שפת אמת, דברים, לסוכות י״דSefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 14
א׳תרמ"ו
1
ב׳במצות סוכה דכתיב למען ידעו דורותיכם כו' בסוכות הושבתי כו'. פי' כמ"ש זכר עשה לנפלאותיו. והקב"ה השאיר לנו הארה מהנפלאות שעשה לאבותינו. ומחלוקת התנאים חד אמר סוכות ממש וח"א ענני כבוד בודאי שניהם אמת. כי בדור המדבר הי' בהתגלות כמ"ש עין בעין נראה. ועתה הוא מוסתר במצות הסוכה ונק' צלא דמהמנותא כמ"ש בזוה"ק שצריכין להאמין שיש הארה בסוכה זו מעין הענני כבוד. כדאיתא בגמ' שחל שם שמים על הסוכה. ולכן הי' סוכות ממש ג"כ אז. שהי' הכנה לדורתינו שיהי' נשאר השראת השכינה בתוכינו גם כשלא יהי' בהתגלות ממש כדכתיב למען ידעו כו'. וע"י האמונה יכולין לעורר הארת הסוכה. וזהו השמחה שבנ"י שמחין לחסות בצלו. כמ"ש וישמחו כל חוסי בך כו' ותסך עלימו כי הקב"ה מגין על החוסים בו. וכ"כ ויספו ענוים בה' שמחה. וסוף הפסוק ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו יתכן לרמוז על הד' מינים שבלולב. שנושעים גם השפלים שאין בהם טעם וריח. וע"י האגודה חל הקדושה גם עליהם:
2
ג׳איתא בגמ' אמר הקב"ה נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה. שהקב"ה מלמד אותנו איך לקבל השפע הבאה מן השמים. כי הנה בחג הזה הוא הברכה היורדת מן השמים כי המים כולל כל הברכה. ובאמת בנ"י לבם לשמים ומבקשים לקבל מימי הדעת והתורה שנק' מים. והאומות מבקשים למלא תאותם בלבד. אך אין מחסור ליריאיו כתיב. וכל ההשפעה יורדת לבנ"י בפרט בזמן הבית. וז"ש שיתברכו לכם גשמי שנה לכם דייקא. וע"ז החג כתיב מה רב טובך אשר צפנת כו'. לכן הוא בהסתר כי סוכה היא הגנה כמ"ש תצפנם בסוכה מריב לשונות. כי הנה הברכה היורדת משמים לכלל הבריאה כולל גם הע' שרים. דכ' אסוף את העם ואתן להם מים ויש כלל גם בכל הבריאה. אך בנ"י נשארו בהאחדות. ואצלם הוא כנסי' לשם שמים. משא"כ אותן שאין כוונתם לשם שמים יתפרדו כל פועלי און. והנה עוד מר"ה מתחיל ברכה זו דכ' היוצר יחד לבם כו'. והתכלית הנה עין ה' אל יריאיו. הגם כי כולם עוברין לפניו כבני מרון על כל זה עיקר הכוונה בעבור המיחלים לחסדו. להציל ממות נפשם הוא בר"ה ויוהכ"פ. ולחיותם ברעב הוא בחג הסוכות. ובנ"י גורמים לכל הברכה והחסד המתעורר בזה החג וממילא זוכין כל הברואים לחסד. כי מצד החסד יכולין לבוא בטענה גם האומות לכן הקב"ה משפיע לבנ"י בהסתר. וזהו הסוכה שמבדיל בין בנ"י להאומות. ישלח ה' ברכה באסמיך דרשו חז"ל הסמוי מן העין הוא בסוכה. ובכל משלח ידך הוא מינים שבלולב דכתיב בהו ולקחתם לכם כו' והוא ביד. וכל אלה המצות הם עצות מהקב"ה וב"ש בעבורינו כמ"ש נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. דכ' מושיע חוסים ממתקוממים בימינך. ומדקדקין המפורשים דהול"ל בימינך ממתקוממים אכן יתכן לפרש ע"ד הנ"ל כי כשימין ה' פתוחה אז גם האומות באין כנ"ל. ואז הקב"ה מושיע החוסים בו לבל יגזלו מהם ההשפעה כי על ידיהם נפתח החסד כנ"ל. וענין הע' פרים כי בחודש הזה הישועה באה לבנ"י בתוך כלל הבריאה. כי ניסן מיוחד רק לבנ"י ותשרי הוא בכלל הבריאה. ולכן צריכין הרבה יגיעה לתקן זה הדרך והוא ענין באר את התורה בשבעים לשון פירש להם (עמ"ש לקמן בשמ"ע). וכל זה הי' ענין לוחות אחרונות אחר החטא שאמר הקב"ה אין לך יפה מן הצניעות. לכן הוא בכסה ובסוכה ובכלל כל הברואים. ובמ"א הארכנו בזה. וכתיב טוב פת חריבה ושלוה כו' מבית מלא זבחי ריב. יתכן לרמוז על חג השבועות שתי הלחם שנק' מנחה חריבה בלא שמן ובלא לבונה. ושלוה בה שלמי ציבור שאין כל השנה רק בחג השבועות. וזה חביב מחג הסוכות שבה ע' פרים ויש בה ריב לשונות כנ"ל. ועיין בכזה במד' פ' בלק שבלעם אמר טוב להיות נעבד מע' אומות השיבו הקב"ה טוב פת חריבה ע"ש. והוא כנ"ל:
3
ד׳בשמחת בית השואבה דאיתא שמשם שואבים רוח הקדש. דבודאי בחג הזה שנק' זמן שמחתינו הוא זמן שמחה לפניו ית' במרום דכ' ישמח ה' במעשיו. וכ' ישמח ישראל בעושיו ובנ"י הם מעשה ידיו של הקב"ה. ובזה החג שנתבררו בנ"י להיות חלק ה' עמו. כביכול הקב"ה שמח בחלקו שזה חלקו מהתחתונים ועם זו יצרתי לי כו'. וע"ז איתא הבוחר בשירי זמרה כי העליונים משוררים לפניו כולם. ולמטה יש שיריים מאלה המשוררים כדכ' מכנף הארץ זמירות שמענו. והיינו מכללות בנ"י שהם הקיבוץ של כל התחתונים ובחג האסיף נתברר זאת השמחה. וזה החלק חביב לפניו ית' יותר מכל בני מרום. וזהו הי' שירת הלוים במקדש. וכ' למנצח. וזה הניצוח הי' על העליונים דאיתא מים תחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא. וזה הקנאה דכ' עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה כו' שבנ"י מקנאים את העליונים שקרובים אליו ית'. אבל בכח התחתונים לגבור על כל שירות העליונים ומנצחים אותם. כדכ' היושבת בגנים כו' מקשיבים לקולך השמיעני. וכפי השמחה והשירות שהי' בביהמ"ק כך שרה עליהם רוה"ק. ומשם שואבים הוא לעולם. שגם עתה יכולין במצות הסוכה לעורר השמחה שהי' בביהמ"ק בימים הללו. ולשאוב הארת רוה"ק משם:
4
ה׳שמעתי מפי מו"ז ז"ל בפסוק ולמקנהו עשה סוכות דבנ"י הם קנין אחד. וזה הקנין שבחר הקב"ה בנו כדכתיב עם זו קנית דבר זה צריך הגנה. והוא מצות הסוכה עכ"ד פח"ח. וי"ל משום דביוהכ"פ מלאך רע עונה אמן בעל כרחו. כדאיתא שמלמד עליהם זכות למעלה שדומים למלאכים. ובזה השבח יכול ליתן עין רעה ח"ו בישראל כדאיתא בזוה"ק גבי בלעם וירא את ישראל שוכן כו' ותהי עליו על בנ"י רוח אלקים לכסות אותם ע"ש. וכן הוא מצות הסוכה אחר יוהכ"פ שהקב"ה מגין עלינו מעינו של אותו רשע. דכ' הצילני נא מיד אחי מיד עשו פירשו המפרשים דצריך הצלה בבחי' השנאה וגם שלא יוכל להזיק ע"י התקרבות ואחוה. ובפסח יציאת מצרים הוא הישועה מתוך הצרות. ועתה הישועה שלא יוכל להזיק בהתקרבות כנ"ל מיד אחי. לכן אחר שנתפייס עמו עשו כתיב ויעקב נסע סכותה:
5
ו׳ביום הושענא רבה שבחרו חז"ל במצות הערבה שנק' מנהג נביאים. כי הערבה היא עיקר החביבות שניכר שהקב"ה בוחר בבנ"י שיש בהם התקרבות בעצם הגם שאין בהם טעם וריח עכ"ז ערבים הם לפניו. והוא מדת דוד המע"ה דלית לי' מגרמי' כלום רק מה שהוא כלי מוכן לקבל ולשמור כל הניתן בו מלמעלה. וזה הסימן פי' חלק. ואיתא במנהגן של בנ"י אעפ"י שאינם נביאים בני נביאים הם ומנהג ישראל תורה. והוא מצד שמכוונים בעצמותן לדעת העליונה וזה עדות שיש להם דביקות בעצם למעלה. ובאמת על בחי' זאת הוא עיקר הקטרוג וצריכין להיות נושע ישועה רבה בזה החלק של בחי' הערבה. ולא על חנם קבעו הרבה בקשות ביום הזה וקראוהו הושענא רבה. והוא יום האחרון של חג הסוכות. ובודאי בכללות בנ"י מתגלה ע"י מצות הסוכה דביקות עליון, כמו שזכו בנ"י ע"י הליכתם במדבר אחר השי"ת לכמה מדריגות רמות כדכ' ימצאהו בארץ מדבר. פי' כמ"ש יגעתי ומצאתי. וכתיב ישוטטו לבקש את דבר ה'. וכמו כן בכל עת הקב"ה כביכול מטמין מטמוניות לאותן המבקשין למצוא דבר ה'. וכ"כ מי יתנך כו' אמצאך בחוץ אשקך כו'. ובמדבר נתקיים בפועל כמ"ש ישקני מנשיקות פיהו והוא הדביקות שנק' השקה וחיבור. אך עתה יש ע"ז קטרוגים וצריך להיות בצינעא ולעתיד כ' גם לא יבוזו לי. ישמע חכם ויוסף לקח:
6
ז׳בענין שמיני עצרת תהי' לכם. ובנ"י נהגו לעשות שמחת תורה כדאיתא בזוה"ק ברע"מ פרשת פינחס. כי בחג הסוכות הקב"ה מראה לבנ"י חיבה ואהבה יתירה וצריכין בנ"י עי"ז להתקרב אליו. כמ"ש במ"א ביאור הפסוק כי ידבר שלום אל כו' חסידיו כו' ולא ישיבו לכסלה. על פי המשנה הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף כו' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה והוא מדותיו של הקב"ה ע"ש בפ' נשא מ"ש בזה. ובסוכות מתקיים הנהגה זו ובנ"י מתקרבין לתורה על ידי החיבה הנ"ל. והיית אך שמח כתבו חז"ל לרבות יו"ט האחרון. היינו שבנ"י יקבלו השמחה בעצמותן. וז"ש עצרת תהי' לכם דמקודם כתיב ושמחתם לפני ה' אלקיכם בד' מינים ובמצות הסוכה שהיא השמחה הבאה משמים. וכ' הביאני אל בית היין כו'. יש לפרש על הסוכה שהיא הדירה שהקב"ה נותן לבנ"י ור"ת הביאני כו' אהבה והוא אהבה באתכסיא. ודגלו עלי אהבה היא רמז לד' מינים שבלולב. ורמוזין לארבעה דגלים שהי' לבנ"י במדבר. והסוכה רומז לענני הכבוד. לכן כ' חז"ל ודגלו כמה פי' ודילגו ולגלגו ע"ש במד' פ' במדבר. והוא ד' מינים שנמצאו בבנ"י טעם וריח כו' כמ"ש במד' אמור. [ולכן כתיב אח"כ סמכוני באשישות דרשו חז"ל על ב' התורות שבכתב ושבע"פ אש דת כו'. שעתה חולת אהבה אני ואין שיור רק התורה] ומאהבת המקום מתקרבין בנ"י ומקבלין השמחה בעצמותם. לכן כ' והיית אך שמח הוא בשמחת התורה שמתעורר בלבות בנ"י כמ"ש וחיי עולם נטע בתוכנו:
7
ח׳ביום השמיני עצרת תהי' לכם. במד' פינחס דורש תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה ע"ש. כי הנה בחג הסוכות ידו פתוחה לקבל שבים. והיא הדירה והמקום שהקב"ה נותן לבעלי תשובות דכ' פותח יד לקבל פושעים כו'. והוא שאמרו חז"ל שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח. רומז להה' שהיא ד' וי' והיינו יד פתוחה לקבל שבים כמ"ש רש"י על בהבראם בפרשת בראשית. ויש ה' עילאה בחי' תשובה והוא הסוכה. ויש ה' תתאה בחי' תפלה. ובמד' ואתחנן בפסוק מי גוי גדול איתא על הפסוק נוראות בצדק תעננו כו' מבטח כו' וים רחוקים ים רומז לתשובה כמו שים פתוח תמיד. לכן כתיב ים רחוקים שלום לרחוק ולקרוב. אבל מקוה פעמים נעולה. וע"ש שכ' שלבנ"י תמיד פתוחה כמ"ש בכל קראינו. וכתיב מקוה ישראל ה'. לכן בבחי' התפלה מיוחד רק לבנ"י וזהו עצרת תהי' לכם דייקא. ובבחי' התשובה יש התקרבות גם לשאר האומות. אבל ה' תתאה בחי' התפלה נשאר רק לבנ"י:
8
ט׳בנוסח תפלת גשם זכור שנים עשר שבטים שהעברת בגזרת מים שהמתקת למו מרירות מים כו'. דכתיב אחר שנסעו מים ויבואו מרתה כו' ויורהו ה' עץ וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט. אח"כ ויבואו אלימה כו' י"ב עינות מים ושבעים תמרים. דהנה ההשפעה הבאה משמים ע"י שמתפשט אח"כ לכמה ענפים עד שכל העולם ניזון ממנו. ומצד זה נמצא מרירות במים. והי"ב השבטים הם העומדים בראשונה ובזכותם מונעים הקטרוג. כי רב צדקתם לגבור על כל המרירות שעתיד אח"כ להיות. ובאמת בנ"י אחר יציאת מצרים נבראו לתקן כל העולם. ואחר שעברו בגזרי מים הי' המכוון שיעמדו להיות חומת ברזל לבטל המרירות של הרשעים. ויבואו מרתה וימתקו. שם לו חק יתכן לרמוז על החודש הזה שהוא התיקון בדרך המשפט. ושם נסהו לשון הרמה שאדרבא ע"י המשפט שבר"ה ויוהכ"פ זוכין אח"כ לזה החג שהוא למעלה מהטבע. אלימה הוא בחי' אלקים. ושם שתים עשרה עינות בחי' הי"ב שבטים י"ב שערים הראשונים עומד על שנים עשר בקר. אח"כ יש ע' תמרים הוא התחלקות ענפים ע' שרים ששם יש יניקה לע' אומות לכך יש מרירות כנ"ל. ותמרים לשון תמורה ששם יש התחלפות ותמורות כענין שנא' אל תמר בו ודרשו חז"ל מלשון תמורה. וע"י הי"ב עינות נמתק המרירות ויחנו שם על המים. וזה עבודת זה החג שנדונין בו על המים. והי"ב עינות וע' תמרים והג' אבות גי' פה שהם הכלי לקבל שפע הבאה מלמעלה. והכל גי' אלהי"ם ואלימ"ה כנ"ל. ולכן בחג הזה צריכין התיקונים בע' פרים לע' ענפים שנקרא תמרים. [ויריחו נק' בפ' עיר התמרים. ויתכן שהיא שורש ז' אומות שהם שורש לע' אומות כמ"ש מזה בר"ה מענין מריע ומפיל חומה]:
9
י׳בענין שמחת תורה בשמיני עצרת. להראות כי הכל נעשה בכח התורה. דכ' מפי עוללים כו' יסדת עוז כו' להשבית אויב כו' מה אנוש כי תזכרנו כו'. דרשו חז"ל שהי' קטרוג בשמים על בריאות האדם. וכמו כן בכל [שנה] שמתחדש הבריאה יש זה הקטרוג. וזה המשפט שצריכין לברר שכדאי התחתונים לזה. מה אנוש כי תזכרנו כו' הוא ביום הזכרון. ותחסרהו מעט מאלקים הוא ביוהכ"פ שנדמין למלאכים. וכבוד והדר תעטרהו הוא בסוכות ענני הכבוד ופרי עץ הדר. תמשילהו במעשי ידך הוא שמיני עצרת תהי' לכם. עצרת הוא לשון מלכות כמו זה יעצור בעמי. שע"י המשפט נשאר הממשלה ביד בנ"י וזהו עצרת תהי' לכם. והכל בכח התורה דכתיב בה בי מלכים ימלוכו. ואמרו חז"ל למה פתח התורה בבראשית כח מעשיו הגיד לעמו. וזה מתקיים בחודש הזה. כי עיקר קבלת התורה בחג השבועות הוא המיוחדת לבנ"י. ובשמחת תורה הוא בחי' כח מעשיו. דכתיב ה' מסיני בא כו' משעיר כו' מהר פארן ודרשו חז"ל שהחזיר לבני עשו וישמעאל כו'. כי מצד האבות אברהם עמוד הימיני יש אחיזה לבני ישמעאל. ומצד יצחק לבני עשו. והוא בחי' כח מעשיו ב' הידים. וזהו בחי' מעשה בראשית היינו תיקון הטבע. ובימים הנוראים נדחה בחי' שעיר. ובסוכות היא לדחות קליפות בני ישמעאל, והוא עבודה יתירה כדאיתא שהוא מעכב גאולתן של בנ"י. ועליו נאמר מושיע חוסים ממתקוממים בימינך שבא לאחוז בצד הימין בכחו של אברהם אע"ה. ובכח התורה שהיא כחו של יעקב אבינו גוברים בנ"י על כל אלה ונוטלין המלכות מידיהם. וזהו עצרת תהי' לכם:
10