סדר טרוייש י׳Seder Troyes 10
א׳שלש רגלים:
1
ב׳אזכיר תחילה כי מנהגנו לומר אדיר אדירנו בכל ימים טובים, גם בשבת ר"ח ושבת נישואין ושבת דברות:
2
ג׳יתרו, ואתחנן, אבל לא בשבת בשלח והאזינו, וגם לא בשבת שמסיימין כל אחד מה' חומשי תורה. ואין אנו רגילים לומ' אלהיכם אני פצתי לפי שאין בו לשון צח כמו באדיר אדירנו וגם החיות בוערות הניחו לאמר' אבי זצ"ל לפי שאין בו לשון צח. והיום תאמצנו אין אומ' אותו בשבת ח"ה שאין כאן שום תוספת רק מפני שבת גם לא בפרשיות ושבת וחנוכה אל' בימים טובים גמורים בלבד. ועת לזמר ולשבח בפיוטים לרצות הקהל ולרצויו בכל יום שמזכירים בו קרובוץ מלבד ר"ה וי"ה, ובכל יום שאין בהם אופנים קבועים כגון בימי חג הסוכות ושמיני עצרת ושביעי של פסח ובפרשיות ובשבת הגדול ראוי לשורר בהם באופני שבת פעולת אבן עזרא וקשטיליין ושירים נאים.
3
ד׳לפסח:
4
ה׳לילה ראשונה הכל קבוע, ליל שימורים אותו אל חצה, תוספת אזכרה שנת עולמים. ליל שני ליל שימורים אור עולמו תוס' אור יום הנף. שחרית:
5
ו׳השני ימים הראשונים הכל קבוע. אור ישע, ואפיק רנן אופן וזולת, והטל ביום ראשון למוסף, ומניחים לומ' משיב הרוח ומוריד הגשם. וליום שני הקדושה אומ' אסירים אשר בכושר, גם לשבת ח"ה הכל קבוע, יוצר, אופן וזולת אוהביך והביך משרים וכל הסדר. בשביעי של פסח הכל מלאכת רבי שמעון הגדול, ויושע שושני פרח, אי פתרוס, אותותיך, בעל גמולות, אמרו לאלהים ואין אומרים אותו בו', הסדר אילי הצדק ידועים, ומנהג רוב העולם שאין אומר בו אופן ולא והחיות ישוררו מטעם מעשה ידי טובעים בים ואתם אומר' שירה לפני, אבל שמעתי מפי חכמי' וגם מו' אבי ז"ל היה מסכים עמהם שאין להניחם עתה בשביל כך דפשיט' דאין החיות מניחות עתה לשורר, וגם עתה באותו זמן לא נאמר כ"א למלאכי' ואיש כל הישר בעיניו יעשה הן להניחו הן לאומרו. ואומ' ביום זה שיר השירים על שם הפסוק תן חלק לשבעה וגם לשמונה (קהלת י"א) לשבעה שביעי של פסח שיר השירים, לשמיני שמיני עצרת של סוכת קהלת, וכן היו נוהגים בטרוייש מפי ר' אליעזר מפלאגי, ולא היו אומ' אותם בשבת של ח"ה, ד"א שיר השירים ראוי לומר ביום זה כדי לסמוך כל השירות שירת בשלח שירת דוד וידבר דוד שיר השירים. ומתרגמינן והוה כד שלח פרעה ואומ' בו אזיל משה ואזל לפסוק ואתה הרם את מטך קודם ואת טול ית חוטרך וראוי שם אזיל משה שהוא לשון ציווי דא ואזל משה לפסוק וי"א שהוא לשן עבר ואין זה נכון כי אין להפריד פסוקי ויסע ויבא ויט כ"כ זה מזה כי שם המפורש יוצא משלשתן, וראיתי קורין אותם לכבודם בקול רם בניגון באורך כמו הדברות, ארבע כיתין אומ' אותו לפסוק ה' איש מלחמה קודם שיתרגם ה' מרי נצחן, ימא וארעא אומ' אותו לפסוק נטית ימינך ותרגום המקר' בסוף המליצה, ארבע לילון אומ' אותו לפסוק ה' ימלוך לעולם ועד ותרגום המקר' בסוף המליצה. לשמיני של פסח ספק שביעי י"א אתה הראת שהוא קדמון מאד, והנכון לומר בפעולת ר' יוסף טוב עלם אנעים לקלס, גם ביום זה אין אופן קבוע, זולת:
6
ז׳אמנם פסו מעדני, את השם הנכבד והנורא, (כבראיתיו ניסים), ימין ה' רוממה, ויושע (מרום) איום אום אני חומה, ופה בטרוייש אינם רגילים לומר אימת נוראותיך. ובשני ימים האחרונים המערבים ידועים לכל, ויושע ה' אום למושעות ופסח אמונים שיר, וליל אחרון ויושע אדון איומה וכו' ויושע זכים הוד וגו'.
7
ח׳ולעצרת:
8
ט׳ליל ראשון אנכי אחת דבר וכו' ואז מראשון בדור וכו' שמדבר יותר ממתן תורה, לליל שני וירד אביר יעקב תו' יום הביכורים ומפני הקרבת ביכורים היה נר' לומרו בלילה ראשונה, אמנם אז מראשון מפר' הטב סדר מתן תורה ומתחיל אז מראשון שברא עולמו בחר לו סיני כדמפורש בהגדה, יום ראשון קבוע הכל, יוצר, אופן וזולת, אדון אימנני וכל הסדר, אורח חיים, ויקם עדות ביעקב, אלוף המסובל בהוד, ואומ' בו רות כי יום ראשון עיקר וכן מנהגינו, ס"ת כמבואר לעיל, אפילו כל נימי רשות לתרגום שיש בו תלת כל תלתאין ותרג' בירחא תליתאה, אציתו למימרי רשות לדברות ואין קפידא למנהג שהמסיים קור' חובת היום אם השליש' קורא הדברות או הרביעי המסיים אותה פרשה, וכן להמנהג שהמפטיר קורא חובת היום אין קפידא אם הרביעי קורא הדברות והחמיש' מסיים גמור. ליום שני מלאכת רבי יוסף טוב עלם, אות ומופת קדשת, אופן:
9
י׳יריעו כל בני אלהים, זולת:
10
י״אאור ישראל וקדושו, אמרותיו אמרות טהורות, שהופעת משחקים, יונת אלם התעוררי, וירד אביר לבאר. ומן האזהרות טוב לומר ביום ראשון אמת יהגה חכי לכבוד רבי אליהו הזקן וכל מצות מפורשות בו היטיב בפעולה נאה, ואמנם אזהרות ראשית קדמון יותר ושמעתי כי גם בו נרמזות כל המצות, וי"א אותו ביום ראשון ובשני אמת יהגה חכי מפני טורח ציבור שהאריכו בדברות ביום ראשון.
11
י״בלסוכות:
12
י״גלט' ימי החג אזכיר תחילה העיקר, ואבאר סדר ההושענות הקבועות לז' ימי החג דבר יום ביומו כאשר נהגו אבותינו ע"ה מקדם. בימים קדמונים היו רגילים לומ' בז' ימי החג ההושענות הקבועות עתה להושענא רבה אחת מהנה ליום אחת מהנה ליום ובהו' רבה היו חוזרי' ואומ' את' כולנה, ועכשיו בזמן הזה נהגו ליום הראשון למענך נערץ בסוד קדושי' רבה ברוך ומבורך שכתוב היום חמשה עשר פתחיך אסובבה, ליום שני אל נערץ ברוך אום מיוחדת, בימי ח"ה אומן בן שלש שני' וכו', אב בן שלש שני', איתן האזרחי אחת מהנה ליום, ואין מקודמת ומאוחרת בהם גם איתן הנזרק ראויה תחת אחת מהם, כהו' אילם בלוד, אב המון, פעם זו ופעם זו וחוזרת חלילה לכל ששת ימי החג. בשבת של ח"ה לעולם אום נצורה כבבת, כהו' טמון גומא חתי' בו טוב עלם, אנא יחיד נצור כבבת נרמז בה יוסף.
13
י״דבהושענא רבה אומ' ז' הושענות:
14
ט״ואערוך שועי, אל למושעות, אדון המושיע, אדם ובהמה, אדמה מארר, אבן שתיה, תתננו, וכנגדן נתקנו ז' הושענ' אחרות שהם במקום ההושענות, אדון אנה אזון, תעינו כשה אובד, למען תמים טוב וסלח, אני אמרתי, תענה אמונים, אז כעיני עבדים ואחריהם קול מבשר וזהו תן חלק לשבעה וגם לשמונה, ואין אומ' לא אלים ולא אב המון כי אלה נתקנו במקומן ולא שנה איש סדר הושענות הללו, והנה אמת ונכון הוא כי יש סיבוב והוצאת ס"ת בקריאת הושענו' של ז' ימי החג, וזה הסדר הישר והנכון:
15
ט״זנהגו להוציא בכל יום ס"ת אחד ובהו' רבא כל ספר תורה שבארון הקודש, וכתוב שיש זקינים רגילים לשאת אותן לכבוד התורה, ומנהג אבותינו תורה היא, וזהו המנהג הישר שלנו ואם נהגו אנשים בזה מנהגים אחרים אין לפוסלם, ומנהג הוא בין בהושענא רבה בין בשאר הימים כי החזון עומד במקום תפלתו ופניו כלפי מזרח והס"ת לפניו ואומ' הושענ' כו' עד למענך דורשינו וכן הקהל ואח"כ אומ'. דבר יום ביומו מן ההושענו' וכהושעת', ובכל יום מסבבים פעם אחת בעוד שאומר' ההושענות כולה ואח"כ אומ' הכהושעתה בלא סיבוב כלל, ובהוש' רבה מסבבים ז"פ בז' הושענות ראשונות כנגד ז"פ שסיבבו יריחו ואחרי כן כל הנשארים בלא סיבוב כלל, ולעולם בין בהוש' רבה בין בשאר ימים מעמידים הס"ת על המגדל בעוד שמסבבין ואח"כ מביאים לפני ארון הקודש וגומרים כל הנותר ואח"כ מחזירים הספר תורה למקומו, קדיש שלם, ובשבת אין מסבבים כלל אלא מעמידין הס"ת לפני החזון ואומר הראוי ליום, הרי לך סדר הסיבוב מבואר יפה ע"פ המנהג ומפני הזקנה אני אומר ההושענות בלא סיבוב ומסבב אני בסופה. ועתה אבאר לך סדר קרובץ של ט' ימי החג ובכללם אזכיר המעריבים.
16
י״זליל ראשון אתנה צדקות*הג"ה:אמנם נהוג רוב העולם לומר אוחזי בידם ארבעה מינים וטועני נטעי צמחות. עכ"ל הג"ה. אל בעמי שנתבאר בו יפה עניין הסוכה וחובתה על פי המקראות מלאכת רבי שמחה ממליאון. ליל שני אתן איומתך סודרת, ואתן רוממות. לילות אחרונות:
17
י״ח*הג"ה ועתה לא נהגו כן אלא אומ' ליל אחרון את יום השמיני והתוספת מה אהבתי עכ"ל. ליל ראשון אעניד לך וכו' ליל ב' (נאור ואדיר) [אדיר ונאור] וכו' יסוד ר"ת והחליל מה אהבתי. יום ראשון אכתיר שכתוב בו גרתי ארבע, אימתי מחיל כפור לפי שיצאו מיום כפור, יום שני אאמיץ, ארחץ בנקיון כפות, וכשחל יום ראשון סוכת בשבת נהגו להחליף היוצרות אכתיר בשני ואאמיץ בראשון כי נטילת מינים לא נזכרה בה כ"כ. אך אימתי מחיל כפור אין צריך להחליף כי גם לא נזכרו כ"כ ד' מינים, וכיוצא כזה ביארנו למעלה במערבי ר"ה לדברי האומר להחליף המערבים כשחל ר"ה בשבת, ומי' כבר פי' שם דאין צריך. הזולת לב' הימים אנא הושיע נא וכו', ואין אופנים קבועים לט ימי החג.
18
י״טלהושענא רבה:
19
כ׳פסוקי דזמרה של שבת גם מזמור שיר ליום השבת אך לא מזמור לתודה, נשמת, קדיש וברכו בניגון י"ט ואין אומ' והחיות ישוררו, יוצר ומוסף כשאר ימי החג רק שאומרים כתר למוסף*והרר"ן כתב שאומ' ליוצר קדושה של חול ובמוסך כתר וכן עמא דבר, עכ"ל המחכים. גם אדיר אדירנו ומסיים תפלתו כשאר ימי ח"ה, יעלה ויבא בעבודה וגו'. הלל, ס"ת, ועל הכל בהליכת ס"ת, קדיש אחר קריאת התורה, תהלה ומוסף וקרבן היום, (היום תאמצנו) וטעות לומר היום תאמצנו,*וכתב במ' ועתה נהגו לומ' היום תחתמנו עכ"ל, הג"ה. ואין פותחים השערים כלל רק בפותח וסוגר לצורך קריאת התורה, ואחר ההושענות אומר ז"פ ה' הוא האלהים בכונת הלב ואחר כך שמע ישר' ה' אלהינו ה' אחד פעם אחת, קדיש שלם, אין כאלהינו, קדיש לנער.
20
כ״אלשמיני עצרת אומר' אום כאישון נוצרת ואין רגילי' לומ' אחות אשר לך כספת, ואומ' בו קהלת ולא בשבת*אמנם נהגו העם לאומרו בשבת עכ"ל. של חול המ' כמו שפי' בסדר י"ט ימי פסח; הגשם למוסף, הזולת יום גאלתי נפשי.
21
כ״בלשמחת תורה:
22
כ״גמורי אבי זצ"ל היה אומר אשמעה ברכה, אז בקשוב עניו, ופעמים היו מניחם לפי שאין בהם לשון צח. ויום גאלתי נפשי ראוי גם ליום זה. מפסיק קודם קריאת התורה לקנות המצות ולדעת מי חתן תורה ומי חתן בראשית. ואומ' החזון אתה הראת וגו' עד כי מציון וגו' ומוציאין ס"ת, ולפני הארון הקודש יאמר ידידי אל וגו' גדלו וגו ומוליכ' הס"ת על הבימה, על הכל, וקורין בתורה בוזאת הברכה עד מעונה אלהי קדם, ואם ירבו העולם, חוזרי' מה שקור' ג' פסוקים קרוב לתחלת הסדר וקורין, כך יעשו כמה פעמים עד שיעלו כלם מלבד ד' גברי:
23
כ״דחתן תורה וחתן בראשית ומסיים ומפטיר, והחתן תורה מתחיל לקרות מעונה אלהי קדם ומסיים, סדר השאר ידוע על פי הסדר הכתוב לעיל. וטרם שיקרא החתן תורה יאמר החזון מושך חסד ליודעיו ואחריו מפז עלה ויעמדו כל הקהל, ואחרי קרות החתן תורה יאמר החזון מקדים וראש לקוראים וכל הסדר ידוע, אחר ההפטרה תהלה ואח"כ מעמידים ספרי תורות על המגדול ואומ' החזון אשר בגלל אבות, אשריך הר העברים, אשריכם ישראל, מי עלה למרום, שמחו אהובים, אגיל ואשמח, וחוזר הס"ת לפני הארון ואומ' בו מעייני, יהללו וגו' קדיש קצר, מוסף, וכל הסדר כדאתמול מלבד קרובץ וגשם.
24
כ״הלשבת בראשות:
25
כ״ויוצר ישבחונך ואופן ה' רמה ידך מיסוד רבי יצחק אשר יסד ישבחונך. תמו סדר קרובוץ ימים טובים. שבח לרוכב בערבים.
26
כ״זכשמזכירים תענית שני וחמישי ושני שלאחר סכות ופסח טוב לדחוק להפיס בעלי בתים בברכה לפרוע צדקה בתענית למתענה דאיגרא דתעניתא צדקה, ויותר למי שאינו מתענה לכפרה כי מנהג אבותינו תורה היא ולא תקנו על חנם, ואין לדחוק כ"כ רק לפי המנהג, וצריך לקהל לקבל חרם להיות תענית ציבור לכל הפחות ג' בתורה שחרית וערבית, וש"צ אומ' בהם ענינו שחרית ומנחה גם כי אין הטעם מבואר למה הוקבעו, ודין קריאת התורה בהם כמו בשאר תעניות, והתעניות הללו מתחילים ביום ב' ראשון אחר ר"ח מרחשון ואייר. לחנוכה:
27
כ״חשבת ראשונה הכל קבוע, יוצר, אופן, וזולת:
28
כ״טאודך כי נפחת בי וכו', בשניה אחווכם שמעתי, אופן:
29
ל׳מלא כל הארץ כבודו ואם ירצה אופן אחר, ומאורה שניה ראיתי יהגה חכי פלאי מלכי וזולת אין צור חלף. ונר חנוכה רגילתינו להדליקה בבית הכנסת בערב שבת קודם תפילת המנחה. מנהג טוב בעיני לחזון להזכיר לפני מעריב ר"ח בליל ראשון גם בליל שני אם הוא ב' ימים. גם מנהג טוב בעיני לחזון להזכיר תקופה ושאלה לקהל. ויש מקומות שמניחים נר בכותלי בית הכנסת לשאלה כמו היכיר לתינוקות בליל פסח, ובשאלת מטר אומ' ותן טל ומטר כי הטל אינו בטל לעולם גם הוא בחורף.
30
ל״אבפורים אומרים בלילה אחר המגלה ואתה קדוש וכן בט' באב אחר איכה כי בשני פרקי' הללו לא נשתייר שריד ופליט משונאיה' של ישראל לולי הקב"ה יושב תהלותם, ואם חל פורים במוצאי שבת יאמר גם ויהי נועם עם ואתה קדוש אחר המגילה. בשחרית סדר תפלה ביום כשאר ימות החול רק שיאמר ויאהב אומן בתפלת י"ח כמו שסדור ברוב מחזורים, תוך כל ברכה וברכה יאמר חרוזה אחת כמו ויאהב אומן עד באלף המגן וחותם בא"י מגן אברהם, ואומ' אתה גבור עד מצמיח ישועה ויאמר המלך בכס יה וכו' וחותם בברכה מחיה המתים, וקדושה דחול, וגומ' כל הסדר לפניו ומיד אחר ותכריך יחומיו שת זדים מכניע יאמר אזרח בט חוץ ולא יחתום בברכת שובר אויבים עד אחר ראשי קומותיו לקצור לאחר לכונן עיר דוד וחותם ברכ' בונה ירושלים ואומ' ברכת את צמח כולה וברכת שמע קולינו בלא חתימה ומתחיל בקרובץ. או נלך בדרך זו לאחר במעוז ומבטח חותם ברכת משען ומבטח לצדיקים ואומ' ברכה בונה ירושלים כולה וברכת את צמח בלא חתימה ואז לכונן עיר דוד בברכת את צמח דוד ואין כאן קפידא כי בנין ירושלים וצמח דוד ענין אחד הוא. וגומ' סדר י"ח ברכות, קריאת התורה, ואין אומ' יהללו להצניע ס"ת עד לאחר קריאת המגלה, תהלה, ובא לציון בלא למנצח רק יאמר שיר מזמור.
31
ל״בלפרשיות. מתחלה היו קובעים היוצרות לפרשיות שמדברים מענין היצירה ולא מענין היום ואח"כ נקבעו יוצרות שמדברים מענין היום ולא מענין היצירה כלל לא בתחלה ולא בסוף, ועל כן נכון לומר אור עולם באוצר חיים וכל היוצר הראוי לפני שיתחיל ברכת יוצר אור ובורא חושך ולא להתחיל הברכה תחלה כמו שנהגו רבי' לפי שהיוצר נחשב הפסקה אחרי שאינו מדבר מעניינו של יום, ואף כי יש אור עולם נתקן לפי היוצרות שלא יחשב היוצר להפסקה, מ"מ ראוי להניח הספק ולתפוס הוודאי ולעשות כאשר בארנו לומר אור עולם והיוצר לפני הברכה, גם כן היה נוהג מ"ו אבי ז"ל.
32
ל״גהאופנים לפרשת שקלים:
33
ל״דלבעל התפארת ולשאר הפרשיות. ולשבת הגדול אין אופנים קבועים דלאותם אופנים שיש בהם מו' אבי אינו אומ' (שיש) [שאין] בהם צחות לשון והאופנים אחרים נבונים מהם. הזולתים:
34
ל״הלפר' שקלים אסירים כיצאו ביד רמה, לפר' זכור אערוך לך ואצפה, לפר' פר' אדומה אריות הדיחו שה פזורה, לפרשת החודש אמהות עת נכבשה לשבת הגדול אז כאירסת בתולה או להיפך אז כאירסת לפר' החדש, אמהות לשבת הגדול.
35
ל״והפרקים אומ' אותו אחר פסח לכל שבת הקיץ, ומתחילם לאומרם בשבת ראשון שלאחר ימי הפסח, ואין אומרי' אותם לא בשבת של פסח ולא בשבת של עצרת כמו שאין דורשין בי"ט והסימן של נפ"ש נשא, פנחס, שופטים, פעמים הוא לתחלת הפרקים ופעמים הוא לסיומם לפי חילוק הפרשיות וחיבורן.
36
ל״זחדש אב מזכירי' אותו בשבת שלפניו כשאר חדשים כי לא נאמר עליו פסוק במספר ירחים אל יבא [איוב ג', ו'.] אך איוב מקלל היום שנולד בו, גם כן היה נוהג מו' אבי זצ"ל להזכירו כשאר חדשים, ט' באב משפטים וחקים מבוארים למעלה באורך איש איש על דגלו חונה, ועודני מוסיף עתה לפרש בו, כי לעולם בין בערבית בין בשחרית בין במוצאי שבת אומ' נחם בבונה ירושלים ולא רחם כי הוא אבילות ישנה.
37
ל״חליום נישואין, גם בחול אומ' נשמת, קדיש וברכו בניגון י"ט אייחד שם כו' שמים מספרים בתחילתו וסופו בשבת אומ' ששת ימים מלאכתו עשה וכו'. בחול אין אומ' אופן מפני טורח ציבור רק והחיות ישוררו, בשבת אומ' אותו אופן עם והחיות [גם אין אומ' מה שכתוב במחזורים בסוף האופן והאופנים וחיות, הקד' פ' גם אין אומ' והחיות ישוררו וחיות הקדש כו' אל' מדלגים לעומתם משבחים ואומרים כי בכל מקום שאומרי' בו והחיות בין בחול ובין בשבת אומ' זולת כי לא שייך כלל על חתן], בחול מקצרי'*ואומ' הרר"ן וז"ל שחרית כשבא חתן לבית הכנסת בחול אין מוסיפין בשבילו על הג' בקריאת התורה ואעג"ב שנעשה כרגל ה"מ בדברים שבגופו כגון שבעת ימי אבילות שנוהג במות אביו או אמו אבל לצבור לא לעבור על תקנת חכמי' שאמרו אין מוסיפין בחול בקריאת התורה יותר משלשה, ואפשר שאם קראו ג' כבר שיוכל החתן לקרו' רביעי כמו ברגל וזהו בגופו כמו ברגל אבל יותר מחמישי לא יוכל ברגל ואח' מרגל לא עבדינן ליה, עכ"ל. ובשבת (מקצרי') מאריכים, והחזן עומד לס"ת אחר לוי בין בחול בין בשבת ואומר החזון מרשות שוכן עד וקדוש מרשות שארית עם קדוש, ויקרא החתן בתורה ואם רוצה לכבד את החתן אומ' מושב יחידים ביתה אחר הרשות, ואם החתן כהן הוא מיד אחר ותנו כבוד לתורה אומר החזון רשות כולו ואומ' אחריו כהן קרב עמוד וכו' ברוך שנתן תורה ואם אין כהן בבית הכנסת והחתן ישראל הוא יקראנו החזון במקום כהן, לאחר שקרא החתן פרשה שלו ילך לו למקומו ולא יברכנו החזון עד אחר שאמר כל השירים יברך יי חתן וכלה יה בשר שר צבאיך כו'.
38
ל״טהנה תם ונשלם פרק אחרון, ואם ימצא בו חסרון, ממשפטיו וחוקותיו, ומדבריו ועידותיו, אל יתמה על החפץ, בזה לבי חפץ, הכל מבואר למעלה, בלי ספק וגימגום ומעליהן איש איש על דגלו, במקומו הראויי' לו, וברוך צורי, אשר עזרני, ועד הלום הביאני, וזכיני להבין אמרי עתיק יומין, המשיב דברים נכוחים, שפתים ישק, ועל פיהו ישק, כל העם, באמרי נועם, עדות כן יוסף שמו, בראשית הדברים נזכר שמו, כסאו וממלאכתו נגמרה, ערוכה בכל ושמורה, הצור ישמרנו ויחיינו לעד לדור דורים.
39
מ׳יהי לבי תמים בחוקך למען לא אבוש ואשמרה תורתך תמיד לעולם ועד הדרכני בנתיב מצותיך כי בו חפצתי דרך שקר הסר ממני ותורתך חנני העבר עיני מראות שוא בדרכך חייני חזק אמן אמן סלה. מאיר צבי וויס.
40