' הידים שיעור רביעי' וישפשף אותם ויברך אשר יצר ואח"כ ישפוך שפיכה שנייה ויברך על נטילת ידים ואח"כ ינגב ידיו היטב ואעפ"י שאמרו כל האוכל בלא נגוב ידים כאלו אוכל לחם טמא ונראה שלא נגמר הענין עד שינגב ידיו ומטמא הלחם כמ"ש רז"ל לחמם טמא בגוים לחות מים מטמא ואיך נברך והטומאה בידינו אפ"ה אין ענין זה דומה לענין זה כי לענין נטילת ידינו לאכילה צריך להרחיק כל צד וענין המביא לידי טומאה ועל זה כשהמים עדיין על הידים המשקים עלולים לקבל טומאה וכשנוגע בידיו באיזה דבר והוא טמא חוזר ומטמא ידיו ונמצא שלא הועילו מעשיו כלום והרי הוא כאלו אוכל לחם טמא שלא נטל ידיו אבל לענין הברכה אין הדבר תלוי אלא שיהיו הידים נקיות בלי לכלוך ואין אנו חוששין לטומאה ומפני זה אין לחוש אם לברך קודם הנגוב. ועוד כי מפני זה אנו מברכין קודם הנגוב מפני שהנטילה לא נשלמה ושפיר מקרי עובר לעשייתן. אבל יש מי שכתב שאם שפך על הידים יותר מרביעית דלא בעי נגוב:
3
ד׳ואחר שנטל יברך תיכף ברכת המוציא כי תיכף לנטילה ברכה ולא יסיח דעתו מן הידים קודם המוציא ואין צריך לומר שלא לשיח שיחת חולין. ויברך ברכת המוציא בכוונה גדולה ויקח הפת בידיו ויגביה עשר אצבעותיו למעלה והפת ביניהם ויכוין בי' מצות שיש בפת מתחלת החרישה עד שנעשה פת ויברך בקול רם כדי שישמעו כל המסובין ויענו אמן ויגמור הברכה קודם שיבצע הפת ויבצע בעין יפה ולא בצרת עין כי צריך האדם כשהוא על השולחן להראות שובע וברכה כדכתיב ואכלת ושבעת וברכת ויחלק לכל המסובין ויאכל לשובע נפשו ויחשוב השולחן שלפניו כמזבח לפני ה' כמו שכתוב זה השלחן אשר לפני ה' והטעם נראה לי כי כמו שהשולחן שלפני ה' ניזונים ממנו כל צבא השמים ועולה לריח ניחוח לפני ה' כך כל איברי האדם ניזונים מאותו שולחן והנפש יש לה מזה נחת רוח ולכן מכפר השולחן כשאוכל אכילתו כראוי ומחלק ממנו לכל שואל בשמחה ובטוב לבב וצריך שיהא אימתו עליו ולא ישב בקלות ראש ולא ידבר שיחה בטילה ואצ"ל דבר של נבלות פה חלילה כ"א ד"ת ויראת שמים לתת שבח והודאה לבורא עולם ית' וית' הגומל לחייבים טובות שגמלנו כל טוב להזמין לנו בר ולחם ומזון להחיות את נפשנו לעסוק בתורתו הנעימה ובמצותיו ולא יכפור בטובתו ובתגמולו אשר גמל עמו ויתפלל אליו שכן יהיה תמיד שלא יצטרך לבריות אלא יזכה משולחן גבוה ומידו המלאה והרחבה ואם יבא לו איזה עני בהיותו על השולחן יתן לו ממה שלפניו חלק ממנו לאכול וישיב את נפשו ויש לו לשמוח שזימן לו האל ית' וית' את המצוה הזאת בהיותו על השלחן כדי שיזכה ויגמול חסד עם העני האומלל הזה ובזה ינסו אותו מן השמים אם מרחם ירחמו עליו וצריך להפק רצונו וחפצו לדבר אליו דברים טובים ונחומים ויפק לרעב נפשו ולא יתן לו מעות ולא דבר אחר בעת הזאת אלא יושיבהו עמו על השלחן מכוסו ישתה ומפתו יאכל ואי לאו בר הכי הוא לשבת עמו על שולחנו יתן לו לבדו ממה שהוא אוכל וממה שהוא שותה עם מעט ואם הרבה ויתן לו בסבר פנים יפות בענין שלא יתבייש ויקוץ במאכלו ואם העני אינו חפץ בכך שכבר אכל או שהוא מתבייש בכך יתן לו בידו ויוליך עמו או יתן לו מעות או כל דבר ולא ישוב דך נכלם אבל מכל מקום כל מה שיוכל האדם להשתדל ליתן חלק ממאכלו לעני ודל באיזה ענין שיהיה או שמגדל יתום בביתו ואוכל עמו או שיש לו עני או עניה שיהי' בשכונתו משגר לה מעט ממאכלו או שגובין תמחוי לעניים והוא נותן להם חלקו מה טוב חלקו ומה נעים גורלו ויהיה מובטח שלא יזדקק שטן במעשי ידיו ולא יבא לידי עניות ולא לידי מתנת ב"ו כי כל המרחם מרחמים עליו מן השמים וגדול שכר מלוגמא לגימה מכל דבר שבעולם צא ולמד ממעשה דמיכה וממעשה הצרפית:
4