שפת אמת, דברים, לסוכות ט״וSefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 15
א׳תרמ"ז
1
ב׳למען ידעו כו' בסוכות הושבתי י"א סוכות ממש וי"א ענני כבוד. ובודאי הכל אמת כי ענין סוכות ממש הוא מה שזכו בנ"י להיות נמשך אחר השי"ת ויצאו מהנהגת הטבע. כמ"ש במדרש ולא נחם אלקים דרך ארץ ע"ש. וכפי מה שזוכין להבדל מן הטבע כמו כן זוכין להנהגה שלמעלה מהטבע והוא בחי' ענני הכבוד. והרמז הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו. ובחי' הסוכה שהוא רמז לדור המדבר הוא כענין מצוה ראשונה של אברהם אע"ה לך לך כו' אל הארץ אשר אראך. שע"י שעזב ארצו ומולדתו זכה לראות מה שא"י לראות בדרך הטבע. וכן כ' בספרים כי סוכה הוא מלשון סוכה ברוח הקודש. היינו ע"י שנבדלים מהטבע כענין צא מדירת קבע שעוה"ז לבנ"י הוא ארעי שעיקר דירתם הוא למעלה. ובימים אלו יכולין בנ"י לצאת מן הטבע. ועי"ז יכולין לראות אור הצפון כנ"ל:
2
ג׳בענין הד' מינים בחג שנידונין בו על המים. וכללות בנ"י המה המעוררים לפתוח פי הבאר. כדאיתא בזוה"ק בפסוק עלי באר ענו שצריך התעוררות מלמטה. באר חפרוה שרים כרוה כו' הם הד' מינים שבבנ"י. שרים בחי' ענף עץ עבות האבות שנקראו שרים. נדיבי עם הערבי נחל. במחוקק הוא היסוד שהוא כפות תמרים. במשענותם האתרוג. וממדבר מתנה הוא סיוע הסוכה שרומז לדור המדבר שהי' הנהגה למעלה מהטבע. וכן הוא כפי התאספות הד' מינים כך שורה עליהם בחי' הסוכה שהיא נועם ה' שחל שם שמים על הסוכה. ואמת כי תכלית כל העבודות לזכות למתנת עליון והמים הוא הרמז להברכה הבאה מן השמים בחג הזה על כל השנה. ואיתא אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום. והחג הזה הוא בחי' השלום מדתו של אהרן אוהב שלום כו'. והוא כענין השבת קודש שנק' ג"כ שלום. והענין הוא כשזוכין לקבל החלק מהשורש שיש לבני ישראל למעלה כי בעולם הזה הם כמו פלג גופא. ולכן בש"ק שמתעלין ומקבלין הנשמה יתירה נק' שלום. וכמו כן בזה חג האסיף. וע"י שמתאספין למטה מקודם חל עליהם החלק שלמעלה כמ"ש ויהי בישורון מלך בהתאסף כו'. הוא הד' מינים והסוכה כנ"ל. וזה עצמו נכלל בפי' בסוכות הושבתי פי' כשהוציאנו הקב"ה ממצרים העלה אותנו עד השורש והוא בחי' תשובה ובחי' שבת. ולכן צריך הסתר ע"י הסוכה כמ"ש ג"כ בשבת פורס סוכת שלום עלינו. והענין עפ"י המד' בשיר השירים שובי שובי השולמית כו' מה תחזו כו'. כי הד' מינים הם רמז לד' דגלים הד' מינים שנמצאו בנפשות בני ישראל. וכתיב איש על דגלו באותות כו' שנתדבקו כל השבטים באותות המיוחד להם. והם אותיות הוי"ה ב"ה וב"ש כדאיתא בזוה"ק. ויש לכל בני ישראל אחיזה שם כמ"ש ושמך כו' עלינו קראת. וכן מבקשין בנטילת לולב לידע איך שמך נקרא עלי. ואז נק' השולמית. ובזה מקנאים האומות לבנ"י ואומרים שובי. והסוכה שהוא רמז לענני הכבוד המכסין לבנ"י כמו שהיו נכסין במדבר שהיו אז בשלימות לגמרי. וזהו השמחה שהי' בבית השואבה. דכתיב הרבית הגוי לו הגדלת השמחה. הרבית הוא כמו הרבה אתכם הרים אתכם וכשמתעלין עד השורש הוא עיקר השמחה. ובזוה"ק פ' וירא (קי"ו א') דורש בפסוק תחת כו' עבדת ה' בשמחה זו כהנא ובטוב לבב לואי מרוב כל ישראל ע"ש. והוא בחי' הג' מועדות פסח הוא בחי' לוים בשיר לכן פה סח והוא על הדינים שנעשין במצרים בעבורינו. ושבועות הוא כללות ישראל. ובסוכות השמחה שהוא העבודה בשורש כהנא דמיחד יחודא. ואיתא מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. דכתיב משוש כל הארץ. וכמו שמקום זה נתן שמחה לכל המקומות. כמו כן בזמן. הזמן שהי' המקדש קיים נתן שמחה לכל הזמנים לפניו ולאחריו. וכל מה שנמצא שמחה בעולם הוא התנוצצות מבית המקדש. וחג הזה נקרא זמן שמחתינו שע"י הסוכה מתגלה הארה משמחת המקדש. ואיתא מצות שקבלו עליהם בשמחה עדיין עושים כו'. והג' מתנות שהי' לדור המדבר מן ובאר הי' ע"י מריבות. וענני הכבוד קבלו בשמחה כמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך כו'. והפסוק משבחם כמה פעמים ויש אשר ישכון כו' יום או יומים כו' עפ"י ה' יחנו כו'. ויסעו ע"ש. ולכן נשאר זכר ממתנה זו לדורות בימי הסוכות:
3
ד׳ליום הו"ר ושמ"ע. בענין הד' מינים דרשו חז"ל על החילוקים שיש מבנ"י שיש בהם טעם וריח או אחד מהם או ולא כלום ע"ש. ובודאי יש לכל המינים חלק ושורש בתורה. דיש תורה ומצות חוקים ומשפטים והם הד' חילוקים כי התורה עיקרו הטעם. ומצות בחי' הריח. ומשפטים טעם וריח. וחוקים רמז לערבה. ואלה המינים ממש נמצאו בבנ"י שהוא בחי' תורה שבע"פ שיש ג"כ תקנות וסייגים מכל אלה המינים. ונמצא מנהג ישראל תורה. וכמו ערבה בהושענא רבה שהוא מנהג נביאים וכמו חוקה. וזה העדות ביותר על בנ"י שמכוונים לדעת עליון אפילו בלי טעם וריח. ונאמר עוד כי לכן נקרא זה היום הושענא רבה כי יש ד' גליות וזה לעומת זה עשה, וכמו שיש בקדושה הד' מינים כמו כן יש ג' עבירות ע"ז וג"ע וש"ד. וגלות האחרון שהוא על שנאת חנם הוא שאין בו טעם ולא ריח והיא הגדולה מכולן, ולכן בזכות הערבה יכולין להוושע בדורות אלו השפלים. ועושין שמחת תורה אחר החג להודיע כי כל המינים הללו נמצא בנו בכח התורה כנ"ל. והד' ענינים שנרמז בפסוק ה' מסיני בא כו' משעיר כו' מהר פארן כו' מרבבות קודש. בודאי רומז ג"כ על ד' מינים הנ"ל תורה מצות חוקים ומשפטים. והם הד' פירושים פרד"ס שבתורה ועמ"ש בפ' בראשית מזה:
4
ה׳בפסוק ביום השמיני עצרת תהיה לכם. כי התכלית היא המתנה שניתן משמים. וכל היגיעות לזכות למצוא חן בעיני ה' למתנה זו כמ"ש לעיל בענין וממדבר מתנה. ומתנה זו ניתן לבנ"י שהם יכולין לקבל זאת המתנה בכח התורה שנק' לקח טוב. פי' שע"י התורה נעשין בנ"י כלים לקבל טוב הגנוז. וזהו ענין שמחת תורה שעושין בשמיני עצרת. כי בכח התורה יכולין לקבל המתנה שיהי' דבר המתקיים. וזהו פי' עצרת שיהי' נקלט בעומק הלב. ואיתא במד' תשא אחר שיגע משה רע"ה עצמו מ' יום לא אכל כו' ניתן לו התורה במתנה. כמ"ש במ"א ביאור מו"ז ז"ל על המאמר יגעתי ומצאתי תאמין כי כל שכר היגיעה שזוכין אח"כ למציאה ומתנה. כי במה נחשב כל היגיעות שבעולם למצוא איזה הארה מדברי תורה רק במתנה כו' ודפח"ח. ונראה שזה ענין וזאת הברכה שהוא סוף התורה שאחר כל המ' שנה שיגענו במדבר זכינו בסוף לברכה בכח התורה. כמ"ש במד' כשבא משה רע"ה לברך את ישראל באתה תורה כו'. שמרע"ה ידע ששלמו בנ"י את המוטל עליהם ועתה צריכין להשפיע להם הברכה והמתנה. וכן הוא לעולם סוף היגיעה יש ברכה. והתורה התחילה בב' לשון ברכה וכשמיגעין לבסוף מתפשטת הברכה בפועל כמ"ש וזאת הברכה. וכתיב תורה צוה לנו משה מורשה כו'. ובמשנה איתא התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך. ונראה שבודאי מקודם צריכין לתקן עצמו להיות כלי מוכן לקבל הברכה והמתנה. הגם שבאמת התורה ירושה ומתנה הוא אבל היגיעה הוא להיות מוכן לזה. ואחר התיקון אז נקרא קהלת יעקב ואז מקבלין הירושה והמתנה. וז"ש רז"ל אל תקרי מורשה אלא מאורסה. שמקודם צריך האדם להיות משתוקק ברוב עבודה בדחילו ורחימו אל התורה ואז היא מורשה. ובימים הקודמין הם ימי עבודה. ובחג האסיף נגמר להיות נק' קהלת יעקב. ואז בשמיני עצרת מורשה היא לנו:
5
ו׳בענין שמחת תורה בשמיני עצרת. כתבנו כבר כי הוא ענין לוחות אחרונות שניתנו ביוה"כ בבחי' בעלי תשובה. ויש מקום לב' הקבלות בכל שנה. בחג השבועות הוא הראשונות ובשמ"ע [הוא] האחרונות. כמ"ש בשם מו"ז ז"ל על שנתעכב משה רע"ה אח"כ עוד מ' יום מכלל שתורה חדשה ניתנה להם בבחי' בעלי תשובה. עפ"י מאמרם ז"ל במקום שבע"ת עומדין אצ"ג יכולין לעמוד ודפח"ח. והנה בכל מעשה בראשית כתיב וירא אלקים כי טוב. פרשנו שראה בכל דבר שנמצא בו הארת התורה שנק' טוב שבה נברא הכל. ולפי"ז מ"ש וירא כו' כל אשר עשה והנה טוב מאוד. נפרש על התורה בבחי' בעלי תשובה. שזה הי' בערב שבת אחר שכבר שב אדה"ר בתשובה:
6