שפת אמת, דברים, נצבים כ״וSefat Emet, Deuteronomy, Nitzavim 26
א׳תרנ"ט
1
ב׳הקדים ברית התוכחה קודם פרשת התשובה. שע"י שקיבלו בנ"י הברית ברכות וקללות לכן מובטחין שלבסוף ישובו בתשובה ז"ש והי' כי יבואו כו' והשבות. וכמו שכ' ברשע שאומר בשרירות לבי אלך ואינו מקבל הברית ואלה לכן ספות הרוה כו' שאפי' שוגג נחשב לו כמזיד. מכ"ש מדה טובה המרובה ע"י קבלת הברית זוכין לתשובה ומתהפך גם זדונות לשגגות. לכן מקדימין פ' התוכחות קודם ר"ה ועשי"ת שבזכות קבלת הברית נזכה לתשובה:
2
ג׳במדרש לא נפלאת היא זש"ה חיים הם למוצאיהם תני ר"ח קלורית לעין מלוגמא למכה כוס עיקרין לבני מעיים. דכ' היא חייך. כמו שהנשמה מחי' כל האדם וכל האברים מושכין חיות מן הנשמה אע"פ שהיא רוחניות יש בה המשכת חיות לכל אבר כפי הטבע שלו. כמו כן התורה היא חיות כל הנשמות והיא נותנת עיקר החיים לכל האדם. לכן א' לא נפלאת הוא לא מפרשא ממך שהיא עיקר החיות המיוחד לבני ישראל. ובאמת נשמה היא רק ניצוץ מן התורה חלק אלקי ממעל. כמ"ש ויפח באפיו נ' חיים נשימה ומשיכה משורש החיים שהוא התורה. לכן איתא הנשמה מלמדין אותה כל התורה פי' הנשמה נשתלחה להיות כלי שעל ידה תתלבש הארת התורה בגוף האדם. וכפי מה שעוסקין בתורה זוכין לשלימות הנשמה ולקבל הארת התורה ע"י הנשמה. לכן בשבת שהיא זמן נתינת התורה יש נשמה יתירה פי' הארת שורש החיים בנשמת חיים. והכלל הנשמה נותנת חיים לאדם והתורה נותנת חיים להנשמה והקב"ה חי החיים של התורה. כדאיתא קוב"ה ואורייתא וישראל כולא חד. א"כ לא נפלאת היא ממך אדרבא זה עיקר החיות שלך והם חיינו ואורך ימינו:
3