שפת אמת, דברים, לסוכות י״טSefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 19
א׳תרנ"א
1
ב׳בצלו חמדתי וישבתי. א"כ נראה דבימים אלו בנ"י משתוקקין לחסות בצלו. כי עצם נפשות בנ"י נמשכין אחר הקב"ה. רק הבלי עולם מסירין אהבת הלב. ואחר יוהכ"פ שנטהרו הלבבות וכתיב ועניתם את נפשותיכם. וכפי מה שמתרחקין מתאות הגוף כך מתעורר אהבת הנפש ומשתוקקין אליו ית' וזוכין לסוכה:
2
ג׳כתיב אשרי תבחר ותקרב כו'. והוא רמז לג' רגלים. בפסח ויציאת מצרים נבחרו בני ישראל מכל עם. ובמתן תורה קרבנו לפני הר סיני. ובסוכות ישכון חצריך. אבל העיקר לקבל ההארות מכל אלה המתנות בלב. וז"ש נשבעה בטוב ביתך כי מכל המצות צריך איש ישראל לקבל הארה קבוע בלב וכ"כ אשרי יושבי ביתך ומסיים עוד יהללוך שישאר מזה הארה לעולם. וכן אשרי כו' עוז לו בך ומסיים מסילות בלבבם. ולכן ניתן הלולב ומיניו לקבל הארת הסוכה כמ"ש ולקחתם לכם. דכ' סוד ה' ליריאיו ובריתו להודיעם. כמ"ש זכר עשה לנפלאותיו שמלבד הנפלאות שעשה עמנו הקב"ה השאיר לנו זכר. ונתן לנו מצות שעל ידיהם נוכל להרגיש ולהתדבק באותן הנפלאות. וכ"כ בסוכות למען ידעו כו' כי בסוכות הושבתי. ובודאי ישיבת ענני כבוד הי' דבר פלא מופלא ומכוסה. וע"י מצות הסוכה מתעורר בכל שנה הארה מאותו הישיבה. והארת הסוכה הוא למעלה מן הטבע. לכן זוכין לכך אחר ימי תשובה דכתיב שובו אלי ואשובה אליכם. ולכן הקב"ה מקרב אותנו אחר ימי התשובה. ואם עדיין לא שבנו אליו כראוי יש לנו עכ"פ לשוב בתשובה בסוכות. כמבוקשינו השיבנו אליך אח"כ ונשובה. אבל כלל בנ"י הם בעלי תשובה בעשי"ת. ולכן ניתן לנו הסוכות אח"כ שהוא מה שחל שם שמים על הסוכה. והארה זו חופפת על בנ"י. וע"י הלולב ומיניו נוכל לקבל הארה זו בלב ונפש. ולכן איתא שאין נוטלין הלולב בשבת כמו בתפילין שא"צ בשבת. שע"י התפילין מקבל אדם הארה המיוחדת אל איש ישראל מה שהוא למעלה מציור הגשמיות. אבל בשבת שהן עצמן אות ויורד נשמה יתירה ומתקדש כל איש ישראל. ויכול לקבל אותו ההארה בלי תפילין. וכמו כן בהארת הסוכה בשבת קודש נוכל לקבל שיאיר אותו ההארה וההנהגה שלמעלה מהטבע בלא הד' מינים. כי שבת הוא יומא דנשמתין ולאו דגופא:
3
ד׳איתא במד' ולקחתם ביום הראשון ראשון לחשבון עונות כו'. ומקשין וכי בין יוהכ"פ לסוכות הותרה הרצועה לעשות כל אשר יחפוץ. אבל יובן עפ"י מ"ש בזוה"ק נשא ע"פ אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון אימתי כשאין ברוחו רמיה כו' ע"ש. דהנה יש נפש רוח נשמה. וכפי המעש"ט כן מאירין הנר"נ. ולפי החטא נסתלקין ולכן חטא עון ופשע מכוונים מול אלו הג'. וכשאדם שומר הרוח אז לא יחשב עון. וכתיב לב טהור ברא כו' ורוח נכון חדש. ולכן אחר יוה"כ שנטהרו לבות בנ"י זוכין בסוכות לרוח נכון וחדש. וע"י הלולב ומיניו מקבלים הרוח. ולכן יש ד' מינים כמ"ש מארבע רוחות בואי הרוח. ולכן בין יוהכ"פ לסוכות אין עונות פוגמין הרוח. הגם כי בודאי נענש אדם על כל חטא ועון. רק ראשון לחשבון עונות. הואיל ובראשון הוא הזמן לקבל הרוח הוא ראשון לחשבון עונות כמ"ש:
4
ה׳סוכות הוא רמז למ"ש לכתך אחרי במדבר. והוא מדריגת אברהם אע"ה שכתוב בו לך לך מארצך כו'. ובמד' שמעי בת וראי כו' שראה בירה דולקת תאמר שעוה"ז בלי מנהיג הציץ עליו הקב"ה אני הוא בעל הבירה. כמו כן בכלל ישראל ר"ה ויוהכ"פ שמעי בת וראי. ומתפללין בנ"י תן פחדך כו' וידע כל פעול ומתמיהין על שנעלם כבוד מלכותו בעוה"ז. והתשובה שכחי עמך ובית אביך והוא מצות הסוכה שבנ"י מתפרשין מכל האומות. ויתאו המלך יפיך. שכל מה שברא הקב"ה כל האומות. הגם שראה שלא יזכו. רק כדי להיות ניכר שבחן של בני ישראל כשושנה בין החוחים:
5
ו׳סוכות זמן שמחתינו אחר ימים הנוראים והוא כמ"ש שמחתי מתוך יראת. ובעיקרים מקשה הלא עיקר עבודת השי"ת ביראה ואיך כתיב תחת אשר לא עבדת כו' בשמחה כי יראה ורעד היפוך השמחה. ומתרץ כי אדם השלם כפי מה שמוציא השלימות הוא מלא שמחה ולפי שעיקר השלימות היראה מביא עוד שמחה ע"ש. והיטב דיבר כי אין לך שמחה כזו שזוכה האדם להיות ירא מפני אחד האמת. ובנ"י שזוכין להיות עובדי השי"ת צריכין להיות מלא שמחה. ובביהמ"ק כשהי' איש ישראל נכנס הי' מלא פחד ומלא שמחה. כי יראה האמיתית מביא שמחה. ולכן יצחק אבינו שהי' מלא פחד ה' נקרא יצחק על שם השחוק שהי' מלא שמחה. הרי אמרו במשנה כל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו. ויש להקשות דהא כתיב עולם חסד יבנה. ואמרו חז"ל כי כל בריאות העולם הי' להטיב עם ברואיו כי אין הקב"ה צריך ח"ו לבריותיו. אבל האמת כן הוא שזה חסדו וטובו ית"ש שזיכה את הנבראים להיות זוכין לעבוד לפניו ית' ולהכיר כבודו. ולכן אמרו שמכל פרטי הבריאה מכולן יש להכיר כבודו וחכמתו ית'. כמ"ש גדולים מעשי ה' דרושים לכל חפציהם. ולכן בנ"י שהם עיקר הבריאה והרבה לנו תורה ומצות כמ"ש רז"ל רצה הקב"ה לזכות את ישראל. וזהו שזכינו לעבוד את ה' ולירא ממנו הוא הטוב מכל הטובות. ולכן אחר ר"ה ויוהכ"פ שזכינו לשוב לפניו ולירא ממנו יראה זו מביאה שמחה. לכן הי' שמחת בית השואבה בירושלים ששם מקום היראה. וע"ז נק' ירושלים על שם היראה והשלימות שזכו בנ"י לקבל שם:
6
ז׳איתא בזוה"ק ויעקב נסע סוכתה כי אחר ר"ה ויוהכ"פ סט"א רודפת אחר בנ"י והסוכות הוא הגנה. דאיתא במד' כנוסו וכינוס בניו הצילו מיד עשו. וכנוסו הוא סוכה שמאסף כל נפשות בנ"י. שע"ז רמזו כל בנ"י ראוין לישב בסוכה אחת וע"ש זו נק' חג האסיף. וכינוס בניו הוא הד' מינים שבלולב שכולל כל הפרטים. ולולב הוא בחי' יוסף הצדיק שמאסף כל השבטים. דכתיב מאלמים אלומים כו' תסובינה אלומותיכם כו'. כי לכל שבט ודגל יש התאספות בפ"ע כמו כל מין מהד' מינים. אבל כולן מתאספין ומתבטלין להלולב שהוא בחי' יוסף הצדיק. והוא מעלה אותם עד שורש האחדות. לכן בש"ק אין צריכין לולב שבו מתגלה בחי' יוסף הצדיק בעצם היום. [וע"ש במד' וישב בזעקך יצילך כו' והחוסה בי כו' מי שראה כת כלבים וישב ביניהם. וכ"ז מתקיים בסוכות שמקריבין ע' פרים נגד כל האומות]:
7
ח׳איתא ענני כבוד בזכות אהרן. ולפי שאהרן הי' בעל תשובה והכניס עצמו בחטא ישראל והשיב אח"כ כולם בתשובה. לכן מתנה שלו נשאר לדורות שאחר עשי"ת מתגלה הארת ענני כבוד בסוכות:
8
ט׳להו"ר שהוא יום ערבה ותקנו בו רוב בקשות בהושענות. דכתיב אדם ובהמה תושיע ה' ובמד' אדם בזכות בהמה. ד"א שערומין בדעת כאדם ומשימין עצמן כבהמה. והכל ענין א'. שעיקר הוא הביטול שמתבטלין אל הקב"ה כמ"ש בהמות הייתי עמך. ובנ"י יש להם זה הביטול ולא האומות כמ"ש המעט אתם ממעטין עצמיכם. וז"ש דלותי ולי יהושיע דרשו חז"ל לי נאה להושיע. כי יש להם בחי' דלות. כמ"ש בכל מקום שנא' מך עני ואביון דל אינו אלא ישראל שהם דלים ורשים בעיניהם. וזה עצמו פי' בזכות בהמה. אכן עיקר הפי' שצריכין לזכות ולטהר ולתקן גם חלק הבהמיות. כי באדם יש ג"כ נפש הבהמיות. שהוא חלק הגוף. ותיקון הגוף ע"י הביטול כנ"ל. ולכן איש ישראל אפילו יגבי' אותו המקום עד לשמים צריך לזכור שיש בו ג"כ חלק בהמה. ואז נמשך גם חלק בהמיות אחר הנשמה ונתקן הכל. וזהו אדם ובהמה תושיע ה'. וזה עצמו אגודת הד' מינים שדרשו חז"ל שהם נגד בני תורה ומצות ושפלים. ובאמת תערובות זה נמצא גם בכל פרט כמ"ש. ועיקר הישועה בזכות ערבה שהוא השפלות ודלות. ומבקשין על המים בזה הזכות כמ"ש יזל מים מדליו דרשו חז"ל על עניים שמהם תצא תורה כי אין מים יורדין רק למקום נמוך. ואפילו בלעם הרשע קינא לבנ"י במדת הדלות שיש בהם שהוא כלי לקבל מי התורה. ולכן נקראו ערבי נחל קח על מים רבים כמ"ש יזל מים כו' וזרעו במים רבים:
9
י׳לשמ"ע. אמרו חז"ל נסכו לפני מים בחג שיתברכו לכם גשמי שנה. כי המים נחלקו יהי רקיע בתוך המים ומים תחתונים בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא. וכתבו חז"ל הובא ברש"י פ' ויקרא כי נכרת ברית למים תחתונים להקריב מהם מים בחג ומלח על הקרבנות ע"ש. פי' שבאמת בחלק זה התחתון יש בו ג"כ קדושה כמו בחלק העליון כי אין קנאה במ"ב. אך שהוא נסתר ונתערב בו פסולת כמ"ש והארץ היתה תהו כו'. וצריך תקונים עד שנתברר הטוב. וזה החילוק בין יין למים. שיין הוא ע"י תקונים קצירה דישה דריכה וכמה מלאכות. אבל מים הוא כמו שהוא. ונתן הקב"ה זמן שיוכל להתגלות המעיין למטה ג"כ בלי פסולת ושאינם צריכין תיקון. והוא מעין לעתיד שכ' והי' ביום ההוא יצאו מים חיים. וכ"ד שהי' בכלל ויצא ללמד על הכלל כולו. פי' שכיון שיש עת שמנסכין מים ממילא זה עדות כל הזמנים שנמצא הבאר גם בחלק שלמטה. וכמו כן מלח עדות על כל המינים שנמצא בהם המעיין רק שאינו מבורר כנ"ל. וזה העדות נמסר רק לבנ"י. כי מי בוכה ומשתוקק על הסתרות הקדושה בעולם רק בנ"י. לכן מנחם אותם הקב"ה בזמנים מיוחדים ודברים מיוחדים. ולכן הי' השמחה גדולה בבית השואבה:
10
י״אביום השמיני עצרת תהי' לכם. הוא פנימיות השפע שבנ"י הם כלים לקבל זאת. והוא בכח התורה דכ' לקח טוב נתתי. ובמד' שהמוכר נמכר עמו היינו בדביקות בו ית' כמ"ש במד' ע"פ מפיו דעת ותבונה בא בנו ונתן לו ממה שבתוך פיו ע"ש פ' תשא. כי בחג הסוכות יורד ברכה על כל השנה כמ"ש ובחג נידונין על המים שהוא עיקר הברכה של פרנסה. אבל בנ"י הכל בכח התורה. ואיתא אין מים אלא תורה וזה הוא ג"כ לפי המקבלים ולבנ"י שיודעין שהכל בכח התורה להם אין מים אלא תורה וזוכין לתורה וממילא מתברכין בכל. וזהו שמבקשין זכור אב כו' בעבורם כו' בצדקם כו' פי' שיבוא השפע עפ"י זכות הצדיקים ואז הוא בכח התורה. וכ' עיני כל כו' ואתה נותן את אכלם בעתו. פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון צדיק ה' כו' וחסיד בכל מעשיו. פירוש הקב"ה הזמין בדרך הטבע לכל ברי' פרנסתו כמ"ש לכל זמן ועת. אבל פנימיות השפע אשר הקב"ה פותח אוצרו הטוב ברצון מיוחד רק לבנ"י שנק' בני אל חי. וצדיק ה' בכל דרכיו אשר הכין אבל וחסיד במעשיו בפרטות שעושה מצד חסדו ית'. וזה הרבה יותר מה שמוסיף הקב"ה בחסדו. והוא כמ"ש חז"ל תוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר. וכ"כ במדרש פינחס על שמ"ע יספת לגוי ה' ע"ש:
11
י״בושמחין בשמ"ע בתורה כי ע"י התורה זוכין לזו השפע ודביקות פנימיות. כדאיתא שם במד' משל לנושא בתו של מלך אמר המלך אי אפשר לפרוש מבתי אלא בכל מקום שתלך קיטון אחד עשה לי ואדור ביניכם. ולפי שבסוכות נכנסו בנ"י לצילו של הקב"ה. ואח"כ כביכול קשה עלי פרידתכם לכן עצרת תהי' לכם. והוא בכח התורה קיטון אחד הוא בחי' האחדות. ובסוכות (ולולב) באין אל האחדות ע"י הסוכה ולולב. אבל עתה עצרת תהי' לכם שיכולין להתאסף בעצמותינו. והוא בכח התורה דכ' תורה צוה כו' מורשה קהלת יעקב. פי' קהלת יעקב גם על התורה שנק' קהלת יעקב. שיש לכל איש ישראל חלק ורשימה ואות בתורה נמצא התורה היא קהלת יעקב. וכפי מה שנמצא התורה בבנ"י כך באין אל האחדות ואז השכינה שרוי' ביניהם. וזהו שאמר אח"כ ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם. הוא השורש שיש לכל איש ישראל שנעשין אחד ע"י התורה כנ"ל:
12
י״גואיתא כי סוכות הוא בחי' אהרן שענני הכבוד היו בזכותו. ואיתא משה שושבינא דמלכא אהרן שושבינא דמטרוניתא. כי אהרן החזיר את בנ"י בתשובה והכניסם תחת כנפי השכינה. והוא בחי' הסוכה שיושבין בצלו. ומשה רע"ה הוריד התורה מן השמים. וזהו בחינת עצרת תהי' לכם. לקבל השפע היורדת מן השמים. וסוכה הוא הביטול אליו ית'. ובאמת בסוכות יש ג"כ בחי' הקבלה בכח הלולב דכתיב ולקחתם לכם. אבל זמן חג הסוכות הוא הביטול והתשובה אל השורש. ובשמיני זמן לעצמו שהוא בחי' לקבל מן השורש והוא בכח התורה כמ"ש לעיל וכ' התקן עצמך ללמוד תורה וזהו תיקון אהרן כמ"ש ומקרבן לתורה וכמו כן בימי הסוכות ואח"כ והיית אך שמח שכבר העביר כל החלודה ונעשין כברי' חדשה. והיית הוא לשון הוי' בהויות היה. אך להעביר את החלודה. ואז עצרת תהי' לכם בחי' לקח טוב מורשה:
13
י״דהמשך הפסוק לעיני כל ישראל בראשית ברא שסופו קשור בתחלתו. דאיתא בשביל התורה שנקראת ראשית הביט בתורה וברא העולם. ובאמת התורה היא גבוה מעל גבוה ויש לה הרבה דרכים נשגבים מכל עולמות עליונים. אך בזו התורה שמובנת לעיני בני ישראל ברא העולם. ולעיני כל ישראל כולל כל הדורות וגם כל הפרטים. שיש לכל דור ולכל פרט ראי' מיוחדת בתורה. ולכן לפי השתדלות בנ"י בתורה מתנהג העולם. ולכן דורות הראשונים היו טובים מאלה כאשר היו מאוד עוסקין בתורה. הי' מתגלה הנהגתו ית' בעולם ממש לפי התורה. כי כל זו ההנהגה תלויה בבנ"י. וז"ש לעיני כל ישראל בראשית ברא. אבל לאחרים מסיים קרא והארץ היתה תהו שהוא גשמיות הטבע. ולכן כתיב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. שכפי התרוממות בנ"י להשתדל בתורה מבררין איך התורה היא קיום העולם. וכתיב גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. ואיתא במד' אין הבטה אלא מלמעלה למטה ע"ש. א"כ עיני בנ"י המה למעלה והם יכולין לפתוח מעיין הנפלאות אשר הם גנוזים בתורה. וזהו לעיני כל ישראל בראשית ברא כדאיתא שנמלך הקב"ה בנשמתן של ישראל. וע"ז כתיב החכם עיניו בראשו הוא בתורה שהיא ראשית ושורש הכל:
14