שפת אמת, דברים, דברים ט׳Sefat Emet, Deuteronomy, Devarim 9
א׳תרמ"א
1
ב׳במדרש מרפא לשון עץ חיים התורה מרפאת הלשון. ביאור הענין כי ס' משנה תורה הזה הוא בחי' תורה שבע"פ. אשר דבר משה ר"ת אדם. כי הוא עיקר האדם כמ"ש אדם אתם. שעליו נאמר ויפח כו' ויהי כו' לנפש חי' לרוח ממללא. שע"ז נברא אדם המדבר. כמ"ש עם זו יצרתי כו' ת' יספרו. בחי' תורה שבע"פ להוציא מפיו מילין להעיד על הבורא ית' כמ"ש אתם עדי. וזה הכח מושרש בכל איש ישראל בפרט. וכמ"ש בכלל ישראל. וזה השורש נתעורר בכח העסק בתורה שבכתב בכל עת שמייגעין בתורה יגעתי ומצאתי הוא כנ"ל שמתעורר כח המוטבע באדם ע"י היגיעה. וכן הי' מתחלה ע"י קבלת התורה בהר סיני נתעורר אח"כ כח הכלל ישראל. וז"ש משזכה לתורה אלה הדברים. בחי' הדיבור שנמשך אחר הקול כמ"ש משה ידבר והאלקים יעננו בקול. דיבר לא כתיב. רק ידבר. והוא רמז על משנה תורה אלה הדברים כו'. כמו משנה למלך. כי מדרגות רבות יש בתורה כמ"ש משה קיבל ומסרה ליהושע כו'. נמצא מרע"ה הוא השני לשורש התורה מפי הקב"ה בעצמו. ותורה שבע"פ צריך יגיעות יותר מתורה שבכתב כמ"ש במד' תנחומא נח. וכן ראינו כי קודם קבלת התורה הי' ענין יצ"מ. וקודם תורה שבע"פ הנ"ל הוצרכו כמה מלחמות וכל המסעות שנסעו במדבר כמ"ש אחרי הכותו כו' שאח"כ זכו לבחי' תורה שבע"פ הנ"ל. ובמד' מוכיח אדם אחרי חן ימצא זה מרע"ה ממחליק לשון בלעם. וקשה מה בא ללמדנו מעלת הצדיק על הרשע. רק הפי' שע"י רשעת בלעם נתעלה מרע"ה. לכן אחר הנקמה בבלעם כתיב אלה הדברים. כעין שמצינו ה' מסיני כו' וזרח משעיר כו' מהר פארן דרשו חז"ל בזוהר שע"י שלא רצו לקבל מכח זה זרח והופיע לבנ"י. כן הי' עתה מזה נבחן הפרש בין נביא ישראל לנביאי אומות. ולכן חן ימצא ממחליק לשון כנ"ל:
2
ג׳במדרש יוסף עליכם למה בירכן בלשון תוס' שתוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר כו'. הענין הוא הברכה הבאה מלמעלה מן השורש שהיא דבר שאין לו סוף כאשר כ' כמה פעמים כי בעוה"ז חסר השלימות. וכל הכנות שיש בעולם הזה לקנות שלימות. הכל כדי לזכות לסיוע עליון. וזה כל החכמה כענין יהיב חכמה לחכימין לכן כל התחכמות צריך להיות כדי לזכות להשפעת חכמה מלמעלה וכן בכל המדות. והוא ענין הש"ק נשמה יתירה הכח הבא מלמעלה. וזה התוספות מרובה על כל העיקר. ולכן אמר זה מרע"ה על ידי שאמר הרבה אתכם שלא ישלוט עין רע ח"ו ע"ז אמר כי כל הריבוי שלהם כדי להתבטל אליו ית' לזכות להשורש. וכשמבטלין הכל להשורש אין שליטות ע"ר כנ"ל. ובמשנה עשה רצונו כרצונך אח"כ בטל רצונך פי' שאחר תיקון המעשים צריכין לבטל הכל אליו ית'. כי בכ"מ שיש יותר תיקון שולט היצה"ר. כענין מי שגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, לכן העצה להתבטל אליו ית'. ועשה רצונו הוא בחי' תשוקה ואהבה ושולט ע"ז עה"ר. והעצה אח"כ להתבטל רק אליו ית' ועי"ז יבטל רצון אחרים שלא יתערב באהבה זו אהבות ורצונות זרים. וזה הגמר להתבטל אליו שעי"ז זוכין לסיוע הבא מהשמים. והוא בחי' מנוחת השבת שכתי' והאכלתיך נחלת יעקב נחלה בלי מצרים. שזה הכח הבא מלמעלה הוא בלי גבול וע"ז נאמר יוסף עליכם כו'. לכן גם בימים הללו שנקראו בין המצרים מ"מ בש"ק ע"י הביטול להשורש זוכין למנוחה:
3