שפת אמת, דברים, ראש השנה ט״זSefat Emet, Deuteronomy, Rosh HaShanah 16
א׳מר"ה דשנת תרמ"ז
1
ב׳בעזה"י
2
ג׳בענין אמרו לפני מלכיות שתמליכוני עליכם. עפ"י מ"ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים פרש"י שרים כו'. כמו שיש שרים שממליכים המלך אעפ"י שהמלך מושל עליהם. כמו כן כביכול רצה השי"ת שבנ"י ימליכו אותו וכפי קבלת מלכות שמים שהמה מקבלים כך מתגלה כבוד מלכותו ית' בעולם. והכל בכח קבלת התורה זכו בנ"י לזה כמ"ש אם שמוע תשמעו בקולי כו'. ונרמז ג"כ מצות שמיעת קול שופר שהיא רמז לקבלת התורה ועי"ז תהיו לי ממלכת כהנים הוא בר"ה זמן המלוכה. וגוי קדוש הוא ביום הכפורים שנמשלו בנ"י למלאכים כמ"ש חז"ל:
3
ד׳בר"ה נברא אדם. ועיקר מעלת האדם שהוא מדבר. ולכן בתחלה צריכין לשעבד הקול והדיבור לשמים. והוא קול שופר. ופסוקי מלכיות זכרונות שופרות. כענין שכתבו חז"ל כשתינוק מתחיל לדבר אביו מלמדו תורה כו':
4
ה׳איתא בגמ' אמרו מה"ש לפני הקב"ה מפני מה אין בנ"י אומרים לפניך הלל בר"ה ויו"כ אמר הקב"ה וב"ש אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים ומתים פתוחים ובנ"י יאמרו הלל כו'. וצריכין להבין ענין שאלת מלאכי השרת. והענין הוא כמ"ש שמכל מצוה שבנ"י עושין נברא מלאך. ובאמת ר"ה ויוכ"פ המה מועדות. ונמצא אז השמחה ג"כ בלבות בנ"י רק שאינם יכולין להוציא מכח אל הפועל לומר הלל. אבל מרוב התשוקה נבראו מלאכים ג"כ. ואפשר מלאכים אלו המה למעלה מבחי' המלאכים שנבראו מאמירת ההלל כידוע שמדריגת המחשבה למעלה מהדיבור. [ואפשר זה עצמו בחי' השופר כדאיתא בזוה"ק שיש צעקה בלב שא"י לפרש בפה ע"ש שמות כ' ע"א. וכמו כן קול שופר הוא סתום והוא בחי' אענך בסתר רעם. וזהו תקעו כו' בכסה ליום חגינו. וע"ז סידרו הבקשה מלאכים היוצאים מן התקיעה והתרועה כו' כמ"ש]:
5
ו׳ראש השנה הוא בכסה. והענין הוא עפ"י מאמרם ז"ל בפסוק ואבדיל אתכם מן העמים כו' שנתערבו בנ"י בתוכם ואח"כ נבררו מהם כדי להיות להם תקומה ג"כ. בורר וחוזר ובורר ע"ש. וכמו כן בכל שנה שמתחדש הבריאה. מתחדש ג"כ בחירת בנ"י. ולכן מתחלה נסתר חיבת בנ"י ואח"כ מתחדש בחירת בנ"י ובימים אלו נתברר משפט בנ"י שהם בוחרים במלכות שמים באהבה ובשמחה כמ"ש ישמחו במלכותך שומרי שבת. כי בזמן שליטת מלכות שמים המה ימים נוראים. ובנ"י מקבלים הימים בשמחה ע"י שהם שומרי שבת. ובאמת אין יכולים לקבל בשמחה כל זמן שהאדם משוקע בהטבע. רק בנ"י שהם דבוקים בהשי"ת והמה למעלה מן הטבע וזה אות השבת שבא להם נשמה יתירה למעלה מהטבע ואז יכולין לקבל מלכות שמים בשמחה. וכ"כ ומלכותו ברצון קבלו עליהם כשנעשה להם הנס בים ונתעלו מן הטבע. וענין אמרו לפני מלכיות שתמליכוני הוא כי באמת קודם חטא האדם לא הי' הבחירה. והי' מבורר מלכות שמים בעולם. ורק ע"י עץ הדעת טו"ר ניתן הבחירה לאדם. וכשבנ"י מקבלין בשלימות מלכותו ית' יכולין לצאת מזה ולהנטל מהם הבחירה כמו שהי' באנשי כנה"ג שניטל מהם יצרא דע"ז. וע"ז מבקשין תן פחדך כו'. וידע כל פעול כו' היינו לבטל הבחירה. והרשעים שמחים בזה שהבחירה בידם לעשות מה שלבם חפץ. ובנ"י מבקשין ליקח מהם הבחירה כנ"ל:
6