שפת אמת, דברים, כי תבוא ל׳Sefat Emet, Deuteronomy, Ki Tavo 30
א׳תר"ס
1
ב׳במדרש תנחומא היום הזה ה"א מצוך. ראה מרע"ה שבהמ"ק עתיד לחרב וביכורים יתבטלו תיקן ג' תפלות ע"ש. דהקב"ה מחדש בכל יום מ"ב. וזה ההתחדשות מתלבש בטבע והטבע מסתיר זאת הנקודה כמ"ש אין כל חדש ת' השמש שאינו במילואו והתגלות תחת השמש. אבל בנ"י הם כלים לעורר ולקבל זה התחדשות. ולכן היום הזה ה"א מצוך לעשות לתקן ולגמור זה התחדשות כמ"ש אתם עדי נאום ה'. וע"י מצות הביכורים שכ' בי' תרומת ידך זו תנופה הרימו זאת הנקודה והוציאו מכח אל הפועל. ונק' ביכורים וראשית וכמו כן בנ"י נק' ראשית תבואתו שמוציאין מכח אל הפועל זאת הראשית. וע"ז אמרו צדיקים מקיימים העולם שנברא בעשרה מאמרות. ונסמך פ' ביכורים למחיות עמלק כי זה עיקר מלחמת עמלק להשכיח זאת הנקודה וע"ז כ' ראשית גוים ע' ואחריתו ע' אובד. כי גם לכל האומות יש איזה נקודה ראשית המחי' אותם אבל היא נטבעת בחומר ועמלק נוטל זה הראשית ומאבדו. וע"ז אמרו הרשעים מאבדים העולם שנברא בי' מאמרות שמתבטל בהם אותו ההארה בחשכות הטבע. וכן ארמי אובד אבי שרוצין הרשעים להשכיח זה התחדשות בעולם ולכן נסמך לא תשכח. והי' כי תבא. שעיקר הביכורים בחי' הזכרון לעורר הפנימיות וההתחדשות. ובנ"י זכו לזה ע"י יצ"מ כמ"ש החודש הזה לכם. ולכן מזכירין יצ"מ בביכורים. וכמו כן עתה ע"י הג' תפלות שמעידין בנ"י ומבררין זאת ההתחדשות שהקב"ה מחדש בכל יום ומקדימין ג"כ ק"ש וסמיכות גאולה לתפלה שבכח יצ"מ נזכה למצוא זאת ההתחדשות: והנה כ' לא עברתי ממצו' ולא שכחתי פי' חז"ל לא שכחתי מלברכך ולהזכיר שמך עליו. והענין הוא כי תכלית המצות להתדבק באלקותו ית"ש. ז"ש תמיד זכירה במצות למען תזכרו ועשיתם וזכרתם את כל מצות ה' שהוא לעורר שורש המצוה. וזה רמז הברכה שקודם המצוה שלא לעשות המצות ברגילות רק מרוב התלהבות כמ"ש בזוה"ק שלח בני מהמנותא חדאין במילין ומתברכין מילין בגויהו ומסתכלין עיקרא חד ושורשא חד. וכמ"ש נר מצוה ותורה אור ואחז"ל העושה מצוה כאילו מדליק נר לפני הקב"ה. והעיקר לעורר כח התורה אור ע"י המצוה שהיא הדלקת הנר. ואמרו המדליק צריך שידליק עד שתהי' שלהבת עולה מאלי'. שע"י המצוה בדחילו ורחימו חל עליו נועם ה' והיא הברכה. ז"ש לא שכחתי ע"י שלא עברתי ממצותיך פי' לעשות המצוה בלי שום פני' ולא שכחתי פי' בשעת עשיות המצוה להיות מצות אנשים מלומדה ויש עושה מצוה ושוכח וא"י מה עושה. אבל כשהוא ברצון שלם היא בחי' זכרון וברכה כנ"ל. שאז המצוה כלי מחזיק ברכה ולכן השקיפה ממעון קדשך וברך כו':
2
ג׳במדרש א"ש תשמע אשרי אדם שומע כו' ששמועותיו לי לשקוד על דלתותי דלת לפנים מדלת כו' מזוזת פתחי כשם שאין המזוזה זז מן הפתח כך לא תהי' זז מבתי כנסיות ומדרשות. ממשמע שנאמר דלתותי יום יום נשמע שבכל יום יש פתיחת ב' הדלתות והם בעצמם נק' יום יום כענין שנא' יום יום יעמס לנו כמ"ש בזוה"ק פ' מקץ שנתים ימים ע"ש. והם שערי תורה ותפלה בחי' תורה שבכתב ושבע"פ. והם דלת לפנים מדלת. ומ"ש שלא תהי' זז מן בת"כ ובתמ"ד וכי יהי' אדם כל היום בבית הכנסת. אך הפי' לזכור בעבודת הבורא ית"ש בכל עת וכל מה שעובר לפניו יתבונן בו להכניסו לעבודת הבורא זה ענין בתי כנסיות. ואח"כ יוכל למצוא בו תורה ללמוד ממנו עבודת הבורא כי כל מה שברא הקב"ה לכבודו ברא למילף מיני' חכמתא סגיאה כמ"ש בזוה"ק. ומבטיח הפסוק אם תעשה כן תקבל פני השכינה מוצאי מצא חיים. ולשקוד על דלתותי היא היגיעה אפי' כשנסתם הדלת דכ' שער החצר הפנימית כו' ימי המעשה יהי' סגור. ביום השבת וחודש יפתח הם ב' דלתות הנ"ל שנפתחים בזמנים מקודשים. אבל נפשות בנ"י הקדושים גם בימי המעשה ע"י השקידה על הדלתות זוכין למצוא חיים ולקבל פני השכינה כמ"ש המדרש. ובחי' בתי כנסיות ומדרשות הנ"ל עליהם נרמז הסכת ושמע דרשו חז"ל הס ואח"כ כתת. הס בחי' בית הכנסת וכתת בתי מדרשות. והם בחי' שמירה וזכירה:
3