שפת אמת, דברים, כי תבוא י״גSefat Emet, Deuteronomy, Ki Tavo 13
א׳תרמ"ג
1
ב׳בענין מצות ביכורים ואח"כ מעשר עני ואח"כ היום הזה כו' מצוך ודרשו חז"ל המביא ביכורים עושה יום הזה כו'. הגם כי כ' אצל מעשר עני השקיפה כו'. ופרשנו כי הכל תלוי בהראשית לכן סמוך לי' כי תכלה לעשר שטוב אחרית דבר הוא מראשיתו. והנה מצות ביכורים הוא להתדבק בכח הראשית כמ"ש ראשית בכורי אדמתך תביא כו'. וכ' בזוה"ק שכפי שמירת הראשית אין מתערב אח"כ פסולת לכן כ' אח"כ ל"ת גדי בחלב אמו. שכשבנ"י קבלו התורה שהוא יום הביכורים הי' חירות רק שע"י החטא בא תערובת טו"ר וכפי מה שמתדבקין בכח הראשית מתברר התערובות. וע"י הבאת הביכורים לבהמ"ק מתעורר גם בשמים ראשיתן של ישראל. כדאי' בשביל בנ"י שנק' ראשית. וכמו שהקב"ה חיבב את בנ"י ומסר להם הראשית של כל הבריאה כמ"ש חז"ל שעלו במחשבה קודם הכל. על אחת כמה וכמה שיש לנו ליתן כל הראשית אליו ית' תמיד. וז"ש ה' האמרת וה' האמירך פרש"י לשון חשיבות שצריכין בנ"י לזכור תמיד בהש"י ולהחזיר כל ראשית וכל דבר חשוב אליו ית' וכמו כן הקב"ה מחבב את בנ"י יותר מכל מה שברא בעולם. ובמד' תנחומא ראה מרע"ה שבהמ"ק עתיד לחרוב וביכורים עתידין ליפסק ותיקן שלש תפלות כו'. כי אמרו חז"ל הפאה והביכורים אין להם שיעור. כי התדבקות עד השורש והראשית היא מאין סוף ואין תכלית. וזה הרמז של פאה וביכורים לתת הראשית והתכלית האחרית להש"י כמ"ש בשכבך ובקומך. וזה המשך כי תכלה לעשר אחר מצות הביכורים. ובכל עת הבאת הביכורים התדבקו בשורש הראשית ממדרגה למדרגה עד שורש התורה שהיא יום הביכורים. ובכל יום יש הארה מקבלת התורה כמ"ש אנכי מצוך היום ומחדש בכל יום בטובו מ"ב. רק הגשמיות והתערובות מכסה וע"י מצות אלו מתברר הטוב. [וז"ש וענית ואמרת עני' היא על התורה שניתן בסיני שהוא התעוררות מלמעלה ה' האמירך. וע"י התעוררות שלמטה היא בחי' תורה שבע"פ את ה' האמרת]. ועתה תפלות במקום תמידין איתקון וע"י ג' תפלות זוכין לעורר התחדשות מהארת החיות של התורה שבכל יום. וכנראה שבהבאת ביכורים פעם א' בשנה ניתקן מה שצריכין עתה ג"פ בכל יום. וז"ש שעתידין ביכורים לפסוק שאז הי' התחברות עד שורש הראשית בלי הפסק בעבודת בהמ"ק שנק' נחלה ואמרו חז"ל נחלה אין לה הפסק:
2
ג׳במדרש גדול העונה אמן כו'. כבר כתבנו כי בכניסתן לא"י התחיל בחי' אמונה שהוא ענין תורה שבע"פ. וכ' וענו הלוים אח"כ וענו כל העם שהם מדרגות זו למעלה מזו. וענית הלוים הי' התדבקות לקבלת התורה מסיני ופשוטי בנ"י התמשכו ע"י ענית האמן. וכמו כן לעולם ע"י הדבקים בהש"י ומעוררין בשמים הקולות של התורה כמ"ש קול רם הי' בוודאי סיוע ועזר מן השמים שניתן להם. וזה נעשה בעשור לחודש ע"י שקיבלו עליהם מצוה הראשונה במצרים הי' הכנה לקבלת המצות בכניסתן לארץ שהוא שורש תושבע"פ כמ"ש נר מצוה. ולכן נתאוה מרע"ה למה שנעשה ביום הזה כמ"ש והי' ביום אשר תעברו שהי' שמחה לפניו ית' במרום. ולפי דעתי יתכן שיש חלק גדול לזה במה שקבעו שבת הגדול למה שנעשה בזה היום. והגם שהט"ז כ' שלא יחסו הגדולה בעבור זה. האמת יורה דרכו כי מה שקבעו בש"ק יש טעמים הרבה. והעיקר כי לא בכל עת יכולין לעורר מה שנעשה בדורות הראשונים. רק בש"ק מתעורר מה שנעשה בימים קדמונים. אבל עיקר יחוס הגדולה היא בעשור לחודש שהי' שורש המצות ובחי' תושבע"פ:
3
ד׳בפסוק תחת אשר ל"ע כו' בשמחה כו'. יש ללמוד מזה דמכ"ש במדה טובה כשבנ"י עובדין להשי"ת בגלות בשמחה אע"פ שהם בחוסר כל מזה יבא הגאולה בעזה"י. ולכן נכתב סיבת הגלות לידע איך לתקן זה ע"י ההיפוך להתחזק בשמחת עבודת הש"י גם מתוך היסורין. ובאמת הי' רצון המקום ב"ה וב"ש שנעבוד לפניו מתוך הרוב כל. ואיתא שיש נסיון בבחי' העושר ויש בבחי' עניות ושנסיון העושר קשה משל העוני. והראי' שלא יכולנו לעמוד בנסיון העשירות. ומתוך העניות יהי' הגאולה במהרה בימינו. וזה כמ"ש במשנה המקיים התורה מעוני סופו לקיימה מעושר ומבטלה מעושר סופו לבטלה מעוני. ושניהם נתקיים בנו כי ע"י שלא עבדנו בשמחה כו'. ומ"מ יתקיים גם הסיפא שע"י שמתחזקים בגלות לקיים התורה סופנו לקיימה מעושר. ואיתא בשם האר"י ז"ל פי' מרוב כל להיות שמח בעבודת הש"י יותר מכל מיני טוב שבעולם ע"ש דפח"ח. ולפי דברינו הנ"ל נאמר כי זה עצמו העצה להישאר גם במדריגת העושר. אם החשק והרצון יותר בעבודת הש"י מכל הרוב טוב שיש לו. ממילא מתקיים גם הרוב כל. וזה ענין השבח תורה וגדולה במ"א פי' שצריך להיות כלי שיוכל לקבל טובת עוה"ז ושלא לפשוע בתורה עי"ז. וזהו הברכה והשיגוך כו' והותירך ה' לטובה כו' פי' שיהי' נשאר בעבודת הבורא גם כשיהי' לו כל הטוב. אך כשפשענו מתוך השביעה. צריכין אנו לתקן בבחי' העניות והיסורים. וז"ש והשיבך כו' מצרים באניות בדרך א"א כו' לא תוסיף עוד לראותה. כי הש"י רצה שנהי' לגמרי בני חורין ועתה צריכין לחזור לעבוד מתוך היסורין והמצרים. וזה נק' דרך רחוק כמ"ש היתה כאניות כו' ממרחק תביא לחמה כו'. ובזוהר חדש דורש א"ת באניות אלא בעניות ע"ש והכל אחד כמ"ש:
4