שפת אמת, דברים, ראש השנה י״זSefat Emet, Deuteronomy, Rosh HaShanah 17
א׳תרמ"ח - תרמ"ט
1
ב׳בגמ' שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה כו' מראשית מרשית כו'. פי' שעיקר התחדשות בר"ה כפי הביטול שמבטלין הכל אל השורש. והכנה זו הוא בבנ"י שמה"ט נקראו ראשית שמקושרין ומבוטלין אל השורש. ובכוחם מתחדשת השפע בכל ר"ה. ובגמ' לשארית נחלתו אלי' וקוץ בה למי שמשים עצמו כשיריים. ולכאורה יפלא דוודאי מי שנאמר עליו עון ופשע א"כ למה יתגאה עוד. אכן האמת כי אפילו החוטא צריך לידע כי אעפ"י שחטא כשמכיר את מקומו ומבטל עצמו אל השורש ע"י התשובה יש לו מקום באותו הראשית ע"י שיודע שהוא השיריים ובא למפרע אל הראשית מצד השארית. וזה הכח שיש בנפש ישראל ע"י התורה שנקראת ראשית. וכתיב תורת ה' תמימה משיבת נפש וחכמים אמרו הפוך בה והפוך בה כו'. וזה הרמז אלי' וקוץ בה וכדאיתא בזוה"ק אורייתא אילנא דכולא בה פירין ועלין וקליפין. וע"י שמבטל עצמו אפילו הוא רחוק יכול לעלות מעלה וקליפה להיות לו דביקות בגוף האילן. והוא הסימן אל החוטא אעפ"י שחטא אם אינו מרוחק אצל עצמו לגמרי ויודע ומאמין שאעפ"כ יש לו חלק בתורה ובבורא עולם אם כי הוא בשפל המצב מתהפך מצירוף שארית לראשית כנ"ל. ובאמת לשארית נחלתו נאמר על דורות השפלים שלנו שאבותינו היו עיקר הראשית שקבלו התורה. ואנחנו כפי הביטול בבחי' שארית יכולין להתדבק בהראשית:
2
ג׳יום תרועה יהי' לכם. כי עיקר השופר הוא זכירת יום מתן תורה דכתיב יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב. פרשנו במ"א כי בנ"י זכו להוציא מכח אל הפועל זה היום של קבלת התורה. וזה היום אינו יכול להתגלות תמיד ובר"ה שמתחדש הבריאה מכש"כ שמתחדש כוחן של בנ"י. ויום מתן תורה מאחר שאמרו חז"ל תנאי התנה הקב"ה במעשה בראשית אם יקבלו בני ישראל התורה כו'. א"כ בזה היום מתחדש יום מתן תורה וע"י קול שופר יכולין להתדבק ביום הזה. וע"י שבנ"י יודעין ומבררין זה כי כל העולם נברא רק בשביל התורה ומבקשים כתבנו בספר החיים שהוא להתדבק בתורה שנק' עץ החיים. ובכח זה נזכר יום מתן תורה בשמים ומתחדש בחירת הקב"ה בבנ"י. כמ"ש שיעלה זכרוניכם לפני ובמה בשופר כנ"ל:
3
ד׳והנה הגם כי כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון בר"ה. מ"מ עיקר הטעם להודיע חיבת בנ"י בין האומות כשושנה בין החוחים כו'. וע"ז נאמר הראיני את מראיך. כי כל באי עולם עוברים בע"כ. אבל בנ"י מבקשין להתראות לזכרון לפניו לטובה וז"ש אמרו לפני זכרונות שיבקשו על זה הזכרון. ונק' מראיך. השמיעני את קולך הוא קול שופר. שנק' קול ערב:
4
ה׳בשם מו"ז ז"ל על מאמרם ז"ל תשרי ותשבוק. כי בר"ה נעשו בנ"י בני חורין וכל מה שנתלכלכו כל השנה ונקשרו הנפשות בהבלי עולם נעשו בני חורין בר"ה כמ"ש ז"ל בר"ה יצא יוסף מבית האסורים והוא הנקודה פנימיות שבלב איש ישראל. ודפח"ח. וכענין זה רמזו במשנה ר"ה לשמיטין ויובלות. עי"ז ולנטיעה. שלאשר בר"ה צריכין לקבל מלכות שמים. ומאן דכפית באחרא אינו יכול לקבל מלכות שמים כדאיתא בזוה"ק בהר. ולכן נעשין מקודם בני חורין משעבודא דסט"א שיהיו מוכנים לקבל מלכות שמים מחדש:
5
ו׳איתא במשנה בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. כי הנה נקרא ראש השנה שבו יורד מוחין ובינה על כל השנה כמ"ש מורי זקני ז"ל בפ' בינו שנות דור ודור שיש בינה מיוחדת בכל שנה ושנה. וז"ש המבין אל כל מעשיהם פי' שהשי"ת נותן בינה לכל המעשים. וממילא יש משפט מי שיזכה לקבל הבינה והמוחין היורדים בר"ה לעולם וז"ש תקעו בחודש שופר כו'. ליום חגינו. כי באמת הוא חג ושמחה. כי חוק לישראל שמתחוקק בו חוקים ודרכים חדשים ומצד זה משפט לאלקי יעקב. היוצר יחד לבם הוא ע"י כ"ב אותיות התורה גי' יח"ד שזה הוא השורש של כל הברואים ושורש זה מייחד ומחבר הכל ובזה כולן נסקרין בסקירה אחת:
6
ז׳איתא בגמ' אמרו לפני מלכיות כו' זכרונות שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר. קשה הלא אמרו באמירה א"כ מאי הקושיא ובמה. רק דקאי על מ"ש לפני. ואיך יכולין להתקרב לפניו. רק בשופר דאיתא בגמ' שופר דלזכרון קאתי כלפנים דמי. כמו כה"ג שנכנס ביוה"כ לפני ולפנים ע"ש. א"כ על ידי השופר נכנסים הדיבורים לפניו ית'. והענין כי השופר הוא הקול המיוחד לבנ"י. ולכן אינו בדיבור ממש שהוא בהשתתפות שכל האדם רק קול פשוט. והוא לרמוז כי כוחן של בנ"י הוא במתנה מהשי"ת כמ"ש חז"ל מדי דברי בו די דבורי שנתתי בו וזה הקול והדיבור שיש בטבע נפשות בנ"י יש לו חן בשמים והוא מעורר רחמים. ובפסוק זה נכלל מלכיות זכרונות שופרות. מדי דברי בו הוא בחי' מלכות שהנהגת השי"ת הוא מתגלה בבנ"י כמ"ש ותרועת מלך בו. זכור אזכרנו זכרונות. רחם ארחמנו הוא שופרות שהוא רחמים הקול קול יעקב:
7
ח׳ראש השנה הוא יום תפלה. והשי"ת נתן לנו מצות השופר להעלות בו התפלות. לכן יש תקיעה לפני' ולאחרי' הוא כמ"ש בג' ראשונות כעבד שמסדר שבחו. ואחרונות כמקבל פרס והולך. ותרועה באמצע הוא בקשת צרכיו. ואיתא בגמ' אתקן ר"א תשר"ת תש"ת תר"ת מספקא לי' כו'. ובוודאי הכל אמת שיש זמנים שגנוחי גנח או ילולי יליל כפי הגלות בפרטות. אכן זה הגלות האחרון כולל כל הגליות לכן יש בו כל הגניחות וילילות. ורמז לדבר הג' שברים וג' תרועות וג' ש"ת. הם י"ב קולות כמו הי"ב ברכות בבקשת צרכי האדם שבתפלת שמו"ע. שבוודאי כלול בהם כל מיני הצרות שצריכין להיות נושע בהם:
8
ט׳אם כבנים אם כעבדים. כי השופר רומז לקבלת התורה וזה כבנים. ורומז ג"כ לעבודת ביהמ"ק שהי' שם שופרות והכל אחד כי שופר הוא מעין עוה"ב כמ"ש יתקע בשופר גדול. ובביהמ"ק הי' מתעורר בכל יום הארה מקבלת התורה שהי' בשופר מעין עוה"ב. ועכשיו יש יום אחד בשנה בר"ה שמתעורר בו זה הקול. והוא מתנה מהשי"ת כמ"ש יום תרועה יהי' לכם וכ' אשרי העם יודעי תרועה:
9