שפת אמת, דברים, נצבים כ״בSefat Emet, Deuteronomy, Nitzavim 22
א׳תרנ"ה
1
ב׳לפרשת נצבים וילך
2
ג׳שמעתי מפי מו"ז ז"ל שנקבעה פ' נצבים בסוף השנה כמ"ש ז"ל כשיצאו מפרנס לפרנס עשה אותם מצבה. כמו כן בכל שנה יש הנהגה מיוחדת וצריכין בסוף השנה לקבוע מה שנתחדש בזו השנה כדי לצאת מסדר לסדר השנה הבאה עכ"ד ז"ל. ובאמת צריכין להתחזק בשבת אחרונה שבסוף השנה כמאמרם ז"ל אלו שמרו ישראל שבת אחת כראוי מיד נגאלין ויכולה השבת שתרחם. וכ' בפ' וילך הנך שוכב כו' וקם כו' וזנה כו' ועתה כתבו לכם השירה כו' שימה בפיהם כו' וענתה השירה כו' לעד כו'. כי הקב"ה הכין לנו התורה להיות עזר לנו בגלות כביכול התורה נכנסת עמנו בגלות. כמ"ש עמו אנכי בצרה אנכי היא התורה. וכמו כן כחו של מרע"ה מתחדש בכל שבת בקריאת התורה שתיקן לנו מרע"ה. שימה בפיהם הוא הג"ן סדרים דאורייתא שיש בכל שבת סדר מיוחד בפרשיות התורה. שימה גי' שנה שבכל שנה יש דרך מיוחד בתורה כי שימה הוא לשון סידור כמו ושמו כו' איש על עבודתו. ושמו את שמי. ועיקר התחזקות לשוב בתשובה בכח התורה שנק' עץ חיים. חיים הוא עולם התשובה ועץ חיים הא התורה שמביאה את האדם לתשובה. לכן כ' למחזיקים בה כדאיתא במד' שלח. משל לנטבע בנהר שנותנין לו עץ לאחוז בו ע"ש דממשמע דכ' למחזיקים א"כ הוא באותן האנשים שנופלין וצריך להתחזק בעץ חיים. ובשבת מתגלה מעיין התורה. וגם פי' נצבים היום על שבת שנק' היום. וגם כתב בשבת ברית. והכתוב אומר כי לעברך בברית אתם נצבים כולכם. ולכן בש"ק הוא זמן אסיפה לקבל ברית שבת ובה מתיצבים לפני ה':
3