שפת אמת, דברים, דברים כ״זSefat Emet, Deuteronomy, Devarim 27
א׳תרס"א-תרס"ב-תרס"ג
1
ב׳בפסוק רב לכם שבת כו'. כי ישיבתם במדבר הי' הכנה לכיבוש הארץ. וכמו שמנוחת השבת מאיר לאדם לימי המעשה כמו כן המנוחה שהי' לבנ"י במדבר סיני נאמר להם רב לכם הרבה זכות יש לכם כו' והי' בכוחם לירש את הארץ. שבת כמו שבת יום מנוחה כן הי' מקום המנוחה להם בהר הזה. ואח"כ ע"י החטא נתקלקל הדבר והיו צריכים עוד להתעכב ארבעים שנה במדבר להיות ראוים לירש הארץ:
2
ג׳בפסוק אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו. איתא בילקוט יש לכם חלק בעוה"ז שהוא לעשו כי יעקב בחר לו עוה"ב ועשו עוה"ז ע"ש. הרמז כי דור המדבר היו מוכנים להיות למעלה מן הטבע לגמרי. אמרתי אלקים אתם כו'. ואחר החטא הוצרכו לעבור דרך עוה"ז ולכן צריכין שמירה. וע"ז מסיים המדרש ק"ו אנו שנטבענו ביניהם. כי אותו הדור הי' להם רק העברה בעוה"ז בדרך מעבר בלבד. היו צריכין שמירה. מכ"ש אנחנו שנטבענו תוך חשכת עוה"ז והטבע צריכין שמירה ביותר:
3
ד׳ס' משנה תורה כמו משנה לחם בשבת. והם בחי' תורה שבכתב ותורה שבע"פ ואין לחם אלא תורה. והוא בחי' התחברות בנ"י לאביהן שבשמים. כדכתי' את ה' האמרת וה' האמירך. וכ"כ במד' מוכיח אדם אחרי שהמשיך מרע"ה התורה מן השמים לבנ"י וקירב אח"כ לבם של ישראל לשמים. וזהו הבחי' מתגלה ג"כ בש"ק הארת מרע"ה. לכן יש בו ב' ההתקרבות. וזה שאומרים בקידוש היום ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו ואח"כ פעם ב' ושבת קדשו באהבה וברצון הנחלתנו. שהוא אהבה ורצון למעלה אל בנ"י. ואהבה ורצון בנפשות בנ"י לשמים. וב' הבחי' כפולים. אהבה היא התשוקה כמ"ש ועלי תשוקתו ורצון הוא להתרצות אל השתוקקות שלנו לשמים. וכן הוא למטה. אהבה התשוקה אל הבורא. ורצון לעשות רצונו ית'. וכן איתא במד' יפה כתרצה כשאתם מתרצים לי. וכשאני מתרצה לכם. וב' התשוקות מתעוררין בש"ק והוא מצד נשמה יתירה היורדת בשבת כמ"ש ז"ל וינפש. נפש הוא רצון ותשוקה המתגברת בש"ק. ובאמת נק' שבת אות ביני ובין בנ"י לפי שבשבת נפתח הרצון והאהבה בנפשות בנ"י וכמו כן למעלה. א"כ הוא אות ועדות ובוודאי בכלל ישראל מתקיים זאת אבל צריך כל איש ישראל לייגע עצמו למצוא בש"ק אהבה יתירה לשמים וכפי רוב האהבה המתעורר בנפשו כך זוכה לבחי' נשמה יתירה ואות השבת כנ"ל:
4
ה׳במדרש מרפא לשון עץ חיים התורה מתיר הלשון ובתנחומא אז ידלג כאיל פ' ותרון לשון אלם ע"ש. דאיתא לפי שאמר מרע"ה לא איש דברים אנכי זכה לאלה הדברים דאיתא במדה שאדם מודד מודדין לו. מרע"ה השתוקק להיות כולו תורה זה לא איש דברים אנכי. איש דברים להיות כולו תורה. כי כן צריך להיות אדם שנק' מדבר צריך להיות בטל כל הכוחות וציור שבו לבחי' הדיבור וכח הנשמה ואלוקית שבו. וזה שרמזו חז"ל מי אנכי כי אלך הלא אמרת ואנכי אעלך כו'. ובאמת נתקיים הדבר במשה שנעשה כולו תורה. ושכינה מדברת מתוך גרונו וכתי' כה דברי כאש נאום ה' דרך האש כל המתקרב אצלו נהפך לאש. וכן נעשה מרע"ה כולו תורה. ומעין זה כל העוסק בתורה מתהפך להיות בעל תורה כפי רוב העסק בתורה. ובאמת כל הבריאה בכח התורה כמ"ש בראשית ברא הביט בתורה וברא. וכ"כ כל הנקרא בשמי ולכבודי כמ"ש חז"ל כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו אין כבוד אלא תורה שיש מכל ברי' איזה לימוד ודרך ללמוד ממנו כבודו ורצונו של הקב"ה זהו בחי' השירה שיש בכל דבר ולעתיד שיהי' מתוקן הכל ותרון לשון אלם כי מכל הלשונות יהי' מבורר כבודו ורצונו של הקב"ה. אך עתה הלשון נאלם והגשמיות מכסה שלא יהי' ניכר הפנימיות הגנוז בו. ובכח לשון הקודש שניתן לבנ"י יהי' תיקון לכל הלשונות וכמ"ש באר את התורה בשבעים לשון. וכן מ"ש אשר דיבר כו' במדבר בערבה כו' כל אלה המקומות היו מרוחקים מן הקדושה ומרע"ה פתח פתחים ושערי תורה גם בכל אלה המקומות מעין מה שיהי' לעתיד. ז"ש הואיל באר התחיל. ומשיח בן דוד יהי' הגומר כמ"ש במ"א מזה:
5
ו׳בפסוק ה"א הרבה אתכם כו' יוסף עליכם ככם אלף פעמים. אחז"ל זה משלי והקב"ה יברך אתכם באין מספר. וצריכין להבין מה תועלת בברכה דאלף פעמים כיון שיהי' אין מספר. אבל הרמז כי משה רבינו ע"ה בירך אותם להיות כלי מוכן לקבל ברכת אין מספר דכתי' ה' עוז לעמו יתן ובקבלת התורה נעשו בנ"י כלי מחזיק ברכה ואז יברך את עמו בשלום. וידוע דאחר חטא העגל נפלו בנ"י ממדרגה הראשונה לבד מרע"ה שזכה וקיבל כל הכתרים שקיבלו בנ"י. וזה שבירך אותם אלף פעמים הוא כמו שהי' קודם החטא שאח"כ נשאר להם רק א' מני אלף. נקודה קבוע נטע הקב"ה בכל ישראל. אבל תוספות מדרגות יש בבחי' אלף פעמים שבזה יש עלי' וירידה לב"י לפי מעשיהם. וזהו יוסף עליכם כו' אלף פעמים זה משלי הוא בחי' התורה. אלף מלשון אאלפך חכמה. ואז ויברך אתכם כאשר דבר לכם. ומקודם כתי' הרבה אתכם כו' ככוכבי השמים ופירש"י ז"ל מאירים כשמש וכוכבים א"כ גם הוספה אלף פעמים היא בהתרוממות הדעת כנ"ל ונמצא בש"ק בחי' תוספות זה. ולכן יש בשבת הברכה כלי מחזיק ברכה כנ"ל:
6