שפת אמת, דברים, עקב כ״אSefat Emet, Deuteronomy, Eikev 21
א׳תרנ"ג
1
ב׳במדרש מנורה של פרקים אסור להרכיב בשבת כו' הענין הוא כי הקב"ה מנהיג העולם בדרך הטבע ובצימצום מדרגות רבות והוא ההנהגה בששת ימי המעשה. ונקרא ימי עבודה שכל איש ישראל צריך לייגע עצמו לברר אוכל מתוך פסולת ולהעיד כי חיות כל הטבע ע"י אור הפנימי ולהרכיב ולחבר מדרגה אל מדרגה להעלות גם הטבע אל שורש העליון וששת ימי המעשה הם ששה קני המנורה. אבל השבת הוא בחי' פני המנורה והוא חיות הפנימי שמתגלה בשבת. והיא הנהגה שלא בהתלבשות הטבע. כדאיתא כי בימי המעשה הנהגה ע"י מלאכים ובש"ק הקב"ה בעצמו ובכבודו מחי' כל. וזו ההנהגה מיוחד רק לבנ"י וכתיב שער החצר הפנימית יהי' סגור ש' ימי המעשה כו'. וע"ז כ' אני ה' כו' שמי וכבודי לאחר לא אתן. וכ"כ בשבת קודש שבתותי תשמרו כו' אני ה'. כ' שבת הוא שמו של הקב"ה. כי הנה בכל המדות יש מלאכים מיוחדים לבחי' החסד והגבורה והמשפט והרחמים כו' וכמו כן בעבודת האדם כ' ובו תדבק הדבק במדותיו מה הוא רחום כו'. אבל בחי' מלכותו ית"ש הוא מלך יחיד ומיוחד. ולכן אומרים ישמחו במלכותך שומרי שבת כי בשבת היא בחי' מלכות שמים ואין בו הרכבה כמ"ש אני ה' לא שניתי. ולכן שבת א"צ בירור כי אין בו שום תערובת [והמשכיל יבין דברים אלו ביותר]. והוא מעין עוה"ב שיהי' ה' אחד ושמו אחד יום שכולו שבת. וזה עיקר שכרן של עובדי ה' לזכות לזה השבת. ולכן שכר מצוה בהאי עלמא ליכא כי עיקר שכר המצות לתקן המלבוש לצאת מזה הלבוש הגשמיי ומזו ההנהגה המתלבשת בדרך המדרגות לזכות לציור הפנימי. וזה החילוק דכ' ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. פניו הוא הציור שבעוה"ז שהרשע בוחר רק בתענוגי הבלי עולם וזה שכרו. אבל הצדיקים כל מבוקשם לצאת מזה הציור לציור הפנימי וזה הוא רק בעקב. וכל שבת יש בו מעין עוה"ב לכן אין בו הרכבה. וגם הוא מתנה טובה שלא ע"י עבודת האדם כי עבודת האדם היא רק בחי' הרכבה כנ"ל. והשבת הוא הפנימיות בלי התלבשות והרכבה כנ"ל:
2
ג׳בפרשת והי' א"ש תשמעו. ברש"י מספרי אזהרה ליחיד אזהרה לרבים. פי' בכל יום מתחדש אזהרת התורה בנפשות בנ"י בפרט ובכלל אבל כפי עבודת האדם זוכה להרגיש בזה הקול א' אנכי מצוך היום. והכל תלוי בהאדם. וז"ש שמוע תשמעו פי' להשמיע את הקול ולשמוע לקבל את הציוי. כמ"ש עושי דברו והדר לשמוע בקול דברו. מצוה אתכם היום כי הכל נברא בכ"ב אותיות התורה ויש לכל איש ישראל רשימות מאותיות השייכים אליו. ובכלל ישראל הכ"ב אתוון. ואלה האותיות מתחדשין בכל יום ויום בצירופים שונים. וזה מצוה אתכ"ם הכ"ב אתוון שבכם. ואם זוכין בנ"י לזה ההתחדשות מתברך להם כל הבריאה כמ"ש ונתתי עשב כו'. וזה כימי השמים על הארץ. ימים הם הארות. שכפי מה שימי השמים מאירים על הארץ ויכולין להתגלות בעולם. כך זוכין בנ"י לנחול את הארץ:
3