שפת אמת, דברים, נצבים כ״גSefat Emet, Deuteronomy, Nitzavim 23
א׳תרנ"ו
1
ב׳אתם נצבים היום כו'. במד' תנחומא אני ה' לא שניתי כו' בנ"י לא כליתם. כי הנה חלק ה' עמו ולכן כנס"י אין להם השתנות ויש להם בחי' השתנות בין בזמן הברכה והקללה מ"מ פנימיות הנקודה של כנס"י לא ישתנה לעולם. וע"ז נכרת ברית. אכן עבודת כל פרט להכניס עצמו בכלל ישראל להיות לו חלק בנקודה פנימיות של כללות בנ"י. ומצד זו הנקודה נק' בנ"י עומדים כמלאכי השרת שנק' עומדים מטעם שאין בהם השתנות. ולכן מביא המד' בכאן זמני תפלות. כי בזמן השלש תפלות נפתח זאת הנקודה שבתפילת עמידה באין לזה ההתקשרות. אכן ע"י התשובה יכולין לעולם לחזור ולהתדבק בזו הבחי' שזה שורש ענין התשובה. כמ"ש אחר הברית הזה והי' כי יבאו ע' הברכה והקללה והשבות א' לבבך כו':
2
ג׳וזהו ענין תקיעות שופר בר"ה שהדיבור יש בו השתנות אבל הקול הבא דרך הקנה לא ישתנה. וזה הרמז שנק' קנה ע"ש קנה חכמה זקן שקנה חכמה פי' שהחכמה היא בקביעות אצלו. כמו כן זה הקול קול יעקב שיש בכללות בנ"י. וזכו לזה בקבלת התורה אנכי ה"א וניתן להם חלק אלקות שאינו מקבל שינוי. ולכן נק' שופר שהוא תפארת ישראל שעומד בתפארתו לעולם בלי השתנות. ובאמת קודם החטא הי' ניתקן גם העשי' להיות בלי השתנות כמלאכים עושי דברו. ואח"כ קלקלנו נעשה וצריכין לתקן הכל בכח השמיעה. ונק' יובל ע"ש החירות שזו הנקודה פנימיות אינו מקבל שינוי וזה עיקר החירות והיא כח התורה דכ' תורת ה' תמימה פי' שאינו מקבל פגם כדאיתא אין עבירה מכבה תורה. ולכן משיבת נפש שכל התשובה בכח התורה כדכתיב קחו עמכם דברים ושובו כו':
3