שפת אמת, דברים, נצבים כ״חSefat Emet, Deuteronomy, Nitzavim 28
א׳תרס"א
1
ב׳בפסוק והותירך ה"א בכל מ"י כו' לטובה. כי לעתיד יהי' מתוקן התערובת טו"ר ויהי' מתברר רק הטוב. וזה כאשר שש על אבותיך שנא' בהם בכל מכל כל שלא שלט בהם יצה"ר כדאיתא בגמ' והטעימן מעין עוה"ב. והותירך דכ' מה יתרון לאדם כו' תחת השמש אין לו לפי שהטבע מסתיר ומתערב פסולת במעשה האדם. אבל אחר התיקון יהי' יתרון לאדם בכל המעשים שהרי הקב"ה ברא את האדם להיות שליט בכל העולם. וכשהוא ישר כראוי משתתף הקב"ה במעשה ידיו כמ"ש ויהי נועם ה' כו' ומעשי ידינו כוננהו. לשוש עליך לטוב כו' כ' שש על אבותיך. שכל מעשיהם הי' תקונים גדולים בכל העולמות. ודו"ק כי קצרתי:
2
ג׳בפסוק אם יהי' נדחך בקצה השמים מ' יקבצך כו' התורה נק' שמים והברית נק' קצה השמים. כי התורה תלוי בשמירת הברית. וכמ"ש מי יעלה לנו השמימה דרשו ר"ת מילה. א"כ המילה בקצה השמים והוא מעלה את האדם לשמים ותורה. ועיקר הגלות והגאולה תלי' בקצה השמים נדחך בק' השמים וכמו כן משם יקבצך שהוא שורש הגאולה:
3