שפת אמת, דברים, דברים כ״חSefat Emet, Deuteronomy, Devarim 28
א׳תרס"ד
1
ב׳איתא משה רבינו ע"ה ראה אותם בשלותם אמר איכה אשא לבדי. ישעי' אמר איכה היתה לזונה כו' ירמי' אמר איכה ישבה בדד וכבר כ' מזה במ"א כי כל המכשולות שהיו אח"כ בא מזה שלא נמשכו אחר מדרגת מרע"ה. וכתי' בנים גדלתי ורוממתי כו' ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע כו'. הענין הוא כי הקב"ה הרים אותנו מכל הטבע להיות נמשך אחר ההנהגה עליונה למעלה מן ההשגה ולכן הי' דבר גדול מאוד להיות נמשך אחר זה הדרך. אבל הכ' אומר ידע שור קנהו. כל מה דעביד הקב"ה הכל למילף מיני' חכמתא שהבהמה אין לה כלל דעת אעפ"כ נמשכת אחר המנהיג שלה. וכמו כן מצד שהקב"ה בחר בנו וכביכול הוא עצמו מנהיג אותנו. מצד זה יכולין להימשך אחריו כבהמה אחר הרועה. כמ"ש ואתן כו' צאן מרעיתי אדם אתם. ובאמת דור הראשון כך הי' כמ"ש משכני אחריך נרוצה. משכני להיות נמשך מן דרך הטבע. כבהמה נמשכנו אחריך. וזה השבח מזכירין לבנ"י תמיד לכתך אחרי במדבר כו'. איתא ישראל לא ידע לשעבר. עמי לא התבונן להבא. כי הקב"ה אצלו עבר ועתיד שוה ויכולין בנ"י להרגיש מן העבר והעתיד ע"י שנמשכין אחריו כבהמה. וקורין פרשה זו בין המצרים לזכור ולהשתוקק אחר מעשה אבותינו הראשונים שנמשכו אחר הקב"ה כמ"ש אלכה ואשובה אל אישי הראשון. הוא אש התלהבות הגדול שהי' לנו בראשונה להיות נמשך אחריו ולשכוח כל עוה"ז:
2
