שפת אמת, דברים, דברים י״אSefat Emet, Deuteronomy, Devarim 11
א׳תרמ"ג
1
ב׳בספרי הואיל משה באר דורש לשון שבועה. דאיתא בשבעים לשון פי' להם. דכ' יצב גבולות עמים למספר בנ"י. כי הנה יש בבנ"י שורש של כל הע' לשונות. ולכן כפי הבירור בנפשות בנ"י כן ניתקן ונתרפאו כל הלשונות. לכן כתי' ויהי בארבעים שנה כו' מכלל שמקודם לא הי' עוד ביכולת לבאר בע' לשון. וזהו ענין תורה שבע"פ התיקון שנעשה בפה ולשון של בנ"י. וזהו ס' משנה תורה דכתיב אלה הדברים אלה פסל את הראשונים. והענין ע"פ המד' מוכיח אדם אחרי שהוכיח כביכול את הבורא. אח"כ הוכיח לבנ"י. וכן הי' הנהגת מרע"ה בכל הד' חומשים התיקונים שעשה מרע"ה בשמים לרצות הבורא ית' לבנ"י והורדת התורה משמים. ועתה התחיל להמשיך לבות בנ"י התחתונים להשי"ת. וזה אלה הדברים שהי' זה נחשב מדרגה תחתונה לפי רוממות מדרגת מרע"ה איש האלקים חציו אלהים וחציו איש. וכן צריך להיות מקודם התיקון בשורש הנשמות אח"כ להוכיח נפשות התחתונים וזה מוכיח אדם אחרי. וחז"ל דרשו הדברים דברי תוכחות פי' שעשו פירות והמשיכו לבות בנ"י. וזה נק' דברים כשמנהיגין את השומעין להיות נפעלים ונמשכין אחריהם זה פי' דיבור מלשון הנהגה וכתי' אל כל ישראל היינו כל האדם. ולכך בירכן אח"כ שקיבלו התוכחות וע"י שנמשכו לגמרי אחר הדברים הוא נק' שבועה ועי"ז תיקנו כל הע' לשון שהכל תלוי בתיקון השלם שנעשה בכלל ישראל כמ"ש:
2
ג׳בפסוק ותאמרו בשנאת ה' כו' ע"ז דרשו חז"ל נתנה עלי בקולה כו'. וזה גרם כל החורבן. מכ"ש שיש לנו ללמוד שמדה טובה המרובה כשבנ"י מקבלין יסורי הגלות באהבה ומאמינים כי הוא חסד הש"י כמ"ש אשר יאהב ה' יוכיח לכן בנ"י המה מדוכאים בעולם. יוכל להיות זאת מפתח של הגאולה. כמו שהי' חטא זה התחלת הגלות שבאמת השי"ת אהב את דור המדבר ומ"מ עי"ז החטא שהיו אומרים בשנאת. נהפך ונאמר ע"כ שנאתי'. מכ"ש בתוכחות על עון. הגם שהיו יסורי משפט ודין. יכולין בנ"י להפוך ליסורים של אהבה על ידי קבלת התוכחות באהבה כנ"ל:
3
ד׳במדרש שלשה שאמרו איכה כו' בשלוותן ובפחיזתן ובנוולתן כו'. ע"ש במדרש איכה. הענין הוא כי באמת כל הנהגת בנ"י הוא באופן משונה. ואין לשער גודל רוממות מדרגת בנ"י. ואין לשער ג"כ גודל החטאים שנעשו בבנ"י לפי התקרבתם להבורא ית' כענין סביביו נשערה. ואין לשער ג"כ גודל היסורים ועונשים שעובר על בנ"י עד שיגאלנו השי"ת במהרה. והכל הוא בדרך תמהון. ולכן ראה מרע"ה מיד לפי רוממות מדרגתם כמ"ש הרים אתכם על גבי דייניכם. וכי לא הוטב בעיני מרע"ה טובתן של בנ"י. רק שראה שצריכין שמירה מאוד לפי הנהגה שלהם שלא בדרך טבע. לפום גמלא שיחנא. והיו צריכין באמת להתחזק בימים הטובים להכין על ימי הירידה. כי אם הי' מתוקן אז הכל לא הי' נצמח אח"כ החטאים הגדולים. ואמרו חז"ל בפ' וייראו מכם ונשמרתם. ומה כשהם יראים מכם כתי' ונשמרתם. כ"ש כשאתם יראים מהם כו' דהיינו בימי הגלות. והכוונה לרמוז כי זה הי' סימן ורמז על ימי הירידה ולכן הוכיחן מרע"ה במה שנאמר להם ונשמרתם שזה סימן שלא נתקנו כראוי:
4