שפת אמת, דברים, נצבים י״דSefat Emet, Deuteronomy, Nitzavim 14
א׳תרמ"ו
1
ב׳במדרש כי המצוה הזאת כו' הפותח והחותם בתורה מברך כו' עד לא לרעתכם נתתי לכם התורה כו'. כבר כתבתי במ"א בזה. והענין בקצרה דקוב"ה ואורייתא וישראל כולא חד. נמצא התורה הממוצע ובנ"י צריכין לחבר התורה לקוב"ה. וזה ברכה הראשונה של הפותח. כי התורה למעלה. ומ"ש לא בשמים היא מסיים הפסוק לאמר מי יעלה כו'. לענין זה אינו בשמים להיות נפלאת ממך כי בכח בנ"י להמשיך אור התורה משמים. כמ"ש בזוה"ק וירדו בדגת הים כו' שת"ח יכולין למצוא בתורה דברים הצפונים מעבר לים. ובעוף השמים. ע"ש בתיקונים ת' מ"ז. והתורה והמצות הם אורחות ה' כמ"ש בגמ' שהתורה נק' פרשת דרכים כמ"ש חז"ל בראשית בשביל התורה שנק' ראשית דרכו. נמצא שיש בהבריאה דרכים גנוזים רק ע"י תערובת טו"ר א"י להתגלות. ובנ"י ע"י שמבררין הטוב מן הרע זוכין להתגלות אורחת ה'. וז"ש לטובתכם נתתי לכם כו' לכן בפיך ובלבבך כו' כפי הבירור ועבודת ה' שנמצא בישראל מתגלה להם שורש התורה. וזה הפתיחה שת"ח כ"א פותח דרך חדש בתורה שנק' דרך כמ"ש בגמ'. וכדאיתא לא הלכו בה שלא בירכו בתורה תחלה כנ"ל שכל המכוון לפתוח שורש התורת להיות דבקות בהקב"ה. וברכה לאחרי' היא התקשרות בנ"י לאורייתא כמ"ש חיי עולם נטע בתוכנו. וכ' לא תשכח מפי זרעו. פי' שיש כח בפיהן של ישראל לעורר הארת התורה. ויש ברית הלשון וברית המעור ושניהם בכלל מפי זרעו. כי ברית הוא כח החיות והתעוררת שנמצא בבנ"י כנ"ל:
2