שפת אמת, דברים, נצבים ג׳Sefat Emet, Deuteronomy, Nitzavim 3
א׳תרל"ג
1
ב׳במדרש זמני תפלה ע"ש. כי לכל יש חיות מהשי"ת וגם אומות העולם בכלל בריאתו ית'. אך ההפרש שבנ"י יש להם שפע חיות בסדר מיוחד. וזה שנפרט כל המדרגות זקניכם שוטריכם כו'. וכן התפלה בסדר זמנים. כי בוודאי גם אוה"ע לפעמים מכניעים עצמם להשי"ת ועי"ז ניתן להם חיות כי הכל לכבודו ברא. אבל הוא בעירוב וכענין תפלת הערב אין לה קבע כי גם בתוך החושך יש חיות מוסתר מהש"י. אבל בנ"י יש להם סדר מיוחד כנ"ל:
2
ג׳ובמדרש כי המצוה הזאת כו' ברכת התורה לפני' ולאחרי'. כי כ' ונעלמה מעיני כל חי כו'. ורק בנ"י ניתן להם הכח ורשות בפיך ובלבבך לעשותו פי' לעשותו קרוב. וצריך האדם להכין עצמו מקודם דבר מצוה או תורה ע"י הברכה שמתבונן שהוא ציוי השי"ת ושזיכה אותנו להיות דבקים בו ובתורתו. וע"י הרצון יוכל לעורר ולפתוח פתח להתקרב אל המצוה כנ"ל. וזה הברכה שמקודם. ופי' לא נפלאת היא שלא יעלה ע"ד האדם שא"א להשיג כלל בתורת ה'. ולא רחוקה היא שיוכל להשאר אצלו הארת התורה ומצות לעולם. וזה ברכה שלאחרי' להיות נשאר אצלו ההארה. וזה בפיך להתעורר ע"י הדיבור שהיא העיקר בעבודת הש"י להתעורר דברי התורה כמ"ש בנ"י כחן בפיהן. ובלבבך להיות נשמר בלב מה שהבין והשיג כמ"ש השמר כו' פן תשכח כו' אשר ראו עיניך כנ"ל:
3
ד׳הקדים אתם נצבים לפ' תשובה. שהראה מרע"ה לבנ"י כח התשובה כי בנ"י הי' אז בעלי תשובה כי במעמד הר סיני הי' הרצון להיות בבחי' צדיקים גמורים ושלא יהי' דרך אחר כלל. ואחר החטא שחזרו בתשובה נכנסו בברית ואלה וניתן ב' דרכים ברכה וקללה. ומ"מ אתם נצבים כו' כולכם לפני ה' שנתקבלו ביתר עוז. ואחז"ל במקום שבע"ת עומדין אין צ"ג יכולין לעמוד ומקשין ע"ז. אבל פי' דבריהם שוודאי צדיק גמור חביב יותר לפני השי"ת. אבל הם אמרו בענין עמידתן שעמידת צדיק הישר בעוה"ז להיות עושה כל מעשיו בעוה"ז לש"ש. כי בוודאי יראת ה' אין לו שעור ואם הי' האדם תמיד ביראה לפני השי"ת כראוי לא הי' באפשרי לעשות שום דבר מעוה"ז. אבל בריאת האדם הי' להיות קבוע יראת ה' בלבו ושיוכל לעשות עניני עוה"ז ומ"מ לא יפרוק עול מ"ש ויראתו. אבל בעל תשובה צריך להיות תמיד יראת ה' על פניו ומה שצדיק מתבונן לפרקים צריך להיות עמידת בע"ת תמיד כן. והוא בכח השי"ת כמ"ש בס' הישר לר"ת כי השי"ת נותן כח לבעל תשובה ואין חידוש שעמידתו יותר גבוה מצדיק כי הוא בכח השי"ת כי אין לבע"ת מקום מצד עצמו כנ"ל וזהו אתם נצבים כו' והבן. ואפשר זה כוונת המדרש בענין שיתפלל מנחה ואח"כ מוסף. כי מוסף הוא תוספת הארה בשבתות ויו"ט אבל מנחה הוא הסוף שצריך להיות במדרגה מקומית לא בכח רב רק כפי מקום האדם. אבל בעל תשובה מקום מנוחתו היא למעלה מהטבע ונשאר בבחי' מוסף בחילא סגיא והבן:
4