שפת אמת, דברים, לסוכות ט״זSefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 16
א׳תרמ"ח
1
ב׳זכרתי לך חסד נעוריך כו'. ממשמע שזכות זה נזכר לעולם לבנ"י בודאי נמצא מדה זו לעולם בלבות בנ"י. להיות נמשך אחר השי"ת להפקיר הכל ללכת אחריו. אכן כתיב אהבת כלולותיך שכשיש אחדות הראוי בבנ"י אז באין למדה זו. ובאמת גם האחדות נמצא בבנ"י אך כתיב עונותיכם היו מבדילין ביניכם כו'. פי' שהעונות עושין פירוד בעצמותם. וממילא נפרדו מדביקות באלקים כמ"ש ויהי בישורון כו' בהתאסף. לכן אחר יוהכ"פ שנטהרו בנ"י נעשין אחד ואז הם נמשכין אחר השי"ת. וזה רמז הסוכה שדרשו חז"ל כל בנ"י ראוין לישב בסוכה אחת אהבת כלולותיך כנ"ל:
2
ג׳חביבה מצות סוכה שדרשו חז"ל שחל שם שמים על הסוכה. ונק' צלא דמהמנותא בזוה"ק שצריכין להאמין שהוא מקום שחל עליו ש"ש. וכ' בכל מקום אשר אזכיר כו' שמי אבוא אליך וברכתיך. ולכן ימים אלו נותנים ברכה על כל השנה כמו שהי' ביהמ"ק מיוחד לבנ"י. ומשם יצא הברכה על כל העולם. כי יש בחי' עולם שנה נפש כמ"ש במ"א. ובסוכות כתיב שבעת ימים בשנה שימים אלו הם כלל כל השנה. והסוכה הוא כלל כל העולם. ובנ"י בד' מינים הם כלל כל הנפשות. כי האדם כולל הכל ואתם קרוין אדם. דהנה איתא חביב אדם שנברא בצלם חיבה יתירה נודעת לו כו'. וזה נתקיים בחג הזה ע"י הד' מינים שכולל כל מדריגת בנ"י כדאיתא במד'. והוא להראות כי חל צלם אלקים על בנ"י בימים הללו. והשי"ת נתן לנו מצות שעל ידיהם יהי' לנו דביקות וידיעה בזה הצלם האלקי כמ"ש כל הנקרא בשמי כו' עיין בזוה"ק פרשת אמור. כי הד' מינים הם רמז לד' אותיות הוי' ב"ה וב"ש. והם הד' בחי' שנאמר בפסוק זה יאמר לה' אני היינו בכל בטעם ובריח. וזה יקרא בשם יעקב הוא בח' הקול תורה. וזה יכתוב ידו לה' הוא במעשה המצות. ובשם ישראל יכנה הם הפשוטים בחי' ערבה. וע"י שמכניסים עצמם לכללות בנ"י יש להם ג"כ חלק בזה הציור. והנה כמו שבר"ה נברא ונתחדש העולם וכ' ויקרא שמם אדם ביום הבראם. ולכן אחר שנתחדש הבריאה חל על בנ"י שם אדם כבתחילה. אך על ידי החטא צריכין כל התקונים שמר"ה ועד החג להיות מוכן לקבל הציור והשם אדם. וכמו שהי' בדורות שאחר החטא ירדו. עד שבא אברהם ובו נתקיים שם אדם ביום הבראם הוא אברהם. דכתיב בי' ויקרא בשם ה' שהקרא שמו ית' בעולם. ולכן חל עליו שם אדם כמ"ש כל הנקרא בשמי. וזה הכח ירשו בני ישראל. והכלל שבחג הזה חל שם שמים על בנ"י בכח מצות סוכה וד' מינים כנ"ל. לכן צריכין להיות נבדל מתערובות האומות ע"י הסוכה כמו שהי' בארץ ישראל ובמקדש. ואז השי"ת פורס סוכת שלומו עלינו. והנה בתחלת הבריאה כתיב יהי אור ויבדל כו' דרשו חז"ל שגנז האור לצדיקים. ומסתמא מתחדש זה בכל שנה שבר"ה נברא העולם. ובסוכות מתגלה זה האור הגנוז לכן צריכין הבדלה. וע"י הסוכה שהיא דירה המיוחדת לבנ"י יכולין לקבל הארת אור הגנוז הנ"ל. כמ"ש אור זרוע לצדיק. ע"י הלולב דכ' צדיק כתמר יפרח. ואח"כ כ' לישרי לב שמחה שהוא זמן שמחתינו:
3
ד׳ובמדרש תודיעני אורח חיים כו' יסורים אתה צריך כמ"ש דרך חיים תוכחת מוסר כו'. דהנה כתיב ואוהבו שחרו מוסר. לכן הקדים השי"ת לבנ"י בתחילת השנה הימים הנוראים ועניתם את נפשותיכם כדי לזכות לזה האורח חיים. וכתיב אשר יאהב ה' יוכיח. וזה בר"ה ויוהכ"פ. ואח"כ כאב את בן ירצה הוא ימי רצון. שבחג הזה נתקיים רוצה ה' את יריאיו המיחלים לחסדו. וכמו דאיתא ג' מתנות נתן השי"ת לבנ"י וכולם ע"י יסורים כו' א"י תורה ועולם הבא. וגם הארת הסוכה הוא מעין סוכת שלום שבש"ק שהיא מעין עוה"ב. דכתיב סוד ה' ליריאיו ובריתו להודיעם. שנתן השי"ת לנו מצות שעל ידיהם יהי' לנו ידיעה ודביקות בסוד הנעלם מעין כל חי. כמ"ש בשבת מתנה טובה יש לי לך והודיעם. כמו כן כתיב בלולב וסוכה למען ידעו כו'. וזה קאי גם על הלולב ומיניו שהקדים בפרשה ע"ש. ובמד' ועם נברא יהלל כו'. ולמה נקראו ישראל עם נברא להיות כי יודעים שהמה נבראים ומקבלים מלכותו ית' עליהם בר"ה ויוה"כ. לכן מתחדשין באמת בכל שנה ושנה. לא כן הרשעים שאין עולה על רוחם שהם נבראים. ועליהם נאמר לא המתים יהללו כו':
4
ה׳איתא בזוה"ק בפסוק אך בעשור. פי' נשוי פשע כסוי חטאה. כי האדם צריך להכין לו לבוש לעוה"ב ע"י מעשים טובים. ואם נעשה רשע לבסוף נוטל הצדיק מלבוש שנעשה ממעשים טובים שלו וזה כסוי חטאה ע"ש. ונראה שזה הענין נוהג בכללות בנ"י שזוכין לקבל הטוב הנמצא בכל האומות. ועליהם נאמר יכין וצדיק ילבש. וענין זה הוא מר"ה שנאמר תקעו כו' בכסה ליום חגינו. וג' ספרים נפתחים בר"ה. והרשעים נחתמו למיתה וימנע מרשעים אורם. והצדיקים מקבלים הטוב. ולכן צריך הגנה ומה"ט עצמו הי' ענין הע' פרים ע"י שמתקרב מחלקם. ואיתא בתו"כ ואבדיל אתכם מן העמים בורר ומניח בורר ומניח כו' ע"ש. וכן הוא שבכל שנה בנ"י מוציאין איזה הארות שהי' מובלע תחת יד הרשעים עד לעתיד שיתברר הכל. והשרים שלמעלה מודים האמת ומכניעים עצמם לבנ"י כדאיתא בר"מ פ' אמור גם אויביו ישלים אתו ע"ש. אם רעב שונאך כו' ישלמנו לך. היינו כנ"ל שבנ"י מוציאין הנצוצות מהם. ובאמת זה עצמו הי' גם ביציאת מצרים וינצלו את מצרים. וזה השמלות שהי' חביב עליהם ביותר כמ"ש שם. ולכן כתיב ויסב אלקים כו' שהוא הגנה ע"י שהלך עמהם הערב רב כמ"ש פן ינחם העם כו'. והוא כנ"ל שע"י שנתוסף להם הארות שבאו ממקום טומאה צריך הגנה והסתר. אכן יש לפרש עוד כענין זה בכל אדם עצמו. עפ"י דיוק הלשון כסוי חטאה דמשמע מגוף החטא דלפי' הזוהר הנ"ל הול"ל כסוי חוטאים. ולכן י"ל עפ"י מ"ש בזוה"ק פ' חיי שרה כי הבעל תשובה מתקן הלבושים שלו בשעתא חדא ורגעא חדא מה שהצדיק בא בימים הרבה ע"ש. ומכש"כ לפי מ"ש חז"ל כי השב מאהבה עונות וחטאים נעשין זכיות. נמצא מהחטא עצמו עושה לו כסוי ומלבוש ואשריו בודאי. וזהו ענין הסוכה. וי"ל שע"ז רמזו חז"ל מפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר. היינו ע"י התקבצות הנצוצות שהיו מעורבין תוך הפסולת כנ"ל. הן באדם עצמו הן הקיבוץ מרשעים להלביש הצדיק כנ"ל. וזה רמז ניסוך המים בחג כי היין מיוחד לבנ"י ומגע עכו"ם פוסל בו. אבל המים הוא כולל לכל האומות. וי"ל שזה רמז הג' בארות שחפר יצחק אבינו וקראם עשק ושטנה שאמרו לנו המים. כי הרגישו הרשעים כי הוא מוציא בלעם מפיהם. כמ"ש במד' שם עצמת ממנו כל עצומות שלך ממנו הוא. ועשק ושטנה הוא רמז בר"ה ויוהכ"פ. אבל בסוכות הרמז לרחובות כי הכל מודים ומכניעים עצמן לבני ישראל. ואחר יוהכ"פ גם השרים שלהם מודים כי הכל בעבור בנ"י. ובענין הנ"ל פרשנו ג"כ בפסוק מאשפות ירים אביון להושיבי עם נדיבים. על התקונים שנעשו בימי התשובה שנתקרבו הרחוקים עד שזוכין לישב בסוכה עם אושפיזין עלאין. מושיבי עקרת הבית דרשו חז"ל אמרה כנס"י שמוני בניך כחולדה הדרה בעיקרי הבתים. היינו שע"י בנ"י הקדושה מוציאה ומאספת כל הנצוצים שנתערבו בכל המקומות להחזירן לשורשן כנ"ל. ועמ"ש בזה גם בחג הפסח שבמצרים הי' ג"כ זה הענין. ולכן כתיב למען ידעו כו' כי בסוכות הושבתי. והנה חג הזה נקרא חג האסיף והוא בחי' יוסף הצדיק. וכתיב בי' מאלמים אלומים בתוך השדה כמ"ש באספך את מעשיך מן השדה. כי הנה כל הי"ב שבטים ביררו התערובות טו"ר בעולם. והמה כענין ששת ימי המעשה ששה ימים וששה לילות כמ"ש ויהי ערב ויהי בוקר. ויוסף הוא בחי' השבת שהוא אחדות אחת. זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו. מדת לילה ויום אחד הוא ביום השבת. וכתיב קמה אלומתי הוא בחי' הלולב צדיק כתמר יפרח וגבוה מכולם. תסובנה אלומותיכם כו' כי הכל נעשין אגודה אחת לסבב הלולב שהוא הצדיק:
5
ו׳ענין הערבה בהו"ר. הוא בחי' צפית לישועה. והוא בחי' דוד המע"ה. לכן תקנו את צמח דוד כו' בברכת מצמיח קרן ישועה. כי אמרו הערבה רומז למי שאין בו טעם וריח. א"כ מה החשיבות רק להיות מצפה לישועה. ואז הוא כלי מוכן להיות נושע בה'. וכן הוא בדורות השפלים כי עיקר הישועה תהי' ב"ב בדורות השפלים דוקא כמ"ש עם עני ודל וחסו בשם ה' [ועיין ברוקח שמביא ד' פסוקים בתמני אפי לד' מינים בפקודיך אשיחה ואביטה אורחותיך. הוא תורה ומצות. ואשתעשע במצותיך הוא מצות. סעפים שנאתי ותורתך אהבתי הוא תורה. קראתיך הושיענו ואשמרה כו' זה ערבה שמצפה לישועה ומוכן לשמור המצות. ע"ש ברוקח ותראה כמה גדולים דברי חכמים]:
6
ז׳ביום השמיני עצרת תהיה לכם. כנישו כנופיא כדפרש"י. והוא מתנה שביום הזה מתאספין לבות בנ"י. וממילא זוכין לתורה דכתיב הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי. ולא בכל עת יכולין לבוא לזה האחדות. וע"י מצות סוכה ולולב מתאחדין בנ"י. ופי' הקהל לי הוא כנסי' שלשם שמים. ולכן בנ"י שמקיימים מצות סוכה ולולב לשם שמים סופה להתקיים בשמ"ע. כי ברשעים איתא שארי בחיבורא ומסיים בפרודא. וכן כתיב ביעקב שמקודם הי' לו כל המלחמות. ואח"כ כתי' בעשו וילך לו אל ארץ וביעקב כתיב וישב יעקב כנוסו וכנוס בניו הצילו כו'. וכן הוא בבנ"י אחר הימים הקודמים בזה החודש באין בסוף להאחדות האמת. עצרת תהי' לכם הוא בעצמותם. וכ"כ והיית אך שמח ורמזו חז"ל לרבות יו"ט האחרון פי' שמקודם הי' השמחה ע"י הלולב כו' ועתה השמחה בפנימיותם והוא ע"י התורה. ואיתא בזוה"ק ונוהגין לעשות שמחת תורה כו'. היינו שבנ"י הרגישו הארת התורה הבאה להם בזה היום והנהיגו מעצמם וכוונו לדעת אביהם שבשמים. והוא שמחת התורה שאין בזה שייכות רק לבנ"י. ובמד' וזאת הברכה רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה כו'. פי' וזאת הברכה היא ברכה מיוחדת שהמשיך משה רע"ה מה שאין הראשונים זכו לזה. ואמר ה' מסיני בא. דכתיב וארא כו' ושמי ה' לא נודעתי להם. שמרע"ה המשיך הנהגת התורה בעולם שנק' אש דת הנהגה שלמעלה מהטבע. והוא משם הוי' ב"ה וב"ש. ומקודם המשיכו האבות ותקנו דרך הטבע. והוא ההנהגה בשם אל שהוא כולל ג' עולמות וההנהגה מתלבשת ע"י מצות מעשיות. ויתכן שהוא רמז הג' רגלים בחי' ג' אבות שהעולם עומד עליהם. לכן בחג המצות וחג שבועות וסוכות יש מצות מיוחדות. מצה שתי הלחם סוכה ולולב. אבל בעצרת בחי' משה רע"ה הוא הנהגת התורה שאינה ע"י התלבשות. והוא משם הוי' ב"ה וב"ש. ולכן אין בזה שייכות רק לכם. ובאמת הוצרכו האבות מקודם לתקן העולמות התחתונים וכמ"ש את עלית על כולנה דייקא. וכן הוא בכל שנה אחר הג' רגלים שמיני עצרת ונק' במד' תוספות יספת לגוי ה' ע"ש. היינו הוספה מלמעלה מהנהגת הטבע. וע"ז אמר אשריך ישראל עם נושע בה'. והלא כל הישועות הם מהשי"ת. רק שיש נושעים בדרך הנהגה הטבעיות. אבל תשועת ישראל משם הוי"ה ב"ה בעצמו:
7
ח׳איתא בגמ' אמר הקב"ה נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה. דאיתא בפ' בראשית כי לא המטיר ה' אלקים ואדם אין. פרש"י שקודם שנברא האדם להכיר בטובת הגשמים לא ירד הגשם ע"ש. ואין אדם אלא ישראל כדאיתא אתם קרוין אדם. ויש להם דעת להכיר טובת הגשמים והפרנסה לשם שמים. כדי שיהי' להם מנוח לעסוק בתורת ה' ועבודתו. ולכן רוצין משמים שירדו הגשמים ע"י בקשת בנ"י. ואיתא במד' ג' דברים שכ' בהם מתנה גשמים אחת מהם דכ' הנותן מטר כו'. ועוד דרשו הנותן מטר בעצמו בארץ ישראל ושולח מים על פני חוצות בחו"ל. והיינו שבנ"י זוכין לקבל הגשמים מידו של הקב"ה בעצמו כדדרשו חז"ל יפתח ה' לך כו'. אבל בגלות כשיבוא השפע ע"י כמה צמצומים מתערב בהם תערובות אחרים. לכן בנ"י מבקשין זכות האבות ומשה רבינו וי"ב שבטים זכור אב כו' בעבורו אל תמנע מים כו'. פי' שמבקשין שירד השפע על ידי כלים ודרכים שהכינו אבותינו הקדושים. ואז היא לברכה ולחיים ולא לקללה. ואא"ז ז"ל פי' את קרבני לחמי כו' ריח ניחוחי תשמרו כו'. שבנ"י ישמרו שהשפע היורדת משמים לזון הבריות ירדו ע"י ריח ניחוח פי' ע"י מצות ומעש"ט כו'. וזה הי' ענין הקרבנות בכל יום. ואיתא במד' בראשית ואהי' אמון ואהי' שעשועים כו' כי בתורה ברא הקב"ה העולם. א"כ בכל שנה שמתחדש הבריאה הוא ג"כ על ידי התורה. פי' שיש דרך ופירוש מיוחד בתורה בכל שנה. וכפי זה הדרך מתחדש הבריאה. ובאמת גם בכל יום מחדש בטובו מ"ב כדאיתא במד' וירא אין יום ויום שאין הקב"ה מחדש הלכה כו' ואברהם ידע מזה ע"ש. פי' שקיום כל יום ויום ע"י חידוש הלכה שלמעלה. וז"ש אין יום ויום כו'. וזה אין בכח כל איש להשיג. אבל החידוש בכל שנה הוא בהתגלות יותר. ובאמת נראה שזה תלוי בזה ואהיה אמון ואהיה שעשועים. פי' כפי מה שמיגעין בנ"י בתורה בכל השנה ומעלין נחת רוח בכל עת מחדש לפניו ית'. כך מתחדש להם התורה בשנה האחרת. וכן בכל יום ויום לגדולי הדור כאבותינו הקדושים. ואמרו חז"ל בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו ובשביל ישראל שנק' ראשית תבואתו. והוא כנ"ל שדרך התחדשות וקיום העולם ע"י התורה. והגמר והשלמת המכוון ע"י ישראל העוסקין בתורה. ונק' ראשית תבואתו כמו באספך את מעשיך מן השדה שהוא גמר הזריעה. כמו כן כתיב כאשר ירד הגשם כו' כן יהיה דברי כו'. א"כ כפי מה שמעלין בנ"י נ"ר בסוף השנה בחג האסיף. כך מתחדש להם התורה בשמ"ע ושמחת תורה. וזהו נסכו לפני מים בחג כו' ואין מים אלא תורה. ובאמת כך הוא שכל מיני השפעות הם בכח התורה. אך זה הדרך נמסר רק לבנ"י ע"י שיודעים שהכל מן התורה וסובבין ומבטלים הכל אל התורה. וכ"כ אם בחוקותי תלכו כו' שתהיו עמלים בתורה כו' ונתתי גשמיכם בעתם. פירוש בעתם שיהי' דבוק בשורשו כי לכל עת וזמן כו'. וע"י שבנ"י עמלים בתורה מקבלים הגשמים דבוק בכח הנותן. וזהו שמירת החוקים כמו שחקק הקב"ה. בחי' ונתתי דבר הניתן מיד ליד כמ"ש לעיל:
8
ט׳וכתיב אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבוקר יאכלו אשריך ארץ שמלכך בן חורין ושריך בעת יאכלו. והנה בסוכות הוא התגלות חסד ה' ונק' בוקר [רמז לדבר בערב ילין בכי הוא יוהכ"פ מערב עד ערב. ולבוקר רנה הוא סוכות]. והנה הע' שרים מקבלין כל אחד חלקו בפתיחת השער. אבל בנ"י מקבלין רק בשמ"ע וזהו בעת יאכלו. דאיתא בזוה"ק בפ' ויחי בבוקר יאכל עד הוא לתת הראשית להקב"ה שנק' עד ולערב יחלק כו'. שמקודם צריכין לתקן בשורש העליון ולקבל השפע בעת הראוי דרך כל המדריגות. וזהו הוא דרך התורה שנמסר רק לבנ"י. וע"ז יפתח...... ה' לך אוצרו כו' מטר ארצך בעתו כו' לכן והלוית גוים רבים שיהי' השפע בא לנו בכח התורה. ועתה בעונותינו הרבים אדרבא אנו נזונין מתמצית ואוי לבנים שגלו מעל שלחן אביהם. ועתה בשמ"ע שמתפללין על המים צריך להיות המכוון רק על התורה. ובזמן המקדש הי' הבקשה על מים עליונים ותחתונים כאחד כמ"ש לעיל. וכ"כ אם שמוע תשמע כו' ונתתי מטר ארצכם שהי' תלוי הכל בהתורה. ומקודם קדם פרשת שמע. אח"כ והי' אם שמוע תשמעו. פי' כפי קבלת מלכות שמים כן ניתן סדר השפע שיהי' עפ"י התורה. ועתה שאין הקבלה כראוי לכן נמסרנו אל הטבע כנ"ל:
9
י׳בענין שמחת תורה בשמיני עצרת. כי בכל שנה מתחדש סדר הבריאה. ולכן בר"ה ויוהכ"פ הוא בכלל כל הבריאה ונשתנה הסדר מכל ימי השנה. והוא באמת דרך התשובה שהקב"ה פותח יד לקבל שבים. וכמו שהמדה בשמים כך למטה. בנ"י מכניסין עצמן בכלל הבריאה. וכמו כן החסדים היורדים בסוכות יש מהם גם לע' אומות. לכן יש ע' פרים עד שמיני עצרת שנגמר כל התיקון. עד שחוזר ההנהגה עפ"י דרך התורה שהוא עולם התיקון. וכמו שהי' זמן מבריאת העולם עד שהי' התיקון כראוי כך הוא בכל שנה. ועתה יש לנו לשמוח שחוזר לנו דרך התורה. וז"ש בשמיני עצרת תהיה לכם פי' עד עתה הי' יד פתוחה למעלה ולמטה לכל הבא. ועתה עצרת תהי' לכם. ובאמת בכל דור מתגלה דרך חדש עפ"י התורה. וז"ש מורשה קהלת יעקב שהוא ירושה המתגלה בכל דור ודור ובכל שנה ושנה. וחז"ל דרשו אל תקרי מורשה אלא מאורסה. פי' שיש דרכים חדשים בתורה שעדיין לא יצאו מכח אל הפועל. עד שיבוא הזמן והדור אשר ביגיעתם בתורה יתגלו הדרכים הנ"ל. וזהו בחי' ארוסה ולא נשואה:
10
י״אבנוסח הברכה אשר נתן לנו תורת אמת. דלכאורה הלשון אינו מדויק דהול"ל תורה אמיתות. ונראה דתורת הוא פועל יוצא. שעיקר חביבות בנ"י אל התורה שמלמדת לנו דרך האמת. כי עולם הזה היא עלמא דשיקרא. רק הקב"ה נתן לנו התורה שע"י נזכה אל האמת. כדכ' תתן אמת ליעקב אין אמת אלא תורה. כי התורה הוא חיות הכל ונמצא עיקר האמת בכל דבר הוא התורה. והיא ציור האמיתי של כל הדברים. וכמו כן באדם הצלם אלוקי מתגלה ע"י עוסקו בתורה. וז"ש תורה "צוה "לנו "משה ר"ת צל"ם. והוא ציור הפנימי האמיתי של איש ישראל כנ"ל:
11