שפת אמת, דברים, נצבים י״גSefat Emet, Deuteronomy, Nitzavim 13
א׳תרמ"ה
1
ב׳בפסוק והותירך ה"א כו' בפרי בטנך כו' אדמתך לטובה כו'. דאיתא ישראל בזמן הזה א"י לקבל רוב טובה כי השלימות א"א להשיג בעוה"ז. ולכן הרשעים שאין להם הטוב באמת יכולין להנות מעוה"ז. ומי שיש לו חלק הטוב בקדושה א"י לקבל טובת עוה"ז. כי השלימות א"י להיות בעוה"ז. ורק בעלי תשובות שיש להם כח מלמעלה מהטבע והוא כמו מעין עוה"ב לכן יכולין לקבל גם ברכת עוה"ז ושלא יתקלקלו עי"ז. ויתכן שע"ז רמזו חז"ל במקום שבע"ת עומדין אין צ"ג י"ל. הגם כי גדלה מעלת הצדיקים אבל א"י לקבל הגשמיות פן יחטאו. אבל בע"ת כבר עברו ותיקנו זה הדרך. וז"ש והותירך להיות יכול לקבל ברכת עוה"ז ואעפ"כ לא יחטאו. וז"ש כאשר שש על אבותיך דהאבות הטעימן הקב"ה מעין עוה"ב כדאיתא בגמ'. וכמו כן בש"ק שהיא מעין עוה"ב יכולין להנות מעוה"ז. אבל בעוד שלא ניתקן הכל א"י להנות מעוה"ז בשלימות. וז"ש בתוכחה והי' כאשר שש כו' כן ישיש להאביד כו'. והוא פלא. והגם דחז"ל דרשו לאחרים משיש עכ"ז יפלא ומי להקב"ה באחרים שיעשו אחת מני אלף שבנ"י עושין גם בהיותם במדרגה התחתונה. אך יתכן לפרש כי הקב"ה ישיש על צרות שמגיע לבנ"י בעוה"ז עי"ז שגלוי לפניו שזה תיקונם. ושא"א שלא יחטאו בטובת עוה"ז כדכ' ואכלת ושבעת השמרו לכם כו'. וזהו התוכחה מה שא"י לקבל טובת עוה"ז שישיש הש"י על מניעת הטובה בעוה"ז מהם. וכלפי זה כ' בשעת התשובה והותירך כו' לטובה כו' כנ"ל. כי ישיש ה' כו' כאשר שש על אבותיך להיות להם הטובה בזה ובבא כנ"ל:
2