שפת אמת, דברים, שבת תשובה ז׳Sefat Emet, Deuteronomy, Shabbat Shuva 7
א׳תר"מ
1
ב׳ב"ה משבת תשובה
2
ג׳בפסוק שובה ישראל עד ה"א. כי עיקר התשובה כשנתעלה האדם אחר תיקון החטא ומחזיק בתשובתו. וז"ש עד ה' אלקיך כי צריך אדם לשוב למקומו הראשון ששורש בנ"י חקוקים תחת כסא הכבוד. ובוודאי אחר מדריגות רבות שכבר הוא צדיק גמור. עדיין צריך לשוב להיות חוזר לשורשו העליון. וז"ש שמגעת עד כסה"כ. וברמב"ם עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לדבר הזה. ומהתימא לומר שאינו נק' תשובה עד שיעיד עליו דא"כ לא שבקת חיי. אכן המכוון הוא כי התשובה צריך להיות עד מדריגה זו. והיינו ביטול הבחירה לגמרי כי בוודאי צדיקים זוכין בעבודתם עד שנקח מהם כמעט כל הבחירה. כיון שבוחרים בזה ובדרך שאדם רוצה לילך כו'. וזה באמת יהי' סוף התיקון כאשר ישובו כל בנ"י באמת. וזה כוונת הרמב"ם כי התשובה אין לה שיעור והפסק עד שיעיד יודע תעלומות כו'. ועל תשובה זו אמרו שמביאה רפואה לעולה בביטול הבחירה לגמרי. וע"ז אמרו במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. כי הצדיק לא עבר במקומות האלה ובע"ת מתקן כל הדרכים המקולקלים. ולכן עיקר התשובה בשבת שכל אדם יש לו עלי' בש"ק. לרמוז למ"ש כי עיקר התשובה בהיות האדם מתוקן ואיננו עוד בתוך לכלוך החטאים כנ"ל:
3