שפת אמת, דברים, נצבים ו׳Sefat Emet, Deuteronomy, Nitzavim 6
א׳תרל"ו
1
ב׳כי המצוה הזאת ל"נ הוא כו' לא בשמים כו' לא מעבר לים כו'. ובמד' הפותח והחותם בתורה מברך לעני' ולאחרי' כו' פי' כי יש ב' דרכים להשגת התורה. או ע"י התקדשות וטהרה רבה לעלות מעלות רבות לבחי' מרע"ה איש האלקים. או ע"י התגברות על היצה"ר בעוה"ז ומצד זכות זה יכולין ג"כ להשיג התורה וזה נק' מעבר לים. והנה ב' בחי' אלו כבר תיקנו כלל בנ"י בנסיון במצרים ואח"כ נתקרבו ממש לשמים בקבלת התורה. ולכן אמר מרע"ה עתה לא בשמים היא ולא מעבר לים כו'. אולם וודאי עדיין צריכין להקדמת ב' הבחי' הנ"ל. אך קרוב אליך כו' להשיג אלו השגות הואיל וכבר תיקנו זאת בנ"י בכללות. אך בפיך ובלבבך לעשותו. וזה ענין הפותח והחותם בתורה כי התורה היא באמת המשך אור עולם העליון לעולם התחתון. והם ב' הברכות ברכה ראשונה להתישב קודם העסק בתורה מקור קדושת התורה לדבק התורה בשורש העליון בשמים. והוא בפיך ע"י עסק העבודה שכחן של ישראל בפה עי"ז יכולין לפתוח מקור התורה. ואחר העסק להמשיך הארת התורה להישאר רושם ממנו בלב כדי לתקן ע"י הארת התורה שבלב האדם כל המעשים שזה עיקר מכוון התורה להשאיר קדושה באדם כדי לתקן כל דברי עוה"ז ג"כ. וזהו החותם בתורה שהוא גמר המכוון. והוא ברכה אחרונה והוא בלבבך כנ"ל שנשאר ההארה קבוע בלב:
2
ג׳במדרש תנחומא כולכם. כולכם ערבים זה בזה צדיק א' בכם בזכותו כולכם עומדין כו'. פי' כפי מה שמכניס אדם עצמו בזה הערבות לקבל כ"א על עצמו עונש כללות ישראל. עי"ז זוכין ג"כ לעמוד בזכות זה הצדיק שזה בא בזכות הערבות. ובאמת סטרא דקדושה נקודה קטנה כוללת הכל כי אין הפרש בין רב למעט. לכן אם יש צדיק א' לפני השי"ת ניתקן ע"י הכל. אך שצריכין להכניס עצמו בכלל ישראל ע"י הערבות ועי"ז יש לנו חלק במעשה הצדיק. לכן אמר הכתוב כי זה הרשע שמיציא עצמו מהכלל עליו חל העונשין אבל כלל בנ"י לא יכלו ח"ו. ומאוד צריכין לעשות כל המצות ומעש"ט בכלל בנ"י. וגם צריכין לידע כי גם כל הדורות שלאחרינו הכל תלוי במעשינו. לכן נאמר לא אתכם בלבדכם כו' וקשה למה אמר להם זה. רק כדי שידעו כי בקבלת הברית שהם מקבלין עי"ז מזכין לכל הדורות הבאים. וכן הוא גם עתה בכל מעש"ט שבישראל:
3
ד׳הנסתרות לה"א והנגלות לנו כו' לעשות כו'. פי' דבר זה נוהג בכל מעשה כי הפנימיות היא מהקב"ה וחז"ל המשילו מעש"ט לתולדות שאמרו תולדותיהן של צדיקים כו'. וכמו התולדה בגשמיות הם ג' שותפין ופנימיות הנשמה הוא מהש"י. כמו כן בכל מצוה הפנימיות הוא מהקב"ה. וע"ז מבקשין ויהי נועם כו' כמ"ש בזוה"ק. לכן צריך כ"א לשוב בתשובה קודם כל מצוה להתבונן שנכנס בשותפות עם הקב"ה וחלק האדם הוא המעשה בגוף וז"ש לעשות כו'. אמנם אמת כי כבר יש כח ה' בתוך האדם והוא הנשמה ומצד זה יכולין לדבק ולבוא לשותפות הנ"ל בכל מצוה ועבודה. כי האמת שזה כח הנשמה שבאדם לעולם אין שולט שם מגע נכרי. ולכן הקדים הפסוק זה לפרשת התשובה. שע"י שכח הנשמה הוא קודש לה' אך ע"י החטא מתפרדין מן השורש. ולכן לעולם יכולין לחזור להתדבק בשורש הנשמה ע"י התשובה כנ"ל:
4