שפת אמת, דברים, כי תצא ח׳Sefat Emet, Deuteronomy, Ki Teitzei 8
א׳תרל"ח
1
ב׳במדרש אורח חיים פן ת' נעו מעגלותי' ל"ת כו'. ע"פ מ"ש במ"א פי' המד' לוית חן הם שהמצות מביאין האדם לידע מציאת חן בעיני המקום ב"ה שזה תכלית עבודת האדם בעולם למצוא נקודה אמיתית שע"ז נברא. וזו הנק' מוצאת חן בעיניו ית' והוא בחי' השבת שיש להבורא ית' נ"ר. כמ"ש וירא כו' כל אשר עשה והנה טוב כו'. וע"י המצות יכולין לקשר ימי המעשה להשבת. והוא באמת שורש התורה שנק' עץ חיים למחזיקים שהחזקה בתורה היא ע"י המצות שהם ענפי אילן הזה. והנה לבד שיש בודאי בכל מצוה ענין פרטי ושכר מיוחד שע"ז הוא המשל משינוי האילנות פרח לבן שכרו דינר זהב כו'. אכן עיקר רצונו ית' לזכות לדביקות התורה ע"י המצות. ודבר זה עולה על כל הפרטים. ומצד זה אין הפרש בין מצוה חמורה לקלה. ול"ק על משל המדרש מה בכך שיעבדו כולם אילנות הטובים. ואין זה קושיא כי הפרדס צריך להיות נמצא בו כל השלימות וכמן כן אם כי בפרט מצוה זו חמורה אך מצד הבאה אל השלימות והוא התדבקות באורח חיים זה עולה על כולנה. וזה צריך להיות תכלית הכוונה בקיום המצות. וז"ש אורח ח' פן תפלס פי' שלא לשכוח בכוונה העיקרית לכן אין להשגיח בחמורה וקלה כנ"ל:
2
ג׳בפסוק לא תראה כו' והתעלמת כו' השב תשיבם כו' הקם תקים. יש לפרש כשאדם מרגיל עצמו כך שלא יוכל להתעלם מהפסד של חבירו. הן בגשמיות הן בתיקון הנפש. אז בכחו להשיב אליו אבידתו ולהקימו. ומכ"ש באדם עצמו שענין זה נוהג כשא"י לסבול את הפחיתות שבו אז הוא נושע:
3
ד׳מוצא שפתיך תשמור אז ועשית כאשר נדרת כו'. כמ"ש במ"א כי קבלת האדם עושה רושם. וכפי שמירת הפה כך דבריו עושין רושם. וחז"ל דרשו ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך. וכן המשפט ע"י שמקבל האדם עליו באמת דרך הטוב אף כי א"י לגבור במעשה נגד היצה"ר אז משמים כופין אותו. ואמת גם זה בכלל הבחירה מי שבוחר לצאת מן הבחירה ושיכפוהו משמים כופין אותו לטוב:
4