שפת אמת, דברים, עקב כ׳Sefat Emet, Deuteronomy, Eikev 20
א׳תרנ"ב
1
ב׳בפסוק כי תאמר רבים כו' לא תירא מהם כו' תזכור כו' וגם בפרשיות שאח"כ שמזהיר משה רבינו שלא לומר כחי ועצם ידי כו' וזכרת כו' ה"א כו' הנותן לך כח כו'. דכת' בטחו בו בכל עת. פי' בכל עת פי' בכל עת דיש בטחון בעת צרה אבל עיקר הבטחון הוא בעת שלוה שלא לשום מבטחו באשר לו רק בכחו ית' וע"ז נאמר ברוך הגבר אשר יבטח בה'. היפוך ממ"ש מקודם ארור הגבר כו' ומן ה' יסור לבו כו'. רק שהגם שאין לו מחסור דבר בוטח בו ית' ולכן והי' ה' מבטחו כשיבוא לעת צרה ח"ו. וזהו בכל עת. ולכן נאמר כשיירשו את הארץ יזכרו ביצ"מ ויבטחו בו ית"ש. וכמו כן כשיאמרו רבים הגוים כו' יבטחו בו ית'. והנה זה עיקר שבחן של בנ"י כמ"ש בגמ' לא מרובכם כו' חשק כו' כי אתם המעט ממעטין עצמכם כו'. פי' דיש בבנ"י ב' הדברים שהם גבוהים מכל האומות כמ"ש הרבה אתכם הרים אתכם. ויש להם כח הכנעה אליו ית' יותר מכל האומות. ועל ב' אלו נאמר ואתן צאני כו' אדם אתם. ומעלה דצאני מקדים הכתוב שהוא חשוב לפניו ביותר. וגם ע"י זו המעלה זוכין לבחי' אדם אתם:
2
ג׳בפסוק ויענך כו' ויאכלך את המן כו' לא על הלחם לבדו כו'. הענין דיש בחי' מוח לב כבד כדאיתא שהכבד מקבל מקודם המאכל ואח"כ הלב מוציא חלק הדק מובדל מן הפסולת אח"כ מעלה הלב חלק היותר דק אל המוח. כי כל אבר הרוחניי ביותר צריך לקבל חלק דק מבורר. והכבד הוא גשמי ביותר ולכן אינו טרפה בניטל רק שנשאר כזית. והלב אם ניקב עד חללו טריפה והמוח שהנשמה תלוי' בו ביותר אפי' ניקב הקרום של מוח טרפה. ואלה הג' הם כלים לבחי' נפש רוח נשמה. וכולם מקבלין חיות מן המזון. והנה האומות וכל ארצות המזון שלהם בחי' כבד מעורב עם הפסולת. ולבנ"י ניתן א"י שמזונות שלהם בחי' לב חלק המבורר מן הפסולת. ובנ"י בכח המתנות שנתן לנו הקב"ה יכולין לברר ולהוציא פנימיות המזון וא"י מוכן לזה. וכל אלה הדברים שמזכירין בברכת הארץ הם תיקונין שעל ידיהם יכולין לברר בירור אוכל מתוך פסולת ע"י ברית ותורה וארץ חמדה. לכן א"י נק' לב אמצעיות מכל העולם והיא בחי' לחם מן הארץ שסועד הלב כמ"ש חז"ל מן התורה ונביאים וכתובים פיתא סעדתא דלבא וכבר כתבנו בשם מו"ז ז"ל שביאר כוונתם ז"ל כי הוכיחו מן התורה כו' שהלחם יש בו מזון פנימי להחיות הלב ולסעדו בעבודת הבורא ית' ע"ש. ולי יראה עוד כי ע"י תורה ונביאים וכתובים שיש לבנ"י ועוסקין בהם. באמצעות זה מוצאין החיות ומבררין המזון בבחי' לב הנ"ל שהוא בירור אוכל מתוך פסולות. וכמ"ש במ"א שזה פי' אם אין תורה אין קמח. אכן המן הי' בחי' לחם מן השמים ונראה שהוא סועד המוח והוא היפך מזון הגשמיי שבא דרך כבד ולב אל המוח. והמן אדרבא סועד המוח ונמשך ממוח ללב ולכבד מלמעלה למטה שהוא לחם מן השמים. ורמז לדבר דכתי' עומר לגלגולת. וכמו דאיתא ביום התענית וכן חולה שא"י לאכול. המוח מחי' כל הגוף. ורק שהמוח א"י להיות ג"כ בלי מזון. רק דור המדבר הוריד להם הקב"ה מזון אל המוח כנ"ל. ולכן אמרו ונפשנו קצה כו'. כי כל מזון. הכבד שהוא בחי' נפש מקבל בראשונה. והם. הנשמה קיבלה בראשונה והנפש הי' סוף המזון. ולכן כשנפלו מבחי' הנשמה ונתגשמו קצת התלוננו על המן. ולכן כ' ויענך כי אכילת המן הי' בבחי' עוני ממש כמו תענית. והנה בסעודת שבת פי' בזה"ק משנה לחם שבחי' לחם מן השמים ומן הארץ נעשין א' ע"ש פ' ויחי. כי בשבת יש נשמה יתירה והוא התחזקות המוח ויש בו ג"כ מצות אכילת לחם מן הארץ:
3