שפת אמת, דברים, דברים ז׳Sefat Emet, Deuteronomy, Devarim 7
א׳תרל"ט
1
ב׳במדרש ספרים נכתבין בכל לשון כו'. כבר כ' מזה במ"א כי התורה חיות הכל כמ"ש חכמים בשעת קבלת התורה כל ד בור נתפשט לשבעים לשון. והוא הארות המתפשטין משורש האילן לענפים ועלים. כמ"ש ועלהו לא יבול דרשו חז"ל אפי' שיחת חולין כו'. פי' ע"י רוב עסק התורה של הת"ח מתקדש פיהם ממילא שורה קדושה וחיות בכל השיחה היוצאת מפיהם. ולטעם זה הלביש הבורא ית' התורה בזה הלבוש בסיפורים הללו. כדי שעי"ז יהי' חיות לכל הלשונות עי"ז שהתורה מתפרשת בכל אלה הלשונות כנ"ל. והנה בשעת קבלת התורה נתברר זה. וממילא היו כפופים כל הע' לשון תחת בנ"י. אכן ע"י החטאים אח"כ נפלו בנ"י מזה. ועתה שבנ"י היו מוכנים לכנוס לא"י והוא בחי' הנ"ל להמשיך קדושת התורה גם בע' לשון כמ"ש כח מעשיו הגיד כו'. חזר מרע"ה וביאר להם התורה בשבעים לשון. ובמד' המשל למוכר ארגמן כו' לא איש דברים אנכי לפני הבורא ית'. אבל לבנ"י אלה הדברים ע"ש. והענין הוא כי באמת שורש מרע"ה בתורה עליונה שנא' עלי' ונעלמה מעיני כל חי כו'. ושם אין שום אחיזה לאלה השבעים לשונות. רק למטה מתפרשין ולכן לא נכנס מרע"ה עמהם לא"י שזה בחי' תורה שבע"פ כמ"ש במ"א:
2