שפת אמת, דברים, עקב י״טSefat Emet, Deuteronomy, Eikev 19
א׳תרנ"א
1
ב׳במדרש לטובתך נתתי לך השבת את אוכל ושותה ומענג א"נ ואני נותן לך שכר כו' מפירותיהן אתה אוכל בעוה"ז ושכרן בעוה"ב ע"ש. הענין הוא כי שכרן של מצות א"א לקבל עד תיקון כל האדם בשלימות ע"י תרי"ג מצות שמתקנין כל האיברים וגידין. אכן השבת הוא מעין עוה"ב ואיתא בשבת פורס סוכת שלום עלינו פי' שהגם שהשלימות חסר בעוה"ז נותן הקב"ה במתנה חלק מן השלימות. והשכר הוא מדה במדה על ידי שאדם שובת בשבת קודש לשמו ית' ומענג את השבת. שאפי' שהוא בחסרון. בבוא השבת מתבטל וכאלו כל מלאכתו עשוי'. לכן זוכה להיות מרגיש מעין עוה"ב אפי' קודם תיקון השלימות. וז"ש שע"י שמענג את עצמו אני נותן לו שכר. וזהו ענין מפירותיהן אתה אוכל בעוה"ז שיש מצות שתשלומן מדה במדה הוא להיות זוכין בעוה"ז למעין עוה"ב:
2
ג׳במדרש שמע ישראל אתה עובר כו' קלקלתם נעשה הזהרו בנשמע כו'. נראה הרמז כאן שאם לא הי' מתקלקל נעשה היו זוכין בעצמם לירושת הארץ. כי נשמע הוא רק לקבל ירושת האבות כמ"ש לא בצדקתך. וכל מגמתו של מרע"ה להיות בנ"י מתוקנים בעצמם לירושת הארץ ואז הי' הוא מכניסם לארץ ולא הי' עוד גלות:
3
ד׳ובמדרש בעת ההוא אמר ה"א פסל לך כו' לכל זמן ועת כו' עת להשליך אבנים זה שבירת הלוחות. כנוס אבנים פסל לך ע"ש. והענין הוא כי אחר החטא ניתנו הלוחות מלמטה תחת השמים והוא בדרך הכ"ח עתים שתחת השמש. אבל לוחות הראשונות היו למעלה מן השמש ולא הי' בזמן ובמקום ידוע. לכן איתא כי הראשונות לא הוצרכו לארון שהיו מעשה אלקים כדכתי' והלוחות מעשה אלקים המה. אך אחרי שקלקלנו נעשה כתיב עשה לך ארון כו' שהיו הלוחות מלמטה בזמן וגבול כנ"ל והענין הוא כי רמז הלוחות והכתב הם בחי' גוף ונשמה. וכמו בהאדם עצמו דאיתא הנשמה בגוף כאזכרות בגוילין. וקודם החטא היו מזוככים גופות בנ"י כמלאכי השרת. ואח"כ היו הלוחות מלמטה והכתב שהוא הנשמה מלמעלה. כי חרות על הלוחות היא ג"כ הרשימה מהנשמה בלב האדם. ומקודם הי' חירות כמ"ש חז"ל שלא הי' בהם יצה"ר. ואחר שנתקלקל נעשה. היו רק האותיות מלמעלה היא בחי' נשמע. וזהו שהראה להם מרע"ה כי המה תחת הזמן. ובאמת העתים צריכים להתבטל אל בנ"י להיות הם למעלה מהעתים. וכ"כ על הקץ בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה. כי בוודאי יש זמן קצוב להתבלעות הסט"א להיות מלכותו ית' מבוררת בעולם. אבל כשבנ"י זוכין וע"י תשובה יוכל להיות הגאולה בלי זמן. וז"ש היום אם בקולו תשמעו. והוא באמת כח התורה שנק' יום הקהל בתורה ופי' הקהל שהוא יום הכולל כל הזמנים וכל הנפשות וכל המקומות. והיא התורה שלמעלה מן התחלקות העתים שתחת השמים. לכן אחז"ל אם שמרו בנ"י שבת א' מיד הם נגאלין כי שבת אחת היא הנקודה אחדות שכולל הכל כנ"ל. ובשבת ניתנה תורה. ואיתא בספרים מי"ד הם נגאלין הרמז שיגאלו מי"ד העתים. כי השבת הוא למעלה מהתחלקות העתים כמ"ש. והגאולה שתהי' בעתה היא מכח זכות האבות שיקיים הקב"ה הבטחתו. אבל אם בנ"י שבין בתשובה זוכין בצדקתם כמ"ש לעיל. וזכות אבות לעולם נמצא בבנ"י וע"ז כתי' שחורה אני במעשי ונאוה אני במעשה אבותי. והפי' שיש מעש"ט וצדקות שנמצא בבנ"י והכל בכח סיוע האבות. ולכן אמר משה רבינו ע"ה וידעת כי לא בצדקתך כו'. ואם ח"ו לא הי' להם צדקות מה הוצרך לומר להם זאת. אבל הראה להם כי אותו הכח הוא במתנה ולא משלהם. וזה ג"כ מאמר הנביא יראתם אותי מצות אנשים מלומדה מה שבנ"י אין מוסיפין חיל רק כפי הכח שנשרש בהם מאבותיהם. וישראל נק' מאמינים בני מאמינים. וצריכין להוסיף אמונה בעצמותם מלבד מה שהם בני מאמינים:
4