שפת אמת, דברים, דברים ו׳Sefat Emet, Deuteronomy, Devarim 6
א׳תרל"ח
1
ב׳במדרש מרפא לשון עץ חיים משזכה לתורה אלה הדברים כו'. קשה מאי צריך ראי' שאחר שזוכין לתורה יכולין לדבר דברי תורה. אכן ביאור הענין כי רצה לבאר כי ע"י השגה ביותר בעומק סודות התורה יכולין יותר להרחיב ולהתפשט דברי התורה לכל מקומות השפלים. כי מקודם אמר לא אוכל אנכי לבדי כו' וקודם הסתלקותו מן העולם אשר בוודאי נתעלה ביותר מאוד כתוב אה"ד אשר דיבר משה אל כל ישראל. כמ"ש במ"א כי עומק רום ועומק תחת תלוים זה בזה. וכפי רוב הקדושה יש בכח הדברים להתמשך לכל המקומות. וזהו עיקר משנה תורה שהוא בחי' התקשרות תורה שבע"פ לתורה שבכתב. כי מרע"ה הי' בחי' תורה שבכתב. ובאי ארץ הי' בחי' תורה שבע"פ. לכן משנה תורה כולל משניהם שהוא שער המחברם כנ"ל. וזהו כוונת המדרש שע"י התגלות שורש התורה יכולין להמשיך הארת התורה לכל הלשונות מרפא לשון ע"ח דכתיב הואיל משה באר. היינו שפתח שורש התורה וממילא נתרפאו כל הלשונות שע"י השורש מתחדשים כל הענפים. לכן עי"ז שנפתח הבאר ממילא בשבעים לשון פי' להם. וככל הדברים הללו נמצא בכל איש ישראל שיש בכל נפש ישראל נקודה חרותה על לבו. והיא בחי' תורה שבכתב חרות על לוח לבם. ונק' עץ חיים. וכחן של ישראל בפה הוא היגיעה בתורה נק' תורה שבע"פ. אך מה כח האדם מועיל. רק שע"י היגיעה זוכה שיפתח לו נקודה הנ"ל. כמ"ש אם נבלת בהתנשא שבתחילה אין הקול ודיבור כראוי ועכ"ז ע"י שמנבל עצמו בדברי תורה והוגה אף שאינו באופן הראוי עכ"ז מועיל זה לעורר נקו' הנ"ל שנקרא עץ חיים ואחר כך נקודה זו מרפא את הלשון כנ"ל:
2