שפת אמת, דברים, נצבים י״בSefat Emet, Deuteronomy, Nitzavim 12
א׳תרמ"ד
1
ב׳במדרש כי המצוה הזאת כו'. חיים הם למוצאהם מי שמוציאם בפה. ד"א מי שמוציאם לאחרים. ד"א מי שממציא אותם כו'. דכ' בפיך ובלבבך לעשותו. הם ג' דברים דיבור ומחשבה ומעשה שעל ידיהם זוכין לפתוח מעיין החכמה. ונק' כולם מוציאהם בפה. ומוציאם לאחרים הוא ע"י התלהבות התשוקה שבלב כמ"ש חז"ל דברים היוצאים מן הלב נכנסין אל הלב. ולעשותו היא בחי' המצות והם למצוא הארת התורה שגנוז בכל מעשה בראשית בכח המצות שנק' נרות שמאירין למצוא אור התורה בכל מקום. וז"ש שממציא אותם כנ"ל. ובכח אלו הג' משיגין הד' מדרגות שנזכר בפסוק לא נפלאת לא רחוקה שהם בחי' חכמה ובינה. ובמדות אהבה ויראה שהם גנוזין בלב לכן נחשבין למדרגה אחת וזהו בלבבך. ואיתא בזוה"ק דע"ז נא' הנסתרות לה"א דמאן דעסיק בתורה ומצות מתגלה לכל. ודחילו ורחימו הוא בלב בלבד. [ויתכן לפמ"ש שזה העדות שדווקא בכח אלו העבודות שבלב יכולין ללמד לאחרים ולא בדברים הנגלים]. ואלו הב' הם בכח סייעתא דשמיא ולא האריך הפסוק בהם שנק' נסתרות לה"א. ולא בשמים ולא מעבר לים הם בחי' תורה ומצות. וזה תלוי בעבודת האדם בעובדא ומילולא כנ"ל לכן מסיים הפסוק לאמר מי יעלה כו':
2