סדר טרוייש ט׳Seder Troyes 9

א׳ימים הנוראים בכללן ר"ה וי"ה ועשרת ימי תשובה; אעתיק סדר סליחות לבד וסדר קרובוץ ותפלות לבד. מנהג הוא ברוב מקומות כשחל ר"ה ביום ה' או ביום ו' עומדים לסליחות טרם יאיר היום ממוצאי שבת שלפניו, וכשחל ר"ה ביום ב' או ביום ג' עומדים לסליחות ממוצאי שבת שלפני פניו וכן בכל יום עד מוצאי יום הכפו' חוץ מב' ימים הכסא ושבתות. בבא אדם אל אהל מועד יתחיל שומע תפלה וגו' (תהלים ס"ה ג'), יבא כל בשר להשתחוות לפניך ה' (ישעיה ס"ו כ"ג), לפניך ה' וגו' וכאן ראוי לומר הי"ג השתחויות שכתב דוד בספר תהלים כנגד י"ג פרצות שנעשו בחיל, והנה לפניך ע"פ הסדר שהם בספר תהלים ואני ברוב חסדך אבוא ביתך אשתחוה וגו' (תהלים ה' ח'), זכרו וישובו אל ה' כל אפסי ארץ וישתחוו לפניך כל משפחות וגו', אכלו וישתחוו לך כל דשני ארץ לפניו יכרעו כל יורדי עפר וגו' (שם כ"ב כ"ח, ל'), הבו לה' כבוד שמו והשתחוו וגו' (שם כ"ט ב'), כל הארץ ישתחוה לך ויזמרו לך זמרו שמך סלה (שם ס"ו ד'), כל גוים אשר עשית יבאו וישתחוו וגו' (שם פ"ו ט'), בואו נשתחוו ונכרעה ונברכה לפני וגו', השתחוו לה' בהדרת קודש חילו וגו' (שם צ"ו ט'), יבושו כל עובדי פסל המתהללים באלילים השתחוו לה' כל הארץ, רוממו ה' ד' והשתחוו להר קדשו וגו' (שם צ"ט), נבואה למשכנותיו ונשתחוה וגו' (שם קל"ב ז'), אשתחוה אל היכל קדשך וגו' (שם קל"ה ב'), נשלמו י"ג ההשתחויות וראוים הן לומר בכל יום אחר ג' פסוקים ראשוני וגם אותו שתיקן פסוקי שומע תפלה כתב י"ג פסוקין כנגדן ומנה בהשתחויות שומע תפלה לפי שכתוב בו יבואו, גם כן מנה יבא כל בשר להשתחות לפני ה' והוא סוף פסוק והיה מידי חדש בחדשו, גם מנה לפניך יי אלהינו ואינו פסוק בלי מקום, גם מנה בואו שעריו בתודה וגו' (תהלים ק' ד'), לכו נרננה וגו' נבא בגבורות (שם ע"א ט"ז) אין בהם פסוקי השתחויות ישרות יותר משבעה ושמונה. לאחר שהשלים הי"ג השתחויות אומ' לכו נרננה וגו' בואו שעריו וגו' נודה, נבא בגבורות, נקדמה, נהללה, ותיטב ליי, כי גדול אתה, כי אל גדול, כי גדול הש' וכו' וי"ב פסוקי'. ולעולם אחר סליחה ופזמון אומ' אל מלך יושב וגו' ולפניהם אומ' הטה אלהי אזנך וגו' ואלהינו ואלהי אבותינו, וזה הסדר נכון:

ב׳מתחיל פתיחה ואחריה פזמון, סליחה ופזמון ועת לקצר ועת להאריך, לכל הפחות אומרים י"ג מדות. והמרב' בפזמוני' הרי זה משובח, כי הלשון צח מאד מר' יהודה מקשטיליא או מאבן עזרא או מן משה, ובסליחות ובפזמוני' היה עיקר, ובחרוזות גבירול, ובאהבות קשטל"י, ובאופנים אבן עזרא; לאחר שהאריך כרצונו יאמר תוכחה ואח"כ עקדה לפני הזכרונות - לשון נופל על הלשון זכור ברית אברהם ועקדת יצחק וגו' - ואחרי הזכרונות חטאנו צורינו, וידוי ג"פ, קדיש בלא תתקבל.

ג׳פתיחות:

ד׳ה' אלהי צבאות יושב הכרובים ראויה לאומרה בכל יום, איך אפתח מנהג לאומרו בין כסא לעשור, נורא בעליונים לליל כפורים, אני ברוב חסדך גם היא ראויה בפתיחה, בלבב בר פזמון הוא ופתיחה לשחרית יום כפור, ואחר כל פתיחה יאמר כי על רחמיך, אל ארך אפים וכל הסדר. תוכחות:

ה׳יצרי ראשית צרי, אל בית המלך, שני חיי, יצו האל אויל המתעה, אנקת אסיר, שוכני בתי חומר, יחידה עקיבך, מנויה וגמורה, הנשמה לך, הן יצורי פיתני, יצרי מאד הריעת, אין מלה בלשוני, אל היכל צבא רומה, יעזוב רשע נתיבתו, להודות באתי.

ו׳עקידות:

ז׳אמונים בני מאמינים, אהבת עזוז ותוקף חבה, ה' אורי וישעי, תומת צורים, אם אפס רובע הקן, אברם הוא אברהם, אז בהר המור, אל הר המוריה, שמך נורא הרביעית קדש, את הברית לנעילה. זכרונות:

ח׳אבדנו אשמתנו, אדון רב העליליה, וי"א אדוני האדונים יה איום, במקום זכרונות; חטאנו:

ט׳אודה על פשעי, אז קשתי וחרבי, אשמו' אליך עוזו יסוד ר"ת ז"ל; יושב בגבהי, אלה אזכרה, אבותי ברבת ריבם, אלהים ממכון שבתך, ליום כפור:

י׳אביע כתם עוני, אותך אדרוש. לליל כפור:

י״א(אבל זרענו) ראוי לומר בכל יום בוידוי אבל אנחנו חטאנו. סליחות ופזמונים לילה:

י״בישן אל תרדם, יומם עינינו תלויות, עבד לילו, חרדתי ופחדתי, באשמורת הבקר. פזמוני יום לפני זכרונות:

י״גבאשמורת הבוקר, חוקר הכל וסוקר, שחר קמתי להודות, שחר קמתי וגם נכלמתי בניגון אנקת אסיר, שופט כל הארץ, גם אלה נכונים לשחרית יום הכפור, ראש אשמור אקרא, אין מי יקרא בצדק י"א אותה לפני ר"ה לפי שיש בה שוקדים היום בצום, הורית דרך תשובה, את ה' בהמצאו, אשתחוה אל היכל קדשך ראויות בן כסא לעשור. לעולם ערב י"ה מנהג לקצר בסליחות ופזמונים ואין אומ' רק הי"ג מדות עם תוכחה ועקידה זכרונות וחטאנו, ורגילות הוא לומ' אלה אזכרה, וידוי פעם אחת, ולאחריו מיד משיח צדקך וידלגו אשמנו, תנוח צרות עד סוף העניות, וטרם יאמר קדיש ישבו החזון והקהל ואומ' החזון מחי ומסי עד גמירה בשביה וחוזר החזון ואמ' מרן דבשמיא עד דלא נהדר ריקם מקדמך ואומ' יחד תפלה תקח עד לפני תיכנס מדת הרחמים, מכניסי רחמים, משמיעי תפלה, מכניסי דמעה, הזכירו עד למשל ולשנינה, מהר ענינו עד משיח צדקך ועמך, מתרצה ברחמי' מתרצה בתפלה, שומר ישראל, שומר גוי קדוש, שומר גוי אחד, אבינו מלכנו חננו וכו' עד והושיענו קדיש שלם. לליל כפור אומ' בית יעקב. לכו נרננה, בואו שעריו, נודה, נבוא בגבורות, נקדמה, נהללה, ותיטב ליי, לך ה' הגדולה, דרשו ה' ועוזו, התהללו בשם קדשו, לא בחסד, דלתיך דפקנו, מלפניך וכל ג' אלה אינם פסוקי', שומע תפלה, יבא כל בשר לפניך, הי"ג השתחויות, וחוז' לומ' הפסוקים בשלא אמר כי גדול אתה, כי אל גדול, גדול ה' והולך וגו' הפסוקים, לך ה' הצדקה ולא יאמר לא בחסד דפקנו דלתיך, מלפניך, כי כבר אמרם, אלהינו בושנו ונכלמנו, (אלהינו ואלהי אבותינו) פתיחה נורא בעליונים, ויאמר מן הפסוקים כרצונו ובאיזה מקום שירצה ופזמון יוצר עם אביון. סליחה:

י״דאתה חלקי, בליל כפור ועשור, דרכך אלהינו, ויכליל בו מקצת הי"ג מדות אם ירצה אל כפים נשא, ללכת אל בית הנאהב' פזמון שכתוב בו בערב היא באה ובבקר היא שבה וחתום בו אברם, פזמון אחר מקשטליין:

ט״ומשתחוים להדרת קדש ומוסיפים להתחיל ישראל משתחוים לקיים חתימת יהודה, אחר גמר הי"ג מדות יפסוק ישראל אב לרחם, יצוה אל חסדו ואם ירצה יאמר אדון דין אם ידוקדק, ואם עת לקצר יאמ' תוכחה האל או שוכני בתי חומר. עקידה:

ט״זאהבת עוז' או אם אפס רובע הקן. זכרונות:

י״זאשמתינו או אבינו חטאנו, אותך אדרוש וידוי וגומר תפלתו. תקנתי לליל כפור סליחות ופזמונים הראוים, אבל לתפלת י"ה שחרית מוסף מנחה ונעילה הכל תלוי ברצון החזון. ואמנם אזכיר את הראויות ליום לפי העת, הי"ג מדות יאמר מאחד או' ב' או מג' או מד' סליחות אם ירצה לפי העת אם עת לקצר או עת להאריך. לשחרית בלבב בר לפתיחה, אני ברוב חסדך או איך אשא ראש, לשחרית גם למוסף שופט כל הארץ, שחר קמתי וגם נכלמתי בניגון אנקת אסיר, יה רום ותחת קונה, מכאן ואילך ראויות הן לכל תפלות כל שיש בה הזכרת תענית ויאמר תחרות רוג' דובר, יום כפורי' זה, אשר לו ים וחרבה, אפסו אשים יערב חין ערכנו אפס מזיח, יה איום; לזכרונות:

י״חאשמתינו, אודה עלי פשעי. למוסף:

י״טיוספים שרי קדש, אם יום שבת וכפור שתיהן לשבת וכפור' אשפוך שיחי, אל דביר קדשך, יערב מיעוט דמי. כתוב בסופה אשר עבר על פניו ויקרא, ואומ' אחריה אזכרה אלהים ואהמיה, כשהיא עת לקצר אדוני האדונים. לזכרונות:

כ׳אשמתינו; יושב בגבהי מרומים לחטאנו. למנחה פתיחה:

כ״אאיככה אפצה פה, קראתי מצרה שיש בה אולי אכפרה פניו במנחה, תוכיחות, עקידות, זכרונות, אשמתינו, אבותי כרכת ריבם לחטאנו, וטרם יכלול י"ג מדות בב' סליחות או בג' או בד' הכל לפי העת. לנעילה רוב קביעות אחר היום, ירצה צום עמך, לך ה' צדקה תלבושת יום יום ידרשון, בנשף קדמתי, יושב משמים, ואם ירצה לקצר יכלול י"ג מדות בהיום יפנה תוכיחה:

כ״באל היכל. עקידה:

כ״גאת הברית שיש בה בתפלה רבועה, זכרונות:

כ״דאדון רב העלילה, חטאנו:

כ״האלה אזכרה, ועת לקצר היא מפני חולים ויולדות תינוקות מניקות ועוברות מפני טורח ציבור, וכל אדם לא יהיה באוהל מועד אם אינו יודע ספר ורגיל ובקי לברר את הראויות לפי ידיעתו ולא לקבוע חובה לומ' אילו ולא אילו אם לא שהן קבעו לאותה תפלה.

כ״וסדר קרובץ ותפלות לר"ה:

כ״זליל ראשון למעריב:

כ״חאמוני נבונים, ליל שני מלך אמיץ כח, וכשחל ר"ה בשבת יש מחליפין לפי שיש באמוני נבונים היו' תק' ונ' דאיצטריך כי אין אומ' בשבת רק ב' חרוזות ראשונות ואף כי אומ' בתקעם בירח איתנים אין לחוש כיון שאי' מזכי' תקיעה בהדיא על יום זה שהוא שבת כי תוקעים ביום ב' שהוא ירח איתנים, גם אין לחוש במה שאומ' הריעו לפני מלככם כי כמו כתוב במלך אמיץ כח:

כ״טבתקוע שופר אנוהו בחילה. יום ראשון בשחרית:

ל׳נשמת, קדיש וברכו בניגון י"ט וכן בליל כפור וביומו, כי ר"ה וי"ה חשובים כרגלים, אבל לא כ"כ בהרמת קול, מלך אזור גבורה, כבודו אהל, אומ' מיד והאופנים כי שהוא מדבר מעניינו של יום שיש בו ברעש גדול וכן בי"ה, ואין אומ' באילו הימים והחיות ישוררו אלא בימים שהאופנים לשירה כאופני הרגלים וכיוצא בהם. פותחים שערים, ארעד ואפחד, את חיל, אל נע תעיר ותריע, אדרת ממלכה, וי"א עוד אחנן, שמדבר מיום הדין, אעפ"י שחוזרי' ואומ' אותו למוסף, שאין לו דוגמ' יום שני אם לא שיאמרו שבתי וראתי ואינו נכון, אם אשר בצדק ואין לו דוגמ' בשאר תפלות, הסכת וי"א הסכת קודם אם אשר בצדק, אאפיד, מלך עליון אל דר במרום, אדירי איומה, ואומ' החזן והקהל בכל חרוזה יי' מלך וגו', לאל עורך דין, מלך במשפט, אחד קדוש שמדבר בקדושה יותר מאד מאד, כי מקדישך, האוחז, התכן, ובכן תן פחדך, ויאתיו, א"מ אם אינו שבת, ואח"כ נועלין השערים, קדיש שלם. מזכירין בברכות של אחר הפטרה כי אתה אלהים אמת ואם שבת מזכיר שבת, ותוקעין ל' קולות, ואח"כ אומ' אשרי העם יודעי תרועה, אשרי יושבי, תהלה. למוסף:

ל״אפותחים השערים אסתפף, אופז, אומץ אדירי כל חפץ, ישובון עמך לבצרון, אלהי צורי איחדו, מ"ע אמיץ כח, אוירי ערץ, את' בקרבנו, ונתנה תוקף, והחיות אשר הנה מרובעות, לכסא וכל הסדר רק שלא הרגילו העם לומ' התיכן ואמנם מו' אבי זצ"ל היה אומרה כי דינו גם למוסף כי עקרו נתקן ע"ש קרבן מוסף של ר"ה שכתוב ועשיתם וכל שאר הקרבנות כתוב בהן והקרבתם מפני שהקב"ה מתקן בריותיו ליום הדין וזהו שכתב בהתיכון הבוראם בריאה חדשה ולולי טורח ציבור היה מו' אבי מרגילו גם למוסף. תקיעות:

ל״באנסיכה מלכי, אשא דעי, וכשר"ה ביום ה' יש שמחליפין ואומ' ביום ראשון אהללה, אפחד, אנוסה, שלא להאריך ליום המחרת מפני ע"ש, וכן כשר"ה בשבת אומ' ביום ראשון אהללה, אפחד, אנוסה, שאין בהם שופר. ומזכירים במוסף ושני שעירים לכפר של ר"ה ושל ר"ח ואומ' היום תאמצינו, תברכנו, תגדלנו, תדרשנו לטובה, תכתבנו בספר חיים טובים, תשמע שועת', כהיום הזה וכו'. יום שני בשחרית:

ל״גמלך אמון מאמריך, שומרי מצות וכו', זכור דורשיך וכו' ברחמים תייקר וכו' וכן כולם כל אחד ואחד לבדו כי הם כסדר מלכיות זכרונות ושופרות, ולא ביחד כמו שמו מפארים, כבודו אהל והאופנים ואין אומ' והחיות, פותחים השערים אתיתי לחננך, אמרתך צרופה, אדר והוד, כי ה' שופטינו, כי דין בג' שעות ראשונות והוא מרבי בנימין. אתן לפועלי צדק, מ"ע אמיץ המנושא, כל שנאני שחק והוא מרבי שמעון הגדול שיסד היוצר, לאל עורך דין, אשר מי יעשה, אחד קדוש וכל הסדר כדאתמול. למוסף פותחים השערים ויאמ' איככה אוכל וי"א איככה בראשון ואומ' ואסתופף בשני ואין רגילות כן, אגן הסהר מרבי בנימין, איתני תרשישים או אלפי שאננים, אבירי ארץ, אתה בקרבינו, אכן אתה אל מסתתר וי"א גם במוסף יום זה ונתנה תוקף, והחיות אשר הנה וגו' וכל הסדר כדאתמול, תקיעתות אהללה אלהי, אפחד, אנוסה. ומן הזכרת צום גדליה מצאתי בשם הר"ר יהודה ז"ל וז"ל היה קשה לי מפני מה אין מזכירין צום גדליה שהוא בחדש השביעי כמו שמזכירים צום הרביעי וצום החמישי וצום העשירי, לסוף נ"ל מפני יום כפור שאינן מניחים להזכיר צום גדליה, ועוד ט"א טוב שלא יטעו העם כשישמעו צום הרביעי ויסברו זיהו צום כפור ונפיק חורב' מיניה, מ"ר יהודה עכ"ל. ואמנם מורי אבי היה מזכירו גם מנהג ק"ק טרוייש להזכירו גם בשבת, אך שאין מזכירים חדש תשרי כשאר החדשים, ואולי הטעם לפי שהוא מכוסה כמו שנ' בכסא ליום חגינו, וכן התעניות של י' ימי התשובה. המתענה ב' ימים ר"ה מתענה גם בשבת של י' ימי התשובה להשלים הי' ימים כסדר, אבל בשבת שלפני ר"ה אין מנה' טוב להתענות, ובערב ר"ה יש מדרש לקבעו חובה, ויש שאין מתענין משום ובחוקתיהם לא תלכו, אבל בע"ש מתענין למאן דמצי לכוף נפשיה ולפעמים חובה הוא להשלים עשרת ימים.

ל״דערב י"ה מתפללין תפלת המנחה לפני אכילה שלא ישתכר ומתודים בלחש אחר עושה השלום וידוי זוטא אתה יודע וכו' על חטא וכו' על חטאים וכו' סקילה שריפה וכו', אך ש"צ מתפלל כסדר שאר ימי התשובה ולא יתודה שלא תקנו וידוי לחזון אלא תוך תפלה, א"מ אם לא שחל יום כפור בשבת, וילך לעשות סעודתו, וצריך להפסיק מבעוד יום כדי להוסיף מחול על הקודש. ליל כפור קודם ירד החזן לפני התיבה ראוי לכל ש"צ להתיר כל מכשלות ושגיונות מכל חרמות של ציבור כי אין התרה על המדיר גם לא כל החרם שבין אדם לחבירו וכן היה נוהג מורי אבי ז"ל, ואומרים ג"פ כל נדרי,^*וכת' הרר"ן פעם ראשונה בלחש כאדם שבא ליכנס להיכל לבקש פרס מאת המלך לזכר אותו ומדבר בחשאי דרך המאויים, ופעם שנית יגביה קולו מעט יותר מפעם הראשונה וכן בפעם ג' יגביה קולו יותר כדרך הרגיל מאד להיות לפני המלך ולבו גס בו בהקרבתו. אלא וטרם לכן יתעטף בטליתו בלא ברכה גם כת' וז"ל בכל נדרי כו' ודאיסרנא על נפשנא מיום כפורים שעבר עד יום כפורים הבא עלינו לטוב' כולהון דאיחרטנ' כו' ורבי אזריאל וכל זרעו ומהר"מ נ"ע היו מחזיקים סדר זה עיקר ופליג לר"ת שהיה מגיה מיום כפורים זה עד י"ה הבע"ל. (ודאסרנו על נפשנא לבסוף, ואין אומר דנדרנא כי הלשון ארוך על נפשנא כולהון דאיחרטנא בהון^*ולר"ת קש' לפירש מהו דאיחרטנו בהון ועוד למה היינו אומ' אותו ג"פ ועוד מהו ונסלח, ואומ' שר"ת היה דוחה קצת מהם, ומהר"ם נ"ע גער באחד שירד לפני התיבה וחפץ לומ' הסדר מר"ת. ועוד כתב המחכים טוב ויפה שאותו ש"צ אם יש בידו שום ספק שבועה ונדר שיתירו לו ג' אנשים קודם רדתו לפני התיבה ויהיה זכאי דלאו כל כמינו להתיר נדרו כדאמ' כל הנדרים אדם מיפר חוץ משל עצמו וזהו סדר הקדמוני' גם לומ' מיום כפורים שעבר כו' כדפ"ר ולכך או ג"פ כמו מותר לך שאומ' ג"פ. עכ"ל המחכים, הגה"ה. יהון כלהון שרן כו' כר"ת) לא נדרי עד לא שבועות והקהל עונין בקול רם ג' פעמ' ונסלח לכל עדת וכן החזון ואין אומ' ככתוב, וכל נדרי נתקן על פי' התלמוד ששנינו בפרק ד' נדרים... [קצת שורות נמחקו] ואומר החזן בקול רם שהחינו כי זמן ראוי להאמר ככל הימים. טובים, והנה הוא נתקן על הכוס כשאר י"ט דאיכא בירכתא אחריתא על כסא. ואין פותחים השערים כלל עד שיגיע לבית יעקב לכו ונלכה וגו'. ברכו ומעריב בניגון י"ט אך לא באורך, ובק"ש אומ' כל הקהל ברוך שם כבוד מלכותו בקול רם^*הגהה:

ל״הכדאית במדרש כשעלה משה רבינו למרום וראה שיר מלאכי השרת א"ל הקב"ה בחר באיזה שתרצה ובחר בשכמל"ו א"ל הקב"ה אל תאמרוהו בקול רם פן תנגפו אבל ביום כפורים שכל ישראל עומדים באימה וביראה מאימת הדין ואינם באין לשמוע שירים ונגונים אז תאמרוהו והיינו דיסד הפייט ליום אחד בשנה שת קריאתו, עכ"ל הג"ה. וכן למחרתו, אמת ואמונה ופרוס ואם שבת הוא יאמ' ושמרו בני ישראל, ומתפללים יחידים בלחש זכרנו, ובכן תן פחדך, אתה בחרתנו, יעלה ויבא, ואם שבת הוא מזכיר יום השבת הזה ויום הכפורים בשניהם, וגו' תפלתו אלהינו מחל לעונותינו, וכו' וקדשנו, רצה ומודים וכו' עד עושה השלום, ומתודים וידוי זוטא ווידוי רבה, אלהי עד שלא נוצרתי, ואח"כ פותח החזון בקול רם ויכלו אם שבת הוא ומגן אבות, אלהי' ואלהי אבותינו רצה נא במנוחתנו וחותם מקדש השבת ולא יזכיר כאן יום כפור^*אע"ג דבנעילה אינה באה אלא משום י"ה מזכירים שבת היינו טעם דיום שבת חיי' בד' תפלות ויש לנו להזכיר בכולו שבת ויה"כ אבל ברכה מעין שבע ליכה [חיובא] דמשום סכנה איתקון כדי להמתין בעלי מלאכה הלכך לא מזכירים בה י"ה. ע"כ המחכים. הגה"ה. כי אילמלי שבת אין ש"ץ יורד לפני התיבה ערבית, ואח"כ פותח שערים ויאמר חזון שומע תפלה עדיך כל בשר יבאו שכבר בנו אלא עדיו ואומ' סליחות ופזמונים ע"פ הסדר הכתוב לעיל, וידוי זוטא עד אתה יודע, אתה מבין, יהי רצון, וידוי רבה עד התורה הזאת, ועל כלם, ומאהבתך, ואם שבת אינו צריך להזכיר בו שבת, ודוד עבדך עד סוף העניות, קדיש שלם ועל' קדיש לנער, ואם הוא שבת יאמר במה מדליקין וקדיש לנער. תפלת שחרית:

ל״ונשמת, קדיש וברכו בניגון יו"ט אך לא באורך כ"כ ואין אומ' אחר האופן והחיות אלא והאופנים, ואין פותחים השערים עד שיתחיל החזון התפלה בקול רם וכן בכל התפלות, ואומ' קרובץ כפי סדר רוב המחזורים ולא אטרח לסדרם, אך אין אומ' רוממו הכתובים בקצת המחזורים. וכן ולך תעלה קדושה, נקדישך, האוחז, התיכן, האימן, ולפני הרהטים ראוי לומ' וכן מי לא יראוך מלך הגוים וגו' אבל באמצע אין אומ' ובכן מי לא, ובכן מי לא יראוך, וכן כולם ואו' מן הרהטים כרצונו וכו', וטוב למהר בקרובוץ ורהיטים בשחרית כדי להתחיל תפלת מוסף בשעת קודם ז' שעות ומחצה שהוא שעת תפלת המנחה ויצטרך להתפלל תפלת מנחה קודם תפלת מוסף, וגם כי צורך להאריך להזכיר ש"צ נוחי נפש קודם מוסף. והארכן יעריך בסליחות ופזמונים שיש בהם צחות לשון, וכן תן פחדך עד לפני ה' תטהרו, ומתחיל אל ארך אפים וכו' פסוקי דרחמים סליחות ופזמונים וראוי' לאמ' י"ג מדות, תוכחה, עקידה, זכרונות, חטאנו כמבואר לעיל בסדר סליחות ופזמונים, וידוי זוטא, אתה מבין ככל הסדר הכתוב בסדר ליל כפור, אך תיכף אחר ודוד עבדך אומ' וקדשנו ואם שבת הוא מזכיר, רצה ומודים וברכת כהנים ושים שלום וכו' אבינו מלכנו^*אבל אם הוא שבת אין אומ' אבינו מלכנו והטעם שר' עקיבא אומ' תחלה בתענית ציבור ואין גוזרין תענית צבור בשבת עכ"ל מחכים. אם אינו שבת, ואח"כ נועלין השער', קדיש שלם. סדר ס"ת כמבואר לעיל בפר' רביעי, ומזכיר' נוחי נפש, ויש שאין אומ' בברכת המפטיר כי אתה וכו' גם לא מלך מוחל וסולח כי מה טיבה של מחילה וסליחה אצל נביא ואמנם רגילתנו להזכר הכל כשאר החתימות שבר"ה ויו"ה, ואם הוא שבת מזכירו, וגם אומר יקום פורקן, תהלה, יהללו ומחזיר ס"ת למקומו.

ל״זתפלת מוסף:

ל״חקדיש קצר, תפלה בלחש זכרנו, מגן, ומחיה, ובכן, ובכן, אתה בחרתנו, מפני חטאינו, אלה' מחול לעונותינו רצה ומודים, וכו' ופותחים השערים. ברוך אתה, מסוד, ארעד ואפחד ובסוף אומ' חזקני ואמצני פן אישן המות, שושן עמק, וכל סדר הקרובוץ המסודרים ברוב מחזורים, אל ברוב עצות וכו' לבתר כי מקדישך, האוחז, ומן הרהיטים במקום שהניח בו ליוצר, אתה בחרתנו, ומפני חטאינו עד כהלכתן, עלינו לשבח, היה עם פיפיות, אוחילה, אתן תהלה אתה כוננת וכל הסדר עד ששון ושמחה, ימצאו, ומיד אשרי עין ראתה כל אלה עד עינוי נפש תהא כפרתנו, ואומ' מיד אל ארך אפים אתה ואומ' סליחות ופזמונים הראויות ליום וכרצונו י"ג מדות ואין אומ' קודם לכן שנת שנת וכל אותה מליצה כי אותה ברכה אינה בתלמוד, גם לא תנוח צרות ולא אמרנו נגזרנו, וי"א קודם לכן מחל לעונותינו עד תטהרו מיד אחר ועינוי נפש תהי כפרתנו ואז אומר אל ארך אפים, לקיים הסדר לאמר עלינו לשבח לכהלכתן ולהתחיל לומ' סליחות לתטהרו כמו ביוצר ובמנחה אבל לנעילה אומ' עלינו לשבח לתטהרו כי אין לו בה מקום; אחר סליחות ופזמונים כרצונו, ועל פי הסדר המבואר לעיל, זכרונות, חטאנו, מחה פשעינו, וידוי זוטא אתה מבין, וידוי רבא, סקילה שרפה, דוד עבדך, ומאהבתך וקדשנו, רצה ומודים, וברכת כהנים, שים שלום, היום תאמצנו וכו' בספר חיים וכו' עושה השלום ונועלין השערים, קדיש שלם, ואומ' כאן אין כאלהינו וקדיש לנער אם הוא שבת כאשר יתבאר. ס"ת כסדר הכתוב לעיל ולהפסיק בין מוסף למנחה הפטרת יונה, ואומ' בברכות שאחריה על התורה ועל העבודה להזכיר בה יום הכפורים מה שאין כן בשאר מנחות בתענית שאין אומר' רק מגן דוד, גם מזכיר בה שבת אם חל יום הכפורים כי יום הוא שנתחייב בה' תפלת גם מזכיר בה כי אתה מלך מוחל וסולח כמו שפי בתפלת שחרית. תפלת מנחה:

ל״טקדיש קצר גם הוא בגלל קריאת התורה כמו שמפור' למעלה בסדר קרי', תפלה בלחש כמו בשחרית ופותח החזון השערים ומתחיל בקול רם התפלה ואין רגילות לומ' מסוד אם לא דיש שהות שאז אומ' איתן היכר אמונתך, אל נא מלך טוב וסלח, אפאר למלכי, מיכאל מימין מהלל, כי רכובו בערבות, נקדישך, אחר קדוש, כי מקדישך, האוחז אחד או שני' מן הרהיטים והכל לפי העת, ובכן תן פחדך, ויאתיו אתה בחרתנו, יעלה ויבא, מחל לעונותינו עד תטהרו, אל ארך אפים סליחות ופזמונים הראויות לתפלה כסדר המבואר לעיל, י"ג מדות יכליל בשתים או בג' סליחות אם ירצה והכל לפי העת, זכרונות, חטאנו, וידוי וכל הסדר כולו כבשחרית, רצה ומודים אבל לא ברכת כהנים, אבינו מלכנו אם אינו שבת, ואח"כ נועלין השערים, קדיש שלם. נעילה:

מ׳תהלה,^*וכתב הרר"ן שיש לומר' תהלה כדי להפסיק בין תפל' המנחה לתפל' הנעילה שבעלילה זה אתה פותח נעילה, אבל להתחיל תפלת מנחה אין צריך עלילה לפתוח בה דכשאוחז ס"ת בידו ודאי זהו כמו הפלגה יותר למוסף והוי הפלגת מוסף למנחה, עכ"ל מחכים. וכתוב הרר"ן טעם לפי שאנו מתפללי' אותם בעוד יום גדול ובכל יומא איתא שיכרות ובההיא שעתה וגזר' הא כר' יוסי דאמר נעילה יש בה נשיאות כפים וטעמ' כדמפ' אבל בשאר תעניות של צבור דמצלין מנחה סמוך לשקיעת החמה כנעילה דמיא ואית בה נשיאות כפים עכ"ל המחכים. הג"ה. ובא לציון להפסיק בין מנחה לנעילה שלא לומ' שני קדשים סמוכים יחד ואחד סדר קדושה קדיש קצר והוא בא בגלל סדר תהלה וקדושה כמו שפי למעלה בסדר קדיש, תפל' בלחש כמו במנחה אך במקום כתיבה יאמר חתימה בין בתחילה בין בסוף, וידוי זוטא, אתה יודע עד הוא סלחן,^*והרר"ן כתב בשם הר"ר שמעי' בסדר י"ה כי אחר שאו' יחיד אתה נותן עד השיבו וחיו אומ' כי אתה סלחן לישראל עד בא"י האל הסולחן, אלהי עד שלא נוצרתי וכו' ונהי דש"ץ חותם מקדש ישראל וי"ה היינו משום דאומ' באמצע אבל יחיד האומר אחר תפלה חותם בה בוידוי האל הסולחן מגו דגמר וידוי הוא דהא ר' מאיר הוא דאומ' בנעילה מתפלל שבע ומתודה וחותם וידוי ולא פליגי רבנן עליה אלמ' בא לחתום בוידוי יתחום דק"ל תפילת ערבית רשות ומצלינן ליה כי חובה חתימת וידוי לא גרעא הכא בין למר בין למר. עכ"ל הג"ה. וחוזר ש"צ ופותח השערים ואומר אבות וגבורות בלא קרובץ, אמנם אם יש שהות יאמר אהבתי מעון ביתך אל נא, כתר, וי"א והחיות בוערות לנעילה או קדושה דמוסף, כי מקדיש', האוחז וגו' כל הרהיטים, ובכן תן, ויאתיו, אתה בחרתנו, יעלה ויבא, מחל לעונותינו עד תטהרו, עלינו לשבח, היה עם פיפיות, אוחילה, היום יפנה ויכלול בו י"ג מדות אם אין לו פנאי להאריך, ואם עת לו להאריך יאמר סליחות ופזמונים הקבועים לנעילה ותוכחה ועקידה כמבואר לעיל בסדר הפתיחות, ואם עת לקצר הוא מפני חולי או מפני עוברות ומיניקות יאמ' זכרונות, חטאנו, וידוי זוטא עד אתה יודע, אתה נותן במקום אתה מבין וגו' עד וסלחן, מאהבתך, ודוד עבדך, וקדשנו ובחתימה יזכור שבת אם הוא שבת כי יום הוא שנתחייב בה' תפלות, וגומר כל הסדר רצה ומודים וברכת כהנים, שים שלום, היום תאמצינו וכו' היום תחתמינו וכו' היום תשמע שועתינו, בספר חיים טובים נזכר ונחתם וכו' וחותם ונחתם לעושה השלום, ונועל השערים, קדיש שלם בתתקבל, ופה בטרוייש נוהגים כדברי סמ"ג וכן כתוב בו וז"ל ממ"ו רבי יהודה בר יצחק קבלתי שאחר שהשלים תפלת נעילה אומ' קדיש ואח"כ שמע ישראל פעם אחת ומיד תוקעים שנ' עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר (תהלים מ"ז ו') עכ"ל. ונר' כי ה' הוא האלהים הוא מיום הדין של אותו כפור ודינו היה לפני קדיש כמו בהו"ש רבה שאומ' אותו לפני קדיש שהוא מן יום הדין המים שהוא סימן לסילוק שכינה וראוי לסומכם יחד ע"ש הפסוק עלה אלהים בתרועה וגומ', ואף כי כתב רבי פרץ בסמ"ק כי טוב לתקוע קודם אולי לא דקדק כ"ב בסמ"ג כמו שהוא רגיל לכתוב וע"ז בסמ"ג, וגם ראיתי ושמעתי שהיה מניח לעשות בכל עיר ועיר כמנהגם כו' אבל בכל ק"ק שבצרפת נהגו [חסר שורה אחת] וכתוב בסמ"ג וז"ל נהגו לתקוע קשר"ק במוצאי יה"כ ואין זה זכר ליובל שאם כן לא הי' עושים כן בכל שנה אבל בזמן היובל, ועוד בי"ה עצמו היה דינו וחכמה הוא ואינו מלאכה אל' י"ל שניתקן משום דאמ' במדרש שבמוצאי י"ה ב"ק יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה לחמיך וגם יסד הפייט אחר גמר מיצוי אכול דצוי ורצוי, ומפני שאין י"ט זה מפורסם עשו בו תקנה לפרסמו ולכן תוקעין קשר"ק תוקע ומריע ותוקע ואין צריך להמתין עד לאחר הבדלה בחונן הדעת לפי שחכמה הוא ואינו מלאכה, ואפי' בשבת אין אסור לתקוע אל' גזירה שמא ילך אצל בקי ויעבירנו ד' אמות בר"ה עכ"ל ועוד טע' שהרי השופר עומד הוא בבית הכנסת מר"ה וגם מר"ה למד לתקוע הלכך ליכא למיחש שמא יעבירנה. ומתחיל החזון לומ' והוא רחום וגו' ברכו, מעריב, כשאר תפלות של כל השנה ומבדיל בחונן הדעת, קדיש שלם, אין כאלהינו קדיש לנער, ואם חל י"ה בשבת אומ' עכשיו ויתן לך וקדיש לנער לפי שאז אמרו אין כאלהינו.^*ואחר כל זאת הולכים לאכול בשמחה לחמיהם כי כבר רצה ה' מעשיהם וקודם לכן יבדילו על הכוס בור' פ"ה, בור' מאורי האש המבדיל בין קודש כו', ואין מבדילין על אור שבשבת ולא על האור היוצא מן העצים ומן האבנים, אבל במוצאי שבת מברכין עליהם הואיל מתחלת בריית' היתה - וכתב הק' רבי נתנאל דמאי דקאמר אור ששבת ר"ל על הנרות שדלקו בבי' הכנסת בי"ה ואינם עשויים אל' לכבוד כ"א להתפלל ומשכימים ומעריבים כדי לעשות תוספת לי"ה הוא, עכ"ל ההג"ה. הא לך סדר ימים הנוראים, מבואר בדברי ספק וגימגום, עוד על דברים היראים והידועים החשתי, ועליהם יד לפה שמתי כי כמה הם נזכרים ברוב המחזורים, ובפי כל הם שגורים, ופה אעשה, בגזירת אומר ועושה, שאר ימים טובים, כי הם עלי חביבים, וגם הם חקוקים, משפטים וחוקים.

מ״אימים טובים בכללם ג' רגלים, וכל הנלוים עמהם, חנוכה ופורים, ופרשיות, שבת הגדול. תשעה באב, ויום הנישואים.